שו"ת תעלומות לב חלק ד קנב

הוולה שהביא הי"א אות זה ובה"א לבסוף כיון שנגזר משם חוה. וכמ"ש הרב טיב גטין מודעי סימן נ"ג. ואם עיקר שמה חוה כותבים חוה דמתקריא היווה. כמ"ש הי"א אות ה' בשם הנלה

ד היממא שם זה נהוג אצל הלועזים ויותר נכון לכותבו בא' ויו"ד בתחילה כמו שם אירמוזא ועי"ל באות א'

ה הינדא שם זה הובא בגטין שניתנו בב"ד הרב פ"מ ז"ל והובא בי"א אות זה

ויו הירמוזא כתב ספר שמות משם מהרי"ט ז"ל שיש קורין פ'ירמוזא ואין זה שינוי בשם אלא במבטא כמו האזיר פ'אזיר. וכן בה"א שבאמצע תיבה וה"א שבסוף תיבה ע"כ. וכה"ג הולכים אחר לשון מקום הנתינה וכותבים אל"ף בסוף תיבה כי הוא שם לעז. ומ"ש מהרי"ט בה"א שבאמצע תיבה אפשר שהוא רומז שהיה ראוי לכתוב אירמוזא באל"ף בתחילת תיבה. ואם לזה כיוין הרב ז"ל הנה הברת שם זה הוא בה"א בתחילת תיבה. ומ"מ יר"ל דאם כתב באל"ף בתחילת תיבה הגט כשר הרב הנזכר שם. ואם כתב הרמוזא חסר יו"ד בין ה"א לרי"ש ע"ש. ועמ"ש הירמוזא בה"א בתחילת תיבה. נר"ל שנשתרבב מנהג זה יען לפי כתב הלועזים בכתיבתם שבמקום ציר"י כותבים ה"א כמו אליהו אלישע וכדומה שהם כותבים בה"א בתחילת תיבה. וכן בשמות הנשים אסתר איריגי איסטרילייא וכיוצא ואנו אף שכותבים בלשון ספרדי כיון שכתיבתנו עברית אנו כותבים באל"ף בתחילת תיבה. ולכן נר"ל דטפי עדיף לכתוב אירמוזא באל"ף בתחילת תיבה ועיין י"א אות זה. ואם משעת לידה קרו אותה פ'ירמוזא בפ"א וכך קורין אותה כ"ע עי"ל אות פ'. ועיין חיים שאל ח"א סימן ל"ח. ולכן נ"ל שאם כתב ארמוזא חסר יו"ד שאין קפידא כיון שהוא שם לועז ובכתיבתם הם כותבים ה"א במקום אל"ף ציר"י כנז"ל. ובשמות הקדש כמו אסתר אליהו וכדומה אנו כותבים אל"ף וגם בזה אינו משתנה הכונה. וכן אירע מעשה בשם אישפיראנשא שכתבו הסופר חסר יו"ד בין אל"ף לשי"ן והכשרנוהו. ועי"ל בשם הליזא

זיין הינדיל שם אשה אשכנזית ויש נסחאות אחרות בענין האותיות לפי מבטא המקומות והביאם בספר שמות. הרב הנזכר שם. ועיין י"א אות זה

ח הלאל שם אשה הובא בקונטריס כ"י לא נודע למי מקדושים

ט הליזא כתוב במנהגי מצרים בשה"ג וכתבו שלא נמצא בספרים ונתלמדו מכתיבתם. והן אמת כי בכתיבתם כך כותבים בה"א בתחילת תיבה מפני שהם משתמשים בה"א במקום אי כמו אסתר אירמוזא וכדומה וכמש"ל. מ"מ בדיעבד אם נכתב חסר אין קפידא כמש"ל בשם הירמוזא. ועיין בספר כתב סופר אה"ע סימן כ"ז. ועי"ל באות א' ולקמן באות ל'

י הנא כתוב בספר שמות הנא כך היה שמה מעולם ולא חנה. ובקונטריס שמות להריק"ש כתוב הנא באל"ף. לפי שכן נכתב בערבי ע"כ. ואם היינו יודעים דשם הנא הוא נגזר מלשון ערבי היינו כותבים בה"א לבסוף. אבל אם הוא מלשון ספרד ואשכנז משפטו באל"ף. וכיון שהדבר ספק ראוי לכותבו בה"א כיון דאפילו בלשון ספרד יש סוברים שכותבים בה"א. ואע"ג דלא קימ"ל הכי היינו בודאי אבל כשהוא ספק יכתבו בה"א, וכ"כ בחיבורו ג"פ סימן קכ"ט ס"ק קל"ח. ואם יודעת לחתום כותבים כפי חתימתה ואם יש מנהג בעיר לכתוב באל"ף כותבים כן. הרב הנזכר שם. ונראה ודאי שאם עיקר שמה חנה וקורין לה הנה שכותבים חנה אם הם מבטאם כמבטא הלועזים. כי ידוע שבכתיבת המבטא ללועזים החי"ת קורין אותה ה"א ואם יש ספק הנכון הוא לכתוב דמתקריא. וכן הסכים הרב י"א ז"ל אות זה. ועיין טיב גטין מודעי סימן נ"ג

יא הנולה עיין י"א אות זה שהביא הסכמת רבני קושטא לכתוב דמתקריא הנולה ובה"ה לבסוף והוא הנכון ובעה"ק ירושת"ו כתבו בלא תיבה דמתקריא ועיין מ"ש בהוראה דב"ד אות זה. ועיין טיב גטין מודעי סימן ט"ז ונ"ג. ובספר רב דגן במה"ג סימן ג' סטו"ב כתבו ב' גטין אחד בשם חנולה ואחד בשם הנולה עי"ש

יב הנלא כתב ספר שמות משם הלבוש חנה שקורין הנלא אין כותבים אלא חנה ולא המכונית הנלא שהכל יודעים שהוא קיצור. וכתב שזהו כשקורין אותה חנלא בחי"ת אבל אם קורין אותה הנלא בה"א אינו מוכח שהוא קיצור לשון דחנה וכו' ע"כ ה"ד הרב הנזכר שם. וכתב דאפילו קורין אותה חנלא בחי"ת אם עיקר שמה היה חנה הו"ל כמו חנולה בלשון לועז ספרד דכותבים חנה דמתקריא חנולה וכותבים בה"א לבסוף כיון דנגזר משם חנה עי"ש. ועיין מטה יוסף ח"א א"ה סימן א'

יג העניא שם אשה אשכנזית. הובא בקונטריס הוראה דב"ד אות זה

אות ו

א וארדה הוא שם ערבי ופירושו שושנה וכותבים ה"א לבסוף כמשפט לשון ערבי ולא וארדי ביו"ד. הרב הנזכר שם. ובספר י"א אות זה הביא משם הרב המני"ח שמשפט כתיבתו חסר אל"ף בין וי"ו לרי"ש וכן הוא בלשון תרגום. וכ"כ בחיים שאל ח"א סימן ל"ח

ב וידא פירושו חיים וחיות בלעז ספרד ולכן כותבים באל"ף לבסוף. הרב הנזכר שם. ויש כותבים בידה בבי"ת רפויה. ועי"ל באות בי"ת ובהוראה דב"ד אות זה. וכן כתוב בספר טיב גטין מודעי בסימן מ' וסימן כ"ו בוי"ו בתחילה. וכ"כ הרב הגדול שארינו ז"ל בספר רוח חיים חאה"ע ובספר גנזי חיים אות ב'

ג וינטורא כך נתפשט המנהג לכתוב בוי"ו בתחילה. ועי"ל אות בי"ת ובטי"ת ולא בתי"ו הרב הנזכר שם. וכותבים באל"ף לבסוף ומ"ש שם בה"א לבסוף הוא טעות הניכר

ד ויליידא משפטו בוי"ו בתחילה ולא בבי"ת רפויה ובב' יודי"ן ואל"ף לבסוף כ"כ הרב הנזכר. ועיין י"א אות זה מה שהאריך. ובהוראה דב"ד אות זה

ה וינטורוזא שם אשה וצריך לחקור אם עיקר שמה כן או עיקר שמה וינטורא ולגעגוע קרו לה וינטורוזא. י"א אות זה

ויו וירטוד בטי"ת ובדלי"ט לבסוף י"א אות זה משם הר"א מוטאל ז"ל. וכ"כ בשה"ג