שו"ת תעלומות לב חלק ד טו

בתשובותיו וכתב דליכא למחש להא ואחזוקי איסורא לא מחזקנן, ואפילו אם נמצאו עדי ישראל שם, כיון שהם מיחדים עדים שלהם הרי הישראלים כמאן דליתנהו, ולחברים שלהם לא חיישינן שכולם יחד הם כופרים בתורה שבע"פ כמ"ש הרדב"ז בתשו' הבאה בתשו' הרב"א בדכ"ב ע"ד ודכ"ג ע"א. ואפילו תימא דיש לחוש לזה הא איכא בכ"א מהם כמה ספקות דגם בשל תורה מקלינן ואין ס' שזה היה דעתו של מהר"י בי רב ז"ל שהתיר בפשיטות כמ"ש המבי"ט שם

ואנכי הרואה שמה שאסר הר"ש ז"ל והפליג בדבר היינו להתחתן עם הקראים בהיותם קראים כגון איש ישראל שישא קראית או ישראלית שתנשא לקראי ועל זה הוא שכתב כי המשיאים להם בנותם שעוברים על לאו דלא יבא ממזר ועל לפני עור לא תתן מכשול כי נשותיהם מקודשות להם מן התורה וכו' כי בודאי שכאשר איש ישראל השיא בתו לקראי יזמין קרואיו הישראלים ויקדשנה בפני עדים כשרים והיא מקודשת גמורה ואם אח"כ יגרשנה יהיו גרושין שלא כדת ואם תשאר עם הקראים ותנשא לקראי אחר הוו בניה ממזרים, וכ"ש אם תשוב אל בית אביה ותנשא לישראל בחושבם שהיא מגורשת, והיינו דקאמר שהמשיאים להם בנותיהם עוברים על לא יבא ממזר דהיינו שבניה יהיו ממזרים אם תתגרש ותנשא לאחר ותהיה נטמעת עם הקראים ויתרבו הממזרים בהם מחמת זאת שנתקדשה כדת מו"י. ולכן אמר ג"כ שעוברים על לפני עור שנראה שפת יתר והם מדוקדקים מאד. וכ"כ למעלה מזה וז"ל שמנדין המתדבק בהם שמרבה פסולים בישראל וכו' ע"כ. וקשא מאי שיאטיהו דישראל הכא. אלא הכונה ברורה כמ"ש שאם תתגרש ותנשא ותוליד הוו ממזרים בודאי. ואם יבא הקראי אח"כ לדת הרבנים ויקבלוהו הרי מרבה פסולים בישראל ודוק היטב. ואם כנים אנחנו בזה יש לומר שלא אסר ר"ש אלא להתחתן בהם עד שלא חזרו מחשש זה. ואה"נ שאם תבא קראית או קראי להדבק עם כת הרבנים שיש לקבלם ולהתירם אחרי כן לבא בקהל. ומ"ש רמ"א ואין מקבלים אותם אם רוצים לחזור. וציין המציין לתשו' הר"ש שהביא הב"י ק"ט כי שם לא נמצא כתוב אלו הדברים. וגם בתשובה הארוכה הבאה בתשו' המבי"ט סי' ל"ז לא יש זכר מזה. וכן בדין שאדרבא ראוי למושכן בדברי שלום ולהחזירם בתשובה כמ"ש הרמב"ם בהלכות ממרים פ"ג וכ"כ ר' האי גאון בתשובה ועיין ג"כ בתשובת רב משה גאון הובאה בתשובת הרדב"ז שבת' רב"א סס"י ג'. ומ"ש עליה הרב ז"ל פירוש נכון מכוון למ"ש. ועי' בתשובת רב עמרם הובאו במביט ח"א סימן י"ט

ומצאתי הון לי להגאון כסא דהרסנא בס' בשמים ראש סי' ר"ך שכתב דאף רבינו שמשון שאסר מבואר ממנו דדוקא בעומדים במרדם עי"ש. ושם הביא תשובת רבינו ברוך ז"ל שהאריך להתירם ובמפתחות כתב הרב המגיה שאם היה רואה רמ"א תשובת רבינו ברוך זאת היה מטה כלפי חסד בדין זה עי"ש וכ"ש שלא היה כותב מדעת עצמו שאף אם רוצים לחזור שאין מקבלים אותם. ואולי י"ל שאותם שלא שמעו לדברי חכמים והתחתנו עמהם בהיותם עדיין במרדם שאם יביאו אח"כ בעליהן או נשיהם להחזירם למוטב שאין לקבלם מפני שיש לחוש שמא יחזרו לסורם ויבאו אח"כ לידי גירושין בכתב שלהם ובנים יולדו להם יהיו ממזרים, ודאי מפני שקידושין שלהם היה על הרוב בעדי ישראל כמש"ל. ולכן יש לקונסם כדי שלא יבאו בני ישראל להתחתן בהם בהיותם עומדים במרדם זה כר"ל. וכל זה אני אומר ליישב הדברים ולקרב הסברות כי היכי דלא לאפושי פלוגתא אף אם יסבול מעט דוחק. וידעתי גם ידעתי כי שערי דחיות לא ננעלו ולא הוצרכתי להביאם ולבאר ביטולם כי אין הפנאי מסכים עמדי

עכ"פ בדינה של ריבה זו של נ"ד נר"ל שיש להקל לפי שפירשה ממקום קביעותה בהיתה ילדה קטנה שלא ידעה בין ימינה לשמאלה והנה יש בה ס"ס גמור בתרי רובי. ס' אם אבותיה גרשו נשותיהם והולידו בנים והיא באה מזרעם, וידוע כי רובא דעלמא לא מגרשי, ואם היא מהם ס' אם הקידושין עצמם היו קידושין גמורים, כיון דרובם הם פס"ע דאורייתא, ולומר דילמא אתרמי להו ישראלים ויחדום לעדות או היה ביניהם חברים או שוגגין הו"ל מעוטא דמעוטא, וס"ס זה הוא ג"כ מתהפך דגם בשל תורה מקילינן כ"ש בס' ממזר שמותר מן התורה, ואף אם יש לחוש במקום קביעותם, בנ"ד שפירשה ממקום הקביעות בהיותה קטנה ודאי שיש להתיר. וכמ"ש הגאון נוב"י במ"ק אה"ע סי' ה' ולא כתב שאינו אומר לא איסור ולא היתר אלא אם היתה בגדלותה במקום קביעותה והיא בעצמה נסעה משם, משא"כ בנ"ד שאביה הוציאה משם בהיותה קטנה ואולי לא נולדה כלל במקום קביעותה, מלבד מה שיש לחקור בפני מי אמר אביה שהוא קראי וכיוצא

ואעיקרא דבר גדול דבר הנבי"א שהוצרך להתירה מטעם שפירשה ממקום קביעותא ולא ידעתי מי הצריכו לזה, והרי כל המתירים התירו אותם במקום קביעותם, וטעמם ונימוקם הוא דלא איקבע איסורא ואין כאן איסור ודאי כיון דגם האוסרים לא אסרו אותם אלא מכח ספק. ואחרי שבכל אחד ואחד יש לומר שמא אבותיו לא נתקדשו בעדי ישראל או חברים דשוגגין. ואת"ל שנתקדשה כדת שמא לא נתגרשה ועוד ספקות שביארם הרדב"ז ז"ל, ולדברי כולם האוסרים והמתירים אין כאן איסור ודאי, וכיון דלא איקבע איסורא שפיר יש מקום לומר כל דפריש כמובן. וכן ראיתי בספר אהלי יעקב למהריק"ש ז"ל בסי' ל"ג שהביא תשובת מהר"ש גאב'יזון ז"ל שכתב לאסור ובחרונו יבהלהו ושפך עליו כל חמתו והאריך בתשובתו הבאה אחריה לסתור כל דבריו ולקיים דברי הרב הרדב"ז ז"ל להתירם לב"ק וכתב שנעשה מעשה על ידם לקרבם תחת כנפי השכינה עפ"י ג' עמודי תבל מהר"י בי רב ומהר"ש בן חכם הלוי והרדב"ז ז"ל והעיד בגודלו שכן מעשים בכל יום בדורות שלפניו ושנתחתנו בהם גדולי היחס. וסיים הריק"ש שגם הוא ז"ל התיר אחד מהם לב"ק בהסכמת רוב חכמי העיר כיעו"ש וזה היה מעשה במצרים שהוא מקום קביעותם ולא חששו לקבוע וביאר שם בסוף תשובתו דבענין הקראין לא נקבע האיסור כלל כיון שלא נתערב בהם ממזר ודאי וכו' כיעוש"ב. ולרווחא דמלתא בנ"ד שפירשה ממקום קביעותה בהיותה ילדה קטנה, נראה שנוכל לסמוך על אותם אשלי רברבי ולהתירה, ואם יסכימו הרבנים