שו"ת תעלומות לב חלק ד קלו

לח מצליח משפט כתיבתו חסר בין מ"ם לצד"י, וכ"כ שם זה בתשובת הרא"ש כלל ג' סי' ט"ו וכלל ד' סי' י"ג וכלל כ' סי' ל' ציינם הרב הנז' שם. ואם נקרא מצלח חסר יו"ד העלה בספר גנזי חיים אות גימ"ל סימן ק"ל לכתוב דמתקרי מצליח עי"ש. ואם קורין אותו פרוספירו כתרגומו עי"ל באות פ'

לט מרדוש עיין תשו' הב"ח סי' צ"ד הו"ד בק"פ שכתבו מרדכי המכונה מרדוש ע"ש

מ מרידך קיצור שם מרדכי. עיין ויקרא אברהם גט י"ט ול"ג ועיין אורים גדולים לימוד פ"ו ופ"ז

מא מראד למי שנקרא שמו מרדכי יש נוהגים לקרותו בשם מראד וע"כ כותבים מרדכי דמתקרי מראד. כן מ"כ בגטין שניתנו פה בב"ד של הרב הגדול מהר"ם פארדו ז"ל. וכן עשינו מעשה בבית דיננו ככתוב בפנקס הגטין. ושוב מצאתי כתוב כו בספר חיים שאל ח"א סימן ל"ח. ועי' אורים גדולים לימוד פ"ו בתשו' הרב מהרא"י ז"ל דכ"ח ע"א

מב מרכיתו כך קורים למי ששמו מרדכי ומשפט כתיבתו בכף ותיו יען נגזר משם לה"ק כמו שביארתי בספרי תע"ל ח"ב סי' י"ז דס"ט ע"ב

מג משלם חסר וי"ו וכן הוא בעזרא ודקדק בס' שמות מתוך דברי רש"ל שאם המגרש רגיל לחתום מלא בוי"ו שכותבים מלא בגט. והרב הנז' כתב שאין משגיחין בחתימתו כיון שלא נמצא בכתוב שם זה מלא. ומיהו אם כתבו מלא אפי' הוא רגיל לחתום חסר וי"ו הגט כשר עי"ש. ולי נראה דלא דמי לאותם השמות שהביא כי בשם משלם חסר וי"ו יכול לקרות משלם במבטא לשון תשלומים לפי שאין השם כ"כ רגיל. ואם מפני שזה היה רגיל לחתום משלם בוי"ו נראה דטפי עדיף לכותבו מלא ודו"ק. ועיין דברי אמת בקונטריס י"א סימן נ"ו הו"ד בק"פ אות זה ועיין י"א אות זה

מד משה אם נכתב מלא מושה. עיין להרב י"א ז"ל אות זה מה שציין בזה. ואם קורין אותו מואיס או מוריץ עי"ל באות זה

מה מתתיה עיין להרב ת"ה בסימן רל"ג ומרן הב"י בסימן קכ"ט. והרב הנזכר העלה דלבני ספרד מסתמא כותבים בלא וי"ו. ואם חותם בוי"ו כותבים בוי"ו. ולבני האשכנזים מסתמא היה נראה שיכתבו בוי"ו. אמנם הביא שם בשם ספר שמות שהעלו כמה גדולים לכתוב ב' גטין ע"ש. ואם כתב מתתיא באל"ף כתב הרב הנז' שם משם הריב"ל ח"א כלל ד' סימן כ"ד שאין לפסול הגט בדיעבד ואפי' לכתחילה אם יהיה שעת הדחק. ועיין בג"פ סי' קכ"ט ס"ק קי"ט ומס"ק קל"ה עד ס"ק קמ"א. ועיין מה שציין בק"פ אות זה דכ"ב ע"ב. ועיין י"א אות זה

מו מתייא בב' יודי"ן ואל"ף לבסוף כ"כ הרב חיים לעולם אה"ע סימן ט"ל ספ"א. וכתב שהוברר שאינו נגזר משם מתתיה אלא שם בפ"ע כמו רבי מתיא בן חרש עי"ש. ודע כי הלועזים קורים למי ששמו מתתיהו או מתייא בשם מתיאו או מתיאה. ועל כן צריך חקור דבר ודרישה היטב

מז מתיא באייר תקפ"ג כתבו בעיה"ק ירושת"ו באל"ף לבסוף וביו"ד אחת ובכסליו תרי"ו בה"א לבסוף. כמ"ש בספר תורת נזיר. ועיין בהוראה דב"ד אות זה. ועיין באות שלפני זה

מח מיתת מי שנקרא כן ולא נודע אם עיקר שמו מתתיה או מתתיהו העלה הרב שיבת ציון סימן פ"ו. הו"ד בק"פ אות זה לכתוב רק שם מתת עי"ש

אות נ'

א נאנאי כינוי לשם יצחק וכתבו יצחק דמתקרי נאנאי ונסתפקו אם לכותבו חסר אל"ף בין נו"ן לנו"ן וכתבוהו מלא דכל כה"ג טפי עדיף לכותבו מלא. הרב רח"ם ז"ל בטיב גטין סימן פ"ה. ובספר חיים לעולם סימן ל"ד סט"ל

ב נאנו קיצור בנימין. ויקרא אברהם בשדה מגרש גט ע' וע"א

ג נוג'יס עיקר השם הוא ניג'ס והוא בלה"ק ככב. עיין למהריט"ץ סימן רל"ב הו"ד בהגה בעז"ן שם והעלה דבמקום שאין מכירין אותו אלא בשם נוג'יס ואינם יודעים כי שם זה דנערות. וזה שם דגדלות יכתבו ככב דמתקרי נוג'יס יע"ש. ועיין י"א אות זה שהאריך

ד נחמיה חסר וי"ו לבסוף ככתוב במקרא. כ"כ בס' שמות. ויראה לכאורה דכונתו דאע"ג דקרו ליה נחמיהו בוי"ו אין כותבים אלא נחמיה. ולע"ד נראה דאי איכא דקרו ליה נחמיהו בוי"ו יש לחוש שהוא עיקר שמו נחמיהו וראוי לכתוב שני גטין הרב הנזכר שם. וכתב עוד בספר שמות דנחמיה דקרו ליה בלשון אשכנז טרוסלין ולבני אשכנז כותבים נחמיה המכונה טרוסלין. ולבני ספרד דמתקרי. ה"ד הרב הנז' הנז' שם. ועי"ש שהאריך

ה נחום כמו נחום איש גם זו ויש נקראים נחמו. עיין פ"מ ח"ב סימן ה' בשאלה

ו נח אם כתבו מלא נוח יש להכשיר. י"א אות זה בשם ספר יאיר נתיב

זיין נחמה יש איש ג"כ ששמו כן. י"א שם בשם הרא"ש ז"ל

ח נחמולי יש אנשים ששמם כן. שם בשם הרא"ם ז"ל ויש שכינוי משפחתם הוא כן

ט נסים כותבים יו"ד בין סמ"ך למ"ם ולא בין נו"ן לסמ"ך. ואף אם חותם ניסים מלא בב' יודי"ן אין משגיחין בחתימתו דטועה הוא וכיוצא בזה כתב הרח"ש סימן יו"ד הרב הנז' שם. ועיין י"א אות זה שהביא משם הרא"ם ז"ל שאם כ' שי"ן או צד"י במקום סמ"ך שיגררנה הסופר ויעשנה סמ"ך. ואם אי אפשר יחננו לה כמו שהוא ע"ש. והדבר צ"ת שמשתנה הכונה בין נסים לנשים או נצים. והו"ל שינוי השם לגמרי ואכמ"ל

יוד נצר שם אדם בערבי ופירושו עזרא ומשפטו בצד"י בין נו"ן לרי"ש כ"כ בספר שמות בשם מהרי"ט ה"ד הרב הנז' שם וכתב שכותבים אותו חסר אל"ף כי כן משפט לשון הערבי דאין מקפידין לכתוב אל"ף על הנקודה ועיש"ב. ועיין י"א אות זה שהביא משם מהרש"ו. שמות אלו נציר. נוציר. נצאר. נאציר.