שו"ת תעלומות לב חלק ד קנט

וחרי"ק ובסו"ס בארות המים דר"א ע"א כתב מנורה מלא. והי"א ה"ד וכתב שאם קורין אותה מלרע כותבים מנרה ואם מלעיל כותבים מינורא שפירושו צעירה בלעז וע"כ נכתב באל"ף לבסוף וצריך לחקור דבר על עיקר השם. ועיין חיים שאל ח"א סימן ל"ח. ובספר גנזי חיים אות ג' גט ס"א

מב מעתוקה עיין חיים שאל ח"א סימן ל"ח שכתב במעשה שבא לידו אסתר המכונית מעתוקה

מג מקארינה הובא בספר פמ"א ח"ב סי' י"ז. יכתב הי"א אות זה שנראה שהוא לשון יוני ולא היה צריך אל"ף אחר הקו"ף. ועי' דב"מ ח"א אה"ע סימן ע"ב אות כ"ד ובס' לח"ש דק"ס סע"ד

מד מרחבה בלא יו"ד אחר המ"ם ובה"א לבסוף כי הוא לשון ערבי כ"כ הי"א אות זה. ועיין במה"ג שבספר רב דגן סימן ד' סתפ"ה מה שציין ושם כתב מיראבה יען כך קורין אותה ולצאת י"ס כתבו דמתקריא עי"ש

מה מרים מהרא"ם כתב שיכתבו בחיר"ק תחת המ"ם כדי שלא יקראו מרים בפתח תחת המ"ם מלשון מרים הם. והי"א אות זה העלה שאין צריך נקוד כיון שהוא שם הכתוב בפסוק ע"ש

מו מריאנא הובא במנהגי מצרים דט"ז ע"א. ואם הוא קיצור הוא געגוע לשם מרים וצריך לכותבו בה"א לבסוף

מז מרומה מרימה קיצור שם מרים. עיין ויקרא אברהם בשדה מגרש סימן י"ד

מח מרזוקה שדה מגרש סימן ד'

מט מראנה שם בשד"מ סימן ו'

נ מרייתה הוא נגזר משם מרים ונכתב בב' יודי"ן ותי"ו והא לבסוף כמ"ש בספרי תע"ל ח"ב סימן י"א דס"ט ע"ב

אות נ א נאוילא יכתבו בוי"ו ולא בבי"ת. מהר"א מוטאל בס' מג"א ועיין י"א אות זה

ב נאזלי בקונטריס מנהגי מצרים דט"ז ע"ב כתב שנתברר להם מסופרי הגוים שכך סדר כתיבתו

ג נאדרה שם ערבי. וכן סידר הרב מהרש"א הובא בחיים שאל ח"א סימן ל"ח. וכתב ששמע מפי בקי שצריך לכתוב שם נטרה. ע"ש הטעם

ד נג'ום עיין חיים שאל ח"א סימן ל"ח ופירוש נג'ום הוא כוכבים לשון רבים ונג'מה הוא ככב לשון יחיד וע"יש

ה נג'ימה שם קטנות משם נג'מה. כ"כ בשדה מגרש סימן נ"ה

ויו נהמה כתב בספר שמות משם מהרימ"ט ששם נהמה שורשו נחמה ובתר עיקר השם אזלינן. והרב ז"ל העלה דלכתחילה יכתבו נהמה בה"א אחר הנו"ן ולצאת י"ס נכון לכתוב דמתקריא נהמה, ועיין מה שציין בזה בספר י"א וכ"כ בספר טיב גטין מודעי סימן נ"ד אנת אנתתי דמתקרית נהמה ועי"ש מה שציין. ועיין בהוראה דב"ד אית זה שהאריך הרחיב כמדתו לכל רוח. ועיין חיים ושלום ח"ב סימן ס"ה

זין נובלי כן הובא שם זה בקונטריס כ"י וכתב שהוא לשון יוני. ובלשון איטאלקי נכתב כן לזכר ופירושו אציל ונכבד

ח נזהה הובא במהריק"ש ומהרש"ו ז"ל

ט נחמולה יש שקורין כן על שם נחמו וכותבים בה"א לבסוף י"א בשם מהר"א מוטאל

יוד ניג'מה כתב בספר שמות שהוא בערבי ופיר' כוכב ומשפטו חסר יו"ד כמ"ש מהריק"ש ומהרש"ו ועיין מה שציין עוד הי"א אות זה. וכן ראיתי בקונטריס שה"ג כ"י שכתב נגמה חסר יו"ד וכ"כ בשדה מגרש סי' נ"ה ועיין ג"פ דק"מ ע"א

יא נינא בגט הניתן פה נ"א כתבו אסתר דמתקריא נינא באל"ף לבסוף. ונראה שהוא קיצור השם משם אסתרינה והיה צריך לכתוב בה"א לבסוף

יב נעסי כתב במנהגי מצרים דט"ז ע"ב שהוברר להם שכך כתיבתו באשכנזית עיין שם

יג נמרה בשה"ג למהריק"ש נכתב בהא לבסוף ובסו"ס הלק"ט כתוב בא' כמ"ש הי"א

אות ס

א סאייה בס' ב"ש בשה"ג כתב בשם הט"ז לכתוב דוקא באל"ף לבסוף והוא ז"ל כתב שעיקר כדעת רוב הפוסקים שכותבים בה"א לבסוף. ואם יודעים שם העריסה שהוא שרה כותבים שרה המכונית סאייה. ע"כ הו"ד בי"א בשם סאסייה. ועיין טיב גטין שם סק"ד

ב סאסייה כתב הגו"ר אה"ע כלל א' סימן ו' שנגזר משם שרה וע"כ נכתב בה"א לבסוף. ואירע שכתבוהו באל"ף והכשירוהו ע"ש, ה"ד הי"א אות זה. ועיין טייב גטין אשכנזי באות ס' סק"ד שכתב שבמדינות אשכנז שכיח הרבה נשים שנקראות סאסיא ביו"ד אחת ויש נקראות שאסיא בשי"ן וכתב שהאריך בספרו בית אפרים אה"ע סימן פ"ה. ובערי המערב קורין לזכר סאסי ולנקבה סאסיה ביו"ד אחת ובה"א לבסוף. ועיין שדה מגרש סימן קי"ג

ג סאוייא בוי"ו וב' יודי"ן ואל"ף לבסוף. הובא בספר שער אשר והי"מ סימן נ"א גט י"ב וס"ז וכתב שנכתב בוי"ו ולא בבי"ת מפני הרפ"א שעל הבי"ת עי"ש

ד סאלווא עיין דברי אמת בקונטריס ט"ו סי' נ"ון הו"ד בק"פ אות א' בשם אסתר

ה סאפירא עיין עז"ן אות ז' בשם זפירה ובקונ' כ"י הובא שם זה בא לבסוף וע' באות ז'

ויו סבות סמ"ך בי"ת וי"ו תי"ו. כ"כ בס' אזן אהרן סי' נ"ו ע"פ ת"ח מאר"צ ששם נהוג שם זה

זין סול בסמ"ך ולא בשי"ן. כ"כ הפה"א ח"א דע"ט. ובמזבח אדמה דל"ב. וכן עשה מעשה הרב הוראה דב"ד כיעו"ש. ועי"ל באות ש' ועיין טיב גטין