שו"ת תעלומות לב חלק ד קנד

נגזר מלה"ק. ואם כתב סאפ'ירה מלא אל"ף כשר. ואם כבר נהגו לכתוב מלא אל"ף אין לשנות המנהג ע"כ. ועיין טיב גטין מודעי סי' נ"ג שהאריך בזה. ובגנזי חיים אות ג' סי' ח"ן העלה לכתוב באל"ף אחר הזיי"ן ובה"א לבסוף. ועיין בית אהרן בשה"ג אות ז' שהאריך

כד זריפה עי"ל באות ץ'

אות ח

א חבובה בה"א לבסוף וחסר אל"ף אחר החי"ת. ועיין חיים שאל סי' ל"ח אות י"ג, ובהוראה דב"ד אות זה

ב חביבה בה"א לבסוף כן כתוב בקונט' הריק"ש והו"ד בספר עז"ן באות ס' בשם סלאמה ועי"ש מ"ש בזה. ועיין הלק"ט דנ"ו ע"ג הו"ד בי"א אות זה. ועיין מ"ש שם

ג חביקה חבקה עיין ויקרא אברהם בשדה מגרש סימן ס"ה

ד חדינה מורכב משם חכה ודינה. הובא בספר רב דגן במזכרת שה"ג סימן ד' ס"ה

ה חולה יש שקורין כן למי ששמה רחל והוא קיצור השם או געגוע כמו ראחולה ונראה שא"ץ לכתוב אלא רחל כמ"ש בתשובת מהר"מ מינץ סימן י"ט ועיין בכנה"ג סימן קכ"ט בהגב"י צ"ט וק"א ועיין קונטריס השמות אות ח' ור' ובס' ויקרא אברהם בשדה מגרש גט א' וס'

ויו חייקה שם אשה במזכרת הגטין למהר"א אסכנדרי ז"ל

זיין חאיידו בב' יודי"ן עיין בספר בגדי יו"ט ח"ב גט י"ט

ח חיה כתב מהרש"ו הו"ד בי"א אות זה שנסתפק בשם זה ונראה לו שצריך לכתוב חאיא ע"כ. ולא ידעתי מקום לספקו ואולי נסתפק בשם אשכנזית מפני המבטא שלהם ואפי"ה ליכא לספוקי בזה דודאי שצריך לכתוב חיה ככתוב. וכ"כ הנחלת שבעה והב"ש והו"ד בהוראה דב"ד אות זה

ט חלווה שם אשה, כך נמצא בגטין ישנים שניתנו במצרים והובאו בספר ערך לחם למהריק"ש וכ"כ בעה"ק ירושת"ו כמ"ש בהוראה דב"ד אות זה

יוד חמאמה עיין בקונטריס הריק"ש ובספר עז"ן באות ס' ומשפט כתיבתו באל"ף בין המימי"ן וה"א לבסוף. ועיין י"א אות זה

יא חנוזה נגזר משם חן ולכן יש לכותבו חסר יו"ד אחר החי"ת ובה"א לבסוף. י"א אות זה משם מהר"א מוטאל ז"ל

יב חנונה הוא שם ערבי מלשון חנינה ורחמנות. ואם עיקר שמה חנה וקראוה חנונה אם יש מי שקורא אותה חנה כותבים חנה דמתקריא חנונה ואם נשתקע שם חנה לגמרי כותבים חנונה לבד כיון שהוא שם בפ"ע עיין דרכי נועם אה"ע סימן מ"ה הו"ד בי"א אות זה ועיין שם מה שציין ועיין חיים שאל ח"א סימן ל"ח

יג חנינה ביו"ד אחר הנו"ן הראשון ובה"א לבסוף. ואם עיקר שמה חנה כותבים חנה דמתקריא חנינה. כ"כ רבני עה"ק ירושת"ו. הו"ד בהוראה דב"ד אות זה. וכ"כ בספר אזן אהרן במה"ג סימן י"ג. ושם בהוראה דב"ד חשב ששם חנינה הוא שם לעז לדבר ערב שאומרים מוי חנינו מוי סאב'רוזו עי"ש. ואתו הסליחם כי שם חנינה הוא שם ערבי כלומר בעלת חן. והמערבים שבטאנג'יר המדברים בלשון ספרדי הם מערבים לשון ערבי עם לשון לעז וע"כ אומרים מוי חנינה והוא פשוט

יד חנושי כמדומה שהוא געגוע לשם חנה וכשעיקר שמה חנה כותבים חנה דמתקריא חנושי כ"כ בעה"ק ירושת"ו. וזה הוא דוקא לספרדים. אבל אם המגרש אשכנזי צריך לברר כיצד נכתב. עיין בספר הוראה דב"ד אות ח' שהאריך

טו חנולה בספר עז"ן אות ח' ציין לספר מטה יוסף ח"ב אה"ע סימן א'. ואם עיקר שמה חנה כותבים חנה דמתקריא חנולה. ועיין יאיר נתיב די"ט ע"א. ובי"א אות זה שהאריך ובספר פאת ים אות ל' ד"ס ע"ד. ועיין גנזי חיים אות ג' ואם קורין אותה הנולה בה"א בתחילה עי"ן באות ה'

טז חסנה פירושו עשירה בלשון ערבי. והפה"א ח"ג דל"ה כתב שפירושו מפוארת ונכתב חסר אל"ף אחר החי"ת ובה"א לבסו"ף. ומהריק"ש ומהרש"ו ובהלק"ט ה"ד הי"א אות זה כתבו חוסנה בוי"ו אחר החי"ת. ועיין הוראה דב"ד אות זה

יז חפצא חפצייא בספר פה"א ח"א דפ"ג ודפ"ד הו"ד בי"א אות זה כתב הטעם למה נכתב באל"ף לבסוף. ובערי המערב יש הרבה נשים שנקראות בשם חפצייא

יח חפצי בה בשיטה אחת ובשתי תיבות כעין תיבה אחת. ואם כל העולם קורין לה חציבה כותבים חפצי בה דמתקריא חציבה. י"א אות זה משם האדמ"ק ח"א אה"ע סימן מ"ב

יט חצרייה בשמות מהריק"ש כתוב באל"ף לבסוף. והי"א אות זה תמה שמאחר שהוא שם ערבי למה כתבו באל"ף לבסוף. והביא משם מהרמ"ח שכתב בשם מהריק"ש בה"א לבסוף ויו"ד אחת. ובשמות מהרש"ו בב' יודי"ן וה"א לבסוף ע"כ. וכן צ"ל בה"א לבסוף כי הוא לשון ערבי ופירושו ירוקה ובב' יודי"ן להרגיש היו"ד. ועיין ויקרא אברהם בשדה מגרש סי' מ"ה ואפילו למנהגנו צריך לשים נקודה על הצד"י

כ הקונה נסתפקו אם זה הוא בכ"ף ונגזר מחנונה או בחי"ת. עיין בהלק"ט דנ"ח ה"ד הי"א אות זה. ועיין מ"ש שם על דבריו

כא חוה ואם נקראת היווה כנהוג אצל האיטאלקים עיין לעיל באות ה'

אות ט

א טאווס ויש מי שכתב טאוס. י"א אות זה בשם מהרשו ז"ל: