שו"ת תעלומות לב חלק ד קנח

הו"ד בי"א אות זה ועיין טיב גטין מודעי סי' מ"ו

כ מזלה נראה שהוא נגזר משם מזל טוב והוא ג"כ שם בפ"ע. עיין טיב גטין מודעי סי' ח' ועיין חיים שאל סימן ל"ח סט"ז וסכ"ח שלחנו של אברהם סימן קכ"ט ונכתב בה"א לבסוף יען שהוא נגזר משם מזל ובגט הניתן פה נ"א בב"ד ש"ש הרב מהר"ש חזן ז"ל בש' התר"ז כתב מזאלה באל"ף אחר הזי"ן לפי שכן היה כתוב בכתובה. ונר"ל שאין ללמוד בזה מספר כתובתה

כא מחליב שם אשה ונראה שהוא לשון ערבי. עיין פרה"א ח"א דע"ט ע"ב וע"ג

כב מייאה האשכנזים קורין למי ששמה מרים מייאה וכך כותבים בגט כן הביא הי"א אות זה משם הבית יעקב סימן ק"ה

כג מילייא כינוי לאשה וכותבים אותו בגט. ובדבר משה ח"א אה"ע סימן ן' כתוב ציטא המכונית מילייא. והנה יש בלשון איטאלקי שם אימילייא וכותבים אותו בה"א בתחילה כמו שם אירמוזא וכדומה כי הה"א משמשת אצלם במקום אל"ף ציר"י. וא"כ שם מילייא הוא קיצור השם וע"כ צריך לחקור היטב איך נקראת משעת העריסה. ועי"ל באות ה' בשם הירמוזא. ועיין לח"ש דק"ס סע"ד

כד מיקרי דמתקריא מירקולה בה"א לבסוף. ען הובא במזה"ג למהרא"א ז"ל. ובמהריק"ש ה"ד הי"א אות זה וכתב שהיותר נראה שהוא לשון יוני עי"ש. ועיין לח"ש דקכ"ט ע"ד

כה מירה הובא' בהריב"ש סימן תע"ג בה"א לבסוף וה"ד בכנה"ג סימן קכ"ט בהגהב"י אות ל"ו, ומהרימ"ט נסתפק אם הוא שם ערבי והטילו האל"ף ועיקרו אמירה שהוא לשון גדולה כשם אמיר לזכר. והרב י"א ז"ל ה"ד וכתב שכיון שיש לו פתרון בלשון יוני שהוא שם מזל כי למז"ט קורין קאלו מירה ולמזל לחוד קורין מירה. א"כ למה לנו להסתפק שהוא לשון ערבי והטילו האל"ף וצריך לחקור בעת הגירושין. ואם היא אשכנזית צריך לכתוב באל"ף לבסוף עי"ש. ועיין הוראה דב"ד אות זה

כו מירו אם עיקר שמה מירה וקרו לה מירו. כתב בספר בארות המים דר"ח ע"א לכתוב מירה המכונית מירו. והרב י"א אות זה ה"ד וכתב שיותר טוב לכתוב דמתקריא מירו ע"ש

כז מירולה בה"א לבסוף וכ"כ מהרא"א ז"ל ומהר"י ן' נעים ז"ל כתב באל"ף לבסוף. ה"ד הי"א והסכים לכותבו בה"א כיון שהוא נגזר משם מירה וכן עיקר. ובספר רב דגן במה"ג סימן ג' סמ"ג נכתב באל"ף לבסוף

כח מירקאדא שם זה הוא כינוי ויש לה שם עצם בעת העריסה וכותבים פלונית שם העצם המכונית או דמתקריא מירקאדא ובאל"ף לבסוף כי הוא שם לעז. וכן ראוי להיות כמ"ש בי"א אות זה ועי"ש שהאריך ועיין בספר טיב גטין מודעי סימן ט"ל שהאריך בזה. וכן הסכימו רבני עה"ק כמ"ש בהוראה דב"ד אות זה בשם מירקאדא ובשם מלכה עי"ש. ועיין ג"פ אות א' בשם אליהו שהביא מעשה רב מהר"י ישראל ז"ל שכתב דמתקריא מירקאדא להורות על שם העצם שהיה לה שם וידא. וכהוראת מהרימ"ט ז"ל והוא תימה דשם מירקאדא ידוע שהוא כינוי. ושם כתב שכן נהגו רבותיו בעיר הזו בכעין זה עי"ש ועוד לו לקמן בשם אברהם ואולי כונתו לעיל מפני שבשעת העריסה נקראת בשם העצם ושם הכינוי ולדידי אין נפקותא בזה. ועיין גנזי חיים אות ג' סימן ק' ובסימן ד' דכ"ג ע"ב וע"ג

כט מיני אם ידוע שנקראת כן משעת עריסה יכתבו מיני לבד ואם בשעת עריסה נקראת אמנה ואח"כ כ"ע קרו לה מיני יכתבו אמנה דמתקריא מיני. כ"כ הרב עז"ן באות א' בשם אמנה

ל מיכל מיכלה עיין טיב גטין אשכנזי ובבית שמואל ובהוראה דב"ד אות זה

לא מירוש מידיל עיין למהר"מ מלובלין סימן כ"ד ה"ד הק"פ בשה"ג אות זה

לב מיחה קיצור שם שמחה. עיין שדה מגרש סי' כ"א וק"ז

לג מלכה אם קורין אותה מילכה בחירי"ק תחת המ"ם כתב הרב בעל משאת בנימין סימן קי"א לכותבו מלא. וכ"כ מהרח"ש בתשו' שבספר תורת חסד סי' ק"י. ובס' דבר שמואל סי' רמ"ב כתב משם מרן החבי"ב שאין לכותבו מלא וכ"כ בכנה"ג סימן קכ"ט הגהב"י קצ"ו. ומהר"א מוטאל כתב לנוקדו בחירי"ק כל זה הביא הי"א אות זה וציין להפה"א ח"א דס"ד ע"א

לד מלוך שם עצם אשה ופי' מלכים ובדגש תוך הך' כ"כ הגו"ר חאה"ע כלל ח' סי' ח'

לה מליחה פי' טובה בערבי כמו שאנו קורין בואינא. י"א בשם מהריק"ש ומהרש"ו

לו מלכונה אשה ששמה משעת העריסה מלכה קורין אותה לגעגוע מלכונה והוא בה"א לבסוף כיון שנגזר משם מלכה. ובי"א אות זה הביא משם מהרש"ו שהביא שם זה באל"ף לבסוף וכתב שלא ידע למה ובודאי שהוא ט"ס. ועיין הוראה דב"ד אות זה. ובספר רב דגן במה"ג סי' ו' ס"ט הסכים לכתוב מלכונהג'י בה"א בין נו"ן לגימ"ל. ובסימן יו"ד כתב ג"כ כורסולהג'י וכן שרהג'י אסתרולהג'י. ועי"ל בשמות אנשים אות ח'. ועיין הוראה דב"ד אות א' בשם אליהו

לז מלוכה שם עצם אשה י"א משם שה"ג למהרש"ו ז"ל וצריך לחקור אם שמה מלכה וקרו לה מלוכה לגעגוע

לח ממלי ממל עיין בס' שמות ובספר עז"ן אות מ' בשמות אנשים ובי"א אות זה הביא משם הלק"ט בקוה"ג סימן ל"ו שם מאמיל עיין שם

לט ממייה בב' מימי"ן וב' יודי"ן וה"א לבסוף. חיים שאל ח"א סימן ל"ח

מ מנה הוא שם עצם אשה וכן צריך לכותבו בגט ולא אמנה וכותבים חסר יו"ד. י"א משם מטה יוסף ח"א אה"ע סימן ב' ובקונטריס שה"ג כ"י הובא שם זה מנא באל"ף לבסוף וכתב שהוא שם ערבי. וקשה דכיון שהוא לשון ערבי היה צריך לכותבו בה"א לבסוף כמשפטו. וכן כתב הרב נחפה בכסף ח"ב אה"ע סי' ז'

מא מנרה מינורה לכתחילה יש לכותבו חסר מהר"א מוטאל וכ"כ מהרימ"ט