שו"ת תעלומות לב חלק ד קמה

ונראה שיש לכותבו מלא באל"ף. ונראה דאם כתבו בבי"ת במקום הב' ווי"ן במקום שלא נהגו לכתוב רפ"א שפיר דמי

מה אלחמשא יש מי שקוראין כן לבת החמישית וכתב מהרא"ם לכותבו באל"ף לבסוף. וכתב שאפשר שהוא לשון ערבי וקוראין לחמשה חמשא כמו שהוא בתרגום. וכותבים אותו חסר אל"ף בין חי"ת למ"ם ע"ש. וקשא לי שאם הוא לשון ערבי צריך לכותבו בה"א לבסוף כמי לה"ק ולא כמו תרגום ותיבת חמשה נכתבת בה"א

מו אליגרי שם אשה הובא בסדר הגט למהרא"א וכתב שם שכותבים אליגרי המכונית וכו'. ובי"א כתב שראוי לכתוב דמתקריא עי"ש. ומ"ש שם אשה הוא מפני ששם אשה היה ראוי להיות אליגרא באל"ף לבסוף כמש"ל שכן הוא שם זה שפירושו שמחה לנקבה ואליגרי פירושו שמח לזכר

מז אלפינדי שם זה הובא בסו"ס הלק"ט למהרי"ח ובספר שמות כתוב אלפדיני. וכתב הי"א אות זה שלא ידע פתרונם. ונראה שהוא לשון יוני שקורין לחכם שלהם אלפינדי עי"ש. ונראה לי שמה שקורין לחכם הוא איפינדי ולא אלפינדי והוא בלשון פארסי. ונהוג כן בתוגרמה לשרי המלוכה. והחכמים או אלאיפינדי שר"ל בלשונם החכם בה"א הידיעה

מח אלטא באל"ף לבסוף. מנהגי מצרים די"ד ע"ב. ועיין הוראה דב"ד אות זה

מט אמאדא באל"ף סוף תיבה. ושם זה יש כותבים בדלי"ת ויש כותבים בטי"ת אמאדח אמאטא וזה תלוי במבטא לשון המקומות ומבטא לשוננו הוא בדלי"ת. הרב הנז' שם ומי שכותבים בטי"ת הם האיטאלקים כי כך הוא בלשון איטאלקי ובלשון ספרד הוא בדלי"ת. וכ"כ בשער אשר הנד"מ אה"ע סימן נ"א סרל"ט, ופירושו בלה"ק אהובה, ועיין היראה דב"ד אות א'

נ אם סעד כתוב בקונטריס הריק"ש והוא לשון ערבי. ויראה לי דהוא שם העצם כמו אבו סעד. ונכון הדבר שיקרב האותיות שיהיו נראים קצת לתיבה אחת ויותר יהיו נראים ב' תיבות. הרב הנז' שם. ועיין באות שאח"ז

נא אם לולו חשה ששמה רחל וקורין אותה על שם בתה ששמה לולו אם לולו. עיין להרב חיים שאל ח"א סימן ל"ו שהעלה שאין לכתוב אלא שמה רחל דוקא. ועי"ל בשמות אנשים אות אל"ף בשם אבו פ'. ועיין באות הקודם

נב אמבארכה הובא בקונטריס הריק"ש והוא לשון ערבי והוא שם אחד ור"ל מבורכת ונכתב בתיבה אחת ואם כתבה בב' תיבות הגט פסול וקרוב להיות בטל. וכותבים אל"ף בין בי"ת לרי"ש וה"א בסוף. הרב הס' שם

נג אמנה שם אשה בערבי האל"ף בפת"ח והמ"ם בשוא חטופה והנו"ן בסגול וה"א בסוף תיבה. ובספר שמות כתב משם מהרי"ט כי שם זה הוא ערבי ופתרונו נאמנת. הרב הנז' שם

נד אמירה הובא בתשובת הרשב"א סימן אל"ף קע"ט כנה"ג סימן קכ"ט אות ל"ב. וכתב בי"א אות זה כי שם זה הוא ערבי ופירושו איש יקר ואציל ולאיש קורין אמיר ולאשה אמירה ע"ש. ולכן כותבים בה"א לבסוף

נה אנשטה שם יוני ופי' מנוחה כמו ריפוזו בלעז וכותבים בטי"ת וה"א בסוף תיבה. ולכאורה היה נראה לכתוב בסמ"ך כיון שהוא שי"ן שמאלית. ועיין ספר שמות בשם סטרוגילה יע"ש. הרב הנז' שם. (ולקמן אח"ז בשם אישטימטא כתב דכן נהגו לכתוב בשי"ן ואין לשנות). ועיין טיב גטין מודעי סימן ל"ב

נו אנבאטיאה עיין י"א אות זה אם לכתוב בנו"ן או במ"ם אמבאטיאה

נז אנגילה נכתב בה"א לבסוף מפני שנגזר משם מלאך. ועיין י"א אות זה מה שהביא משם המגן גבורים סימן פ"ב לענין אם קורין אותה אנזילה בזי"ן. ובמה"ג שבספר רב דגן סי' ה' סכ"ו הביא שם אשה אנגילה בה"א לבסוף ובק' ג"פ דק"מ ע"ד הובא בא' לבסוף. וכן הנכון

נח אנגילינא הוא שם אשה כמו שקורין לאיש הנקרא אנג'ילו אנגילינו שם קטנות או געגוע כמו אברהמינו חיימינו וכיוצא ונכתב באל"ף לבסוף כיון שהוא שם לעז וכמש"ל ועי' בספרי תע"ל ח"ד לעיל סי'

נט אסתר אסתרולה יש נוהגים לקרות למי ששמה אסתר אסתרולה וכן חנה חנולה שרה שרולה רבקה רבקולה שמחה שמחולה. ואע"פ שכל העולם קורין אותה בשם דקטנות כותבים שמחה דמתקריא שמחולה וכיוצא. כ"כ מהרי"ט בתשו' אה"ע סימן י"א וכן כמי אם בשעת העריסה קראוה חנה וכיוצא. ואח"כ כ"ע קרו לה לגעגוע חנונה כותבים חנה דמתקריא חנולה ואם נודע דבשעת העריסה קראוה חנולה וכן קרו לה השתא ומעולם לא נקראת חנה אין כותבים בגט רק שם חנה (וט"ס נפל וצ"ל חנולה) ואם לא נודע איך עיקר שמה וכ"ע קרו לה בשם הקיצור כותבים שם הקיצור לבד וכותבים אסתרולה בתי"ו ובה"א לבסוף כיון שהיא נגזר מלה"ק ודעת מהרי"ט ז"ל מסכמת שכל קיצור שם קטנות או געגוע או שררה היוצא מאחד השמות אין משגיחין בלשון המליצה אלא הולכים אחר עיקר השם אם הוא נגזר מלה"ק כותבים בה"א. ואם מתרגום או לעז ספרד ואשכנז כותבים באל"ף וכן עיקר. כ"כ הרב הנז' שם. ועיין בספרו ג"פ סימן קכ"ט ס"ק ס"ז וס"ח וקל"ו. ועיין להרב הנז' ז"ל בשם אישטריליא מ"ש משם הרב ז"ל דהפורטוגיזים קורים למי ששמה אישטריליא אישטרולא עי"ש וצריך המסדר לחקור בדבר כי יש הפרש רב ביניהם כמובן. ולי נראה שאם לא נודע איך עיקר שמו משעת העריסה שכותבים דמתקריא אסתרולה כהוראת מהרימ"ט בשם אבגלי ועיין הוראה דב"ד בשם זה, ובספר גנזי חיים אות ג' סי' כ"ח

ס אסוקאר כותבים אותו בסמ"ך וקו"ף ובאל"ף בתחילה ובסוף ובש"ה למהריק"ש כתוב סוכאר בכ"ף. ועיין בארות המים דר"י ע"ג בי"א אות זה. ובספר חיים שאל ח"א סימן ל"ח אות ס' כתב סוכר חסר אל"ף אחר הכ"ף וכתב שכך משפטו בערבי, ובארצות תוגרמה נראה שיש לכתוב בק' ובב' אלפי"ן כיון שכך משפט כתיבתו בלשון לעז

סא אפנדרה בלשון יונית והוא מרגלית כמו גויא שקורין בלעז וכותבים בה"א