שו"ת תעלומות לב חלק ד קנא

ויו דונא דונייא שם דונא אינו שם עצם אלא שם גדלות (כמו דון לאיש) ולכן אין כותבים אלא שם העצם לבד זולת אם נשתקע שם העצם לגמרי שאז כותבים שרה המכונית דונא. ואם אינם יודעים וזוכרים שם העצם יכתבו אנת אנתתי המכונית דונא. ואם אינם יודעים שיש לה שם עצם או שיודעים שמשעת עריסה קרו לה דונא כותבים דונא לבד וכותבים באל"ף לבסוף ובמקום שקורין דונייא כותבים בב' יודי"ן בין נו"ן לאל"ף. הרב הנז' שם. ועיין גנזי חיים אות גימ"ל סימן ל"א

זיין דוראנתא הובא בקונטריס הריק"ש וכנראה שאינו לשון ערבי מדכתב באל"ף סוף תיבה ואולי שהוא נגזר משם דוראן לאיש ודוראנתא לאשה ומיהו היה צריך לכותבו בטי"ת ולא בתי"ו. אך כיון שכתבו הריק"ש בתי"ו אין לשנות כיון דלא ידענו פתרונו. הרב הנזכר שם. ונראה שהוא לשון איטאלקי דוראתא שר"ל מוזהבת והנו"ן יתרה. ועיין י"א אות זה שכתב משם הרב ז"ל לכותבו בה"א לבסוף. ולא דקדק בדבריו וכמש"ל

ח דודה שם אשה מערבית. עיין פה"א ח"ג דל"ו ע"ב ועיין י"א אות זה מ"ש על דבריו, ובהוראה דב"ד ציין לספר מזבח אדמה דל"ב ע"ב: ע

ט דוחנא הרשב"א בח"ב סימן קי"ט כתבו בה"א לבסוף. וכתב מרן החביב שלא דקדק וצריך באל"ף לבסוף. כ"כ בכנה"ג סימן קכ"ט הגהב"י ל' והי"א באות זה כתב דמי הגיד לו ששם זה הוא ספרדי וכו' עי"ש. ואני אומר דכיון שכתב הכנה"ג שצריך לכותבו באל"ף ודאי שנתברר לו שאינו לשון ערבי. דאי הוה מספק"ל ודאי דטפי הוה עדיף לכתוב ה"א כידוע. וכתב עוד בכנה"ג שם שאם כתב דוכנא או דוכאנא לא פסל עי"ש

יוד דולציטא שם זה הובא בשה"ג בסו"ס הלק"ט

יא דוראדא באל"ף אחר הרי"ש ואל"ף לבסוף. י"א משם המג"א ונראה שפי' הוא מוזאבת. ועי"ל בשם דוראנתא

יב דודו הוא כינוי לאשה כמ"ש בהוראה דב"ד אות זה. ועיין טיב גטין מודעי סי' כ"ח. יג דוריטא עיין בספרי תע"ל ח"ג בקו' אגרת שבוקין סימן ז' ס"ח

יד דייאמנטי בב' יודי"ן בין דל"ת לאל"ף וחסר אל"ף בין מ"ם לנו"ן. ויש מקומות שכותבים ביו"ד אחד וכל כה"ג הולכים אחר לשון בני המדינה שנותנים בו הגט וכותבים בטי"ת ולח בתי"ו ובספר שמות כתב דלכתחילה עדיף טפי לכתוב אל"ף אחר המ"ם. אמנם כיון דשם זה דשו בו רבים וכותבים אותו חסר אל"ף אחר המ"ם אין לשנות הרב הנז' שם. ועיין י"א אות זה מה שציין וכתב בזה: טו דישיאדא דיסיאדא דיזיאדא יש מקומות כותבים בשי"ן ויש בסמ"ך ויש בזי"ן. וכל כה"ג הולכים אחר לשון המדינה. הרב הנזכר שם. ובהגה שם ציין לספר בית שלמה אה"ע סימן ז' ועיין י"א אות זה שהאריך. ועיין בספר נחפה בכסף ח"ב אה"ע סימן ה' שהעלה דבמקומותינו שקורין דיזיאדא. בזי"ן צריך לכותבו בזי"ן ובאל"ף לבסוף כיון שהוא לשון לעז. ופירושו תאובה נגזר מתאבה ע"ש

טז דיליקאדא הוא משמות לעז ספרד וכותבים אותו בקו"ף כמו שרגילים לכותבו בני ספרד ובאל"ף אחר הקו"ף ואל"ף לבסוף ועיין בג"פ סימן קכ"ט סס"ק ק"ל הרב הנז' שם. ובלשון איטאליא כותבים דיליקאטא בטי"ת במקום דל"ת והוא מלשון אסטניסות

יז דיאה לינטי כתב מהרש"ו בקונטריס הגטין שיכתבנו בשיטה אחת ה"ד הי"א אות זה. ועיין בספר משנת דר"א ח"ב סימן ל"א

יח דיאנא כתוב באל"ף אחר היו"ד ואל"ף בסוף תיבה. הובא בי"א משם המג"א. ועיין פאת ים במה"ג דס"ד ע"ב. ובחיים שאל ח"א סימן ל"ח כתוב דייאנא בב' יודי"ן וכתבו דינה דמתקריא דייאנא. ואם הוא נגזר משם דינה לא ידעתי למה כתבו באל"ף לבסוף. ואולי מפני שיש לו פירוש אחר בלעז. והנה אמת שיש שם כוכב בלעז שקורין אסטריליא דיאנא אך שם זה הוא ביו"ד אחת יען הדלי"ת בחירי"ק שפירושה כוכב היום

יט דיליסייא עיין י"א מה שהביא משם מהר"ש הלוי בקונטריס הגטין וכתב לכותבו בב' יודי"ן ובאל"ף לבסוף. והרב המחבר כתב שכיון שהוא לשון יוני היה צריך ה"א לבסוף ע"ש. והיא פלא דהרי שם הביא משם מהרמ"ץ שהוא מלת איספאניול. והאמת כן הוא שבלשון ספרדי על דבר טוב וחשוב אומרים דיליסיוזו ויש שעיקר שמה לידיסייא עיין פרה"א חלק א' דפ"ג ע"ג, ועי"ל באות ל'

כ דלאל הובא בספר ערך לחם למהריק"ש ז"ל

כא דליל שם אשה הובא בי"א בשם ספר פה"א ח"א דפ"א ע"ד

כב דלפ'ין שם אשה. הובא במנהגי מצרים בשה"ג וכתב שלמדו מכתיבתו וכתבו נקודה על הפ"א להורות כי היא רפויה

כג דריפה שם אשה הובא במנהגי מצרים והוא מהמערב ובמצרים היו קורין אותה זאריפה וכתבו בדלי"ת ונקודה עליה כמשפט לשון ערבי עי"ש, ואנכי ידעתי שם איש במערב נקרא דריפ'ה, ועי"ל באות ץ'

אות ה

א האדם כתב בספר מאיר נתיבים ח"א סימן ס"ג שאין לכתוב הדס אלא האדס באל"ף אחר הה"א

ב הוולה באשה ששמה חוה וקורין אותה הוולה או חוולה. עיין י"א אות זה מה שציין בזה

ג היווה אשה ששמה חוה וקורין אותה היווה שכן נכתבת ונקראת שם חוה בלשון איטאלק מפני שהם מחלפין החי"ת בה"א ויען נקראת הה"א בצר"י כתבנו יו"ד אחר הה"א כשם הירמוזא. ובב' ווי"ן כדי שיהה ניכרת במבטה שם היווה כמו שם