שו"ת תעלומות לב חלק ד קמח

וינידא אחר הוי"ו יו"ד דאחר הנו"ן יו"ד ודל"ת ואל"ף בסוף תיבה. וכ"כ בקונטריס הריק"ש וכן הוא לשון הקאשטילייאנוס אבל הפורטוגיזים אין מרגישים היו"ד וקורין בין וינידא ביו"ד אחת בין ב' לן' ולדידהו צריך לכותבה ביו"ד אחד כי הוא תלוי במבטא לשון המקומות ומשפט כתיבתו לכותבו בב' תיבות בשיטה אחת ויותר נראים ב' תיבות מתיבה אחד כשם יו"ט ושם טוב ועיין ג"פ סימן קכ"ט ס"ק קל"ד הרב הנזכר שם. ועיין י"א אות זה מה שציין ובספר גנזי חיים אות ב' סימן י"ג אסף וקבץ כל הסברות בזה ועוד לו שם בסי' מ"ג. ועיין בספר בית אהרן בשה"ג אות ב' שהאריך

לח בין וינוטא כך קורין האיטאליאנוס בין ביו"ד אחד ותיבת וינוטא בוי"ו אחר הנו"ן וטי"ת במקום דל"ת הרב הנז' שם משם מהרי"ח ז"ל. ואם קורין אותה ביין וינוטא בשתי יודי"ן אחר הבי"ת כותבים כן כנז"ל באות שלפני זה. ואם או' בתיבה א' בינוינוטא. לר"ל שכותבים בתיבה א' כמ"ש באות שאח"ז

לט בינוינוטא אם חותמת כן בתיבה א' כותבים אותו בתיבה אחת כשם בינוינוטו באיש כמש"ל באות ב' בשמ"א. ואינו דומה לשם בין וינידא שכבר נהגו בקריאה ובכתיבה בב' תיבות ועיין גנזי חיים במזה"ג גט י"ג שהאריך

מ ביליידא שם זה הוא משמות בני ספרד והבי"ת רפויה ויש כותבים רפ"א על הבי"ת. ובתשו' הרא"ש כלל ק"ה סימן ג' כתוב בבי"ת וכ"כ הריב"ש רס"י ר"ז. אך בספר שמות כתב בוי"ו ויראה דמקום שנהגו לכתוב בוי"ו יכתוב בוי"ו. ואם אין מנהג יכתבו בבי"ת ובאל"ף לבסוף הרב הנז' שם. ועיין י"א אות זה שכתב שבמקום שנהגו לכתוב ב' גטין בשביל הרפא שיכתבו בוי"ו ע"ש

מא בינטורא טיין בספר שמות באות ב' ואות וי"ו ובשמות אנשים אות ץ' ובתשו' פ"מ ח"ח רס"י ט"ו כתב וינטורא בוי"ו. וכיון דהעולם קורין בוי"ו וכן נתפשט המנהג יכתבו בוי"ו. ואם נהגו לכתוב בבי"ת יכתבו בבי"ת וכותבים אל"ף לבסוף הרב הנז' שם וכותבים בטי"ת ולא בתי"ו כמש"ל באות ו'

מב ביני הובא בק"ה למהראנ"ח בסו"ס הלק"ט ועי"ל סל"ה בשם בינני בב' נוני"ן ואולי שהוא שם אחד אלא שמדגישים הנו"ן

מג ביזיבואה באל"ף וה' לבסוף ולא אל"ף לבד ולא ב' אלפי"ן. י"א אות זה משם מהרא"ם

מד בינני בב' נוני"ן הובא בק"ה למהראנ"ח בסו"ס הלק"ט ובי"א אות זה כתב שבספר שמות כתוב בינגי בנו"ן וגימ"ל וכתב שאפשר שט"ס נפל בספרים. ועי"ל בשם ביני

מה בינבינו עיין בספר בארות המים דר"י ע"ד ומה שציין בי"א אות זה. ועיין פאת ים דס"ג ע"א שכתב דמתקרית בינבינו לצאת י"ס

מו בינגיוינייא בתיבה אחת וב' יודי"ן אחר הנו"ן י"א משם מהרא"ם

מז בירטא לא ידעתי מקור שם זה. ונראה שהוא שם לעז ומשפט כתיבתו בטי"ת ואל"ף לבסוף

מח ביתו ביו"ד אחד כ"כ במנהגי מצרים בשה"ג וכתב הרב המחבר נר"ו שהרב מהר"ש חזן ז"ל העלה לכותבו בב' יודי"ן. מ"מ נהגו לכותבו ביו"ד אחת וטעמם ונימוקם כי זה השם קורין הכל בציר"י והיו"ד נחה ע"ש וא"כ צריך לחקור במבטאם של מקום הנתינה

מט בילארי או בילארייא עיין ירך אברהם ד"א סע"ד ה"ד הבית אהרן אות זה ופירושו בלשון איטאלקי רוח טוב

נון בלאנקא (פתרונו לבנה בלעז ספרד) ובלשון איטאלקי ביאנקא ובלשון פורטוגאל בראנקא. כ"כ הלק"ט בק"ה סי' מ' ה"ד הי"א שם וכתב דנפק"מ לכתוב כמנהג מקום הנתינה והוא פשוט. ובלשון צרפת קורין בלאנש. ועי' באות שאח"ז

נא בלאגנגיונא כ"כ בק"ה למהרש"א ז"ל וכתב ששם זה הוא שם בלאנקא אלא שהפראנסיזים קורין לשם בלאנקא בלאנגיונא כי הם מניחים היו"ד במקום הרפ"א כמו ג'ויא שכותבים ג'יוייא וכיוצא הביא דבריו הי"א שם. ואנכי לא ידעתי אכנה כי בלשון צרפת שם בלאנקא כותבים בלאנש ומה שמניחים היו"ד במקום רפ"א הוא כשיש רפא משא"כ בשם בלאנקא שאם באים לכותבו כפי המבטא הצרפתית צריך לכותבו בלאנש. ואם ירצו לכותבו כסדר כתיבתו בכתיבת צרפתית הוא משתנה הבונה כידוע שלשון צרפת לא כמו שנכתב נקרא

נב בליטת כתוב בתשו' הרשב"א ח"ב סי' קמ"ח ואעפ"י שכתוב בה"א לבסוף לא דקדק בזה. ואם הבי"ת רפויה צריך לשים רפא כמו בארונא כ"כ הכנה"ג סימן קכ"ט הגהב"י ל"א ה"ד הי"א אות זה וכתב ואפשר ששם זה הוא לשון ערבי ובדקדוק נכתב בה"א לבסוף. ול"נ שאין זה לשון ערבי שלא היה מצוי במקום הרשב"א ז"ל ואולי הוא לשון הקדש כמו בולט בליטה ולו יהי אלא ספק טפי עדיף לכתוב ה"א כמ"ש הרב עז"ן שם. ועיין ג"פ סימן קכ"ט פ"ק קי"ט קל"ה וקמ"א

נג בנות כותבים כן ע"ש רבות בנות עשו חיל. כ"כ רבני עה"ק ירושת"ו ועיין הוראה דב"ד אות זה

נד בנבה כתב הרב המחבר ספר מנהגי מצרים נר"ו שכתבוהו ככתיבת הישמעאלים בה"א לבסוף יען לא נמצא בספרים ע"כ. וכונתו ודאי על אשר כתבוהו בנו"ן ולא במ"ם דאלו על הה"א לבסוף לא היה צריך ללמוד מכתיבתם כי כך משפטו אך אנכי שאלתי פי הבקיאים ואמרו שנכתב במ"ם במבה. ועיין הלק"ט דנ"ו ע"ד שכתב שקודם הבי"ת והפ"א יבא מ"ם כמו פאלומבא קומפראדו אבל קודם שאר האותיות יבא בנו"ן. ועיין בי"א אות א' בשם אנבאטיאה ואף אם נאמר שאין כלל זה אמור ללשון ערבי מ"מ מאחר דבמקום הנתינה קוראין אותה במבה שמרגישין המ"ם במבטא וגם בספר כתובה כתיב במ"ם ע"כ עשינו מעשה בבית דיננו וכתבנו במבה במ"ם

נה ברוניטא בטי"ת ואל"ף לבסוף כ"כ מהר"א מוטאל הו"ד הי"א אות זה וכתב דבספר שמות כתוב בה"א לבסוף ובן נראה מפני שנראה שהוא שם מן היונים: