שו"ת תעלומות לב חלק ד יד

ט'ל סנ"ה וכתבו בהא שלא לשנות מחתימתו. ועיין מ"ש בשם וינטורא ומשם מוכח ג"כ שאין אנו חוששים למה שהוא פירוש לשון העברי שהרי כותבים ג"כ ב'יטא בט' וכן פרופיטא וינטורא וכדומה. ועיין ג"פ סי' קכ"ט סק"ל

ולמודעי אני צריך כי עיקר השם הוא אנג'יל שהוא פי' מלאך בלשון ספרדי ואנג'ילו בלשון איטאלקי, ולגעגוע או שם קטנות קורין אנגילינו לאיש ואנגילינא לאשה, ויש שמשעת עריסה קורין אותם כן. ולכן צריך חקירה בשעת הכתיבה וד"ב. והוא כמו אברהמינו חיימינו וכדומה

אתאן על שם רבקה שנשתבשו בשם זה במח"ת אר"ץ רבה וקורין אותה רפכא והאריך בזה מעכ"ת שיחל"א ובסו"ד הביא שרבני עירו ז"ל הסכימו לכתוב בגט רפכא ובאלף לבסוף. ותמה רו"מ למה לא כתבו בהא כיון שנגזר מלה"ק. לדידי חזי שהרבנים מאריה דאתרא ההיא ז"ל חקרו ודרשו במתגרשת ההיא שלא ידעו מעריסה משם רבקה והוקבע לה שם חדש אשר לא בא בכתובים, וכיון שאינו לשון ערבי ולא לה"ק לכן כתבו בא' לבסוף, וצ"ל שגם בכתובתה נכתב רפכא. אך אם נודע שכיונו על שם רבקה וכ"ש אם יודעת לכתוב וחותמת רבקה כי ודאי שאין לכתוב אלא רבקה ולצאת ידי ספק יכתבו דמתקריא רבקה, כי כל מה שהביא רו"מ דאזלינן בתר בתרא והולכים אחר הלשון המורגל. היינו בשמות שלא ככתבו בתורה, אבל בשמות שנכתבו בתורה ונשתבשו בו בקריאה או בכתיבה, כתבינן כמו שנכתב בתורה. ועיין לה' ג"פ בסי' קכ"ט סקל"ב שכתב דס"ל למוהרי"ט דכל שם מהשמות שאין אנו יודעים לו פתרון בלשון לועז והוא קרוב ללה"ק אנו כותבים כמו שכתוב בתורה ואמרינן מסתמא שהוא שם הכתוב במקרא אלא דנשתנה כפי ההגיון ואין משגיחין למה שקוראין ההמון בשינוי קצת וכותבים השם הכתוב במקרא וכו' עיי"ש. ועיין היטב בת' חת"ס א"ה ח"ב סימן כ"ח, ובשם רוביקא בעצמה שכתב מהר"א מוטאל שיכתבו ביוד אחר הבית ובאלף לבסוף היינו היכא שנתברר שזה היה עיקר השם. וגם בזה אפשר שאינו נכון לשנות. וכבר כתב הרב מהר"ח מודעי בספר מימר חיים סימן כ"ו אות כ"ח שט"ס כפל ובשה"ג שבספר תורת נזיר נדפס רוניקא בנון ע"ש. ועיין למהרח"ש בסימן יו"ד ומה שפירש דבריו הרב ג"מ בסימן מ"ח דף קי"ח ע"ב

את זה כתבתי בעטי"ו של נח"ץ להיותי עסוק בענינים אחרים ואין הפנאי מסכים להאריך. ובהיות כאן נמצאו רבים ושלמים ורבות בנות מאר"ץ יע"א אם יבא מעשה לידי אשובה אשנה פרק זה כי לדעתי מה דפשט"ל למר לכתוב רפכא לדידי מספק"ל טובא

ושו"ט יסגא כאות נה"ר וכנא"ה החותם פה כ"א יע"א ביום כ"ה לחדש השלישי המוכתר בכתר תורה ש' התרס"ו ליצירה

סימן ה'

לעוב"י תונם יע"א אלול תרמ"א

בדין בת קטנה מבני מקרא שהביאה אביה והלך לו אם יכולים להשיאה לבן ישראל. לדזיו ליה כבר בתיה מר דינא סולת נקיה שלום וברכה

אורו עיני לחזות בנועם מכתבו היקר, הנה ברך לקחתי על חזרתי לחטו"ל אני וביתי אחרי ימים של צער בחולי בתי היקרה ת"ס. וברך אשיבנו בתודה וברכה. ובשולי היריעה בדיק לן מני"ר שיל"א על אודות הנערה שהגיעה לפרקה ובזמן הנישואין יצאו עוררין יען בהיותה ילדה קטנה הביאה אביה ואמר שהוא קראי וישב ימים מועטים והלך לו. ואנשי חסד שאספוה אל ביתם גדלוה בדרכי התורה והמצוה והיא מתנהגת כדת נשי ישראל הכשרות. והמערערים סומכים על סברת רבינו שמשון ז"ל שעשאם ספק ממזרים. ומני"ר שיל"א ניחא ליה לסמוך על סברת המתירים הרבים כיון שספק ממזר מותר מן התורה. וארי נעשה שואל מה עמדי בדין זה

ועם היות אנכי טרוד מאד כי עתה באתי וספרי דבי רב אינם מסודרים בישיבתי. לאהבת מעכ"ת פניתי אני לפי העת והזמן. ואנכי הרואה מערכה מול מערכה הללו אוסרים והללו מתירים. ומרן ז"ל שקבלנו הוראותיו הביא דברי הר"ש בב"י סס"י ד' וסייעו ממ"ש בפ"י יוחסין דע"ה. ורמ"א בש"ע שם פסק לאסור. ובמח"ק נהגו לפסוק כרמ"א כשאינו חולק על מרן כמ"ש בספר משכנות הרועים אות ק' ובדין זה נראה שגם מרן הב"י ס"ל הכי ומי יעצור כח להתיר לכתחילה בספק איסור תורה. ובפרט שרבינו שמשון ז"ל החרים על זה וכתב שהמורה היתר כקרא זקן ממרא כמבואר בתשובתו הארוכה הובאה בתשו' המבי"ט סי' ל"ח, ומהרש"ך בח"ג סי' ט"ו הו"ד בכנה"ג הגהב"י כ"ו אחרי שראה דברי המתירים כתב שעם היות שהיה מקום להתירן מ"מ יען שמעולם שמע על הקראים שבזמננו קלא דלא פסיק כאלו קל מן שמיא נפל שיש להם חשש ממזרות גמר אומר שלא להמנות עם המתירים כ"א לאוסרם כיעו"ש. ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת איני מוציא מקום להתיר לכתחילה

עם היות שדברי הרדב"ז ז"ל בתשובתו הארוכה הבאה בתשובת הרב"א סימן ג' שכתב שלא עלה ע"ד הר"ש לומר שקידושיהם קידושין בעדים שלהם ח"ו אלא שמא בזמנו היו מעט מזער אחד מעיר שנים במשפחה וכל קידושיהם היו בעדי ישראל ומאותם לא באו בארצות אלו כי חקרו אחריהם עד אשר השמידום כמ"ש הר"א זכות ז"ל ועתה שהם קהל גדול וכל קידושיהם הם בעדים שלהם והרבנים לא יכנסו לחופתם. ע"כ אין קידושיהם קידושין גם לדעת הר"ש כיעו"ש באורך ונראים הדברים דברי טעם. ומוכרח להיות כן דאלת"ה איך קבלו אותם הנגיד ר"א ודעמיה. ועיין להרדב"ז בח"א סימן ע"ג ובח"ד סימן רי"ט. ומ"ש להשיב לזה בת' המבי"ט ח"א סימן ל"ז דחיישינן שמא נתקדשה בפני ישראל או חברים ושוגגין שבהם וכו' עי"ש. כבר נרגש מזה הרדב"ז ז"ל