שו"ת תעלומות לב חלק ד יג

רפכא. וכן עד היום ומהעריסה קורין רפכא ורוב העולם כמעט שאינם יודעים עיקר שם זה רבקה עכ"פ כל אשה ששמה רבקה מהעריסה הוקבע לה שם זה רפקא ולא רבקה ובכן ודאי כי בירושלים ראוי לכתוב רבקה מבלי ספק כי כן הוא הברת שם זה להספרדים כמו שקורין ליצחק יצכך יעכב יעקב אלא שאם אשה שנולדה באר"ץ בעת עריסתה קראוה רפכא ומתגרשת באר"ץ או פה עה"ק כיצד יכתבו בגט רבקה או רפכא או רבקה דמקי' רפכא ועם כי מעולם בעיר מולדתה לא קראוה רבקה כלל, כי הנה הרב מהרי"ט אה"ע סי' י"א בשם שראפולה כתב וז"ל, ולמדנו עוד שאין חוששים לעיקר השם לכותבו אלא כותבין שם הרגיל וכו' מאחר שנתפרסם שם שראפולה שם ראוי לכתוב כך בגט שאפילו תימא שאשה זו היתה במקום הרומאנייה והיו קורין לה אסטרפולה מאחר שכבר נשתנית בשם זה במקום הזה והוחזק בסגנון זה בתר בתרא אזלינן וכו' עכ"ל. וע"ע בפוס' בשם נהמא כי הסכמתם לכתוב נהמה בה"א אחר הנו"ן אף שעיקרו נחמה, וע"ע להרב מטה יוסף הלוי ח"א וח"ב סי' א' וב' בשם נכמא והנולא וכיוצא שמבואר שם שיש לכתוב שם הרגיל עתה בו. וע"ע להרב ג"פ סי' קכ"ט ס"ק ס"ז ולהרב שדי חמד מער' גט סי' מ"ב אות ד' יעוש"ב שמשמע מדבריהם שצריך לכתוב שם שרגילים בו עתה אעפ"י ששורשו הוא שם אחר מ"מ שם שקורים אותה עתה עיקר. וע"ע להרב בארות המים אה"ע סי' כ"ז דקפ"ח ע"ב. ומה שכתב שם הגאון יוסף כח מולי הגם שהרב שדה חמד בסי' ל"ד אות כ"ו כתב שמות שהעולם משתבשים בקריאתם שאין להשגיח בקריאתם אלא כותבין השמות כמשפט. שאני התם שבעת העריסה קראוה כמשפט השם אלא שאח"כ נשתבשו בו העולם. משא"כ בנ"ד שמעת העריסה קראוה רפכא לדעתי מוכרח על הרב המסדר הגט לחקור על אשה הזו ששמה כזה אם היא מאריץ וסביבותיה שקורין אותה מהעריסה רפכא לכתוב רפכא דוקא ואפי' דמתקריא לא כתבינן שמעולם אין לה שם אחר וכמ"ש הרב ג"פ בסי' הנז' וע"ע להרב הוראה דב"ד בשם ניהמא מש"ש באורך גדול דלא קבלו הוראת מוהרי"ט פה עה"ק אלא היכא דנשתקע שם הראשון יעוש"ב. ואחר החיפוש בא לידי מזה"ג מהרב מוהר"ש לניאדו בהמ"ח ב"ד של שלמה ומהרב מוהר"מ לבטון בעה"מ נכח השלחן ואחר שנסתפקו בשם זה הסכימו שיכתבו רפכא רי"ש פי'ה כ'ף אל'ף, והם היו מריה דאתרין בעוב"י אר"ץ ולא ידעתי טעם הסכמתם לכתוב אלף לבסוף ולא ה'א כיון שיוצא משם הלה"ק. ובכן יסלח הדר"ג שיחי' שיודיעוני דעתו דעת עליון בזה, ועל ענותנותו דמר קא סמיכנא לפנות אל אזוב אשר בקור כמוני היום שפל אנשים, ובשכר זה יריק לו האל ברכה עד בלי די ויגביה כוכב מערכתו ויאריך ימים על ממלכתו אמן

כ"ד העבד הנרצע לפני רבנן והוא הצעיר יצחק בכמהר"י שרים ס"ט

סימן ד'

וזאת תשובתי אליו

מר דינא דנחית לעומקא דדינא הרב המובהק פחד יצחק יהיה בעזרו בהלו נרו ועליו יציץ נזרו כיר"א

מר ברישא אדברה נא שלום באהבה וחיבה לאלפי רבבה. מודעת זאת מק' כתי' הבהיר וראיתי כל הכתוב במה דבדיק לן מר שתים כהלכתן בשה"ג. ויצא הראשון בשם אנג'ילינא שנסתפק אם נכתב בהא או בא' לבסוף יען ראה בשם אנג'ילה שיש סוברים שנכתב בהא לבסוף בעבור שנגזר משם מלאך עפ"י הסכמת מהרח"ש ז"ל כמ"ש הבארות המים בדר"י. ותמה רו"מ דמאי נפק"מ אם נגזר משם מלאך להוציאו מכלל לשון לעז וכו' ככתוב בדב"ק. ובעניותי בתוספת לשה"ג שלי בכ"י (ויבאו בעה"י בס' תעלומות לב ח"ד) כתבתי כן שצ"ל אנג'ילא בא' לבסוף ואנג'ילינא ג"כ בא' לבסוף, ודברי מהרח"ש שציין הבארות המים בדר"י גם אנכי לא ידעתי איה מקומו, ומה שמצאתי הוא מ"ש בחאה"ע סי' יו"ד בשם שבתולה שנסתפקו אם יכתבו בטית וכתב שכיון שנגזר משם שבת שנכתב בתיו ובהא לבסוף כיעו"ש. יבזה האמת אתו וכן ראוי להיות, כי הוא ממש כמו שם אסתר אסתרולה שמחה שמחולה חנה חנולה וכיוצא בהם. ובספרי דבר אליהו באות ש' הבאתי מ"ש הרב חיים ושלום ח"ב סי' ס"ה דקכ"ה ע"ב שכתב לכתוב שבתולא בא' לבסוף יען שהוא נגזר מלשון לעז והביא ראיה משם רחמנוזא ותמהתי על דבריו, וכן בדין שכל שם שיש בו כללות שם העברי גם האותיות הנוספות צריכים להכתב כעיקר השם

אך אם השם הלועז הוא פירוש לשון העברי אין מקום לחשבו בשם עברי. ולכן בשם בואינא שהוא פי' טובה בלה"ק כותבים בא' לבסוף. ואף מהרי"ח ה"ד הבארות הרים בדר"י ע"ד שסובר שיכתבוהו בה' היינו טעמא שחושש שלא יובן בואי נא. וכבר השבתי ע"ד שאין לחוש לזה כיון שנכתב בתיבה אחת. וגם בשם אליגריאה שהוא פירוש שמחה ונכתב בה' לבסוף כבר כתב הרב עז"ן דה"ט משום שהפתח הוא תחת הא', וכן בשם שיניורא שהוא לעז של שרה כתב מהריק"ש שנכתב בא' לבסוף. ובס' דברי אמת קונט' י"א סי' נ"ז הביא וישם מהר"א בן סאנג'י שכתב, בה' וכתב שהוא ט"ס וצ"ל בא'

ושוב הביא שם שהרב כתב כמה פעמים בהא. ותמה דמה חילוק יש משם זה לרינולא ורוזולא. משמע דס"ל דאף שנגזר משם שרה שהוא לה"ק כיון שלא נכלל בתוכו השם העברי כשרולה וחנולה וכיוצא צריך לכותבו בא'. מ"מ הסכים לכותבו בהא מפני שרבים כתבוהו בהא, והטעם שהביא ששם הנקבה יוצא מהזכר שקורין אותו שיניור ובאשה כותבים שיניורה בהא, עליה אני דן שגם בשם שיניורה צריך לכותבו בא' וכן מבואר בי"א שם. גם בס' מימר חיים סי' נ"ו אות ד' הביא משם ה' רוב דגן שכל שיש שימוש לזכר ולנקבה כמו קלארו לזכר וקלארה לנקבה כותבים בהא. והרב תמה על דבריו, ויפה כיוין כמש"ל. וכן בשם האנשים יש שם ב'יטא שהוא פי' חיים כותבים בא' וכמ"ש הרב מימר חיים בסימן