שו"ת תעלומות לב חלק ד יב

דאיסורין דדוקא היכא דחזי נאצטרופי ויבא לקיים כל המצוה, אבל אי לא חז"ל כההיא דחמש היכא דליכא אלא חצי חמש ולעולם לא יבא לקיים כל המצוא וכיון דלא מקימא בפחות מכשיעור אין לו חיוב מה"ת לתת החצי וכמו שביארנו לעיל

ואחר ימים רבים שנדפס ספרי תעלומות לב ח"א נדפס ס' כפי אהרן ח"ב וראיתי להרב המחבר ז"ל בחא"ח סי' ג' שתמהו עליו דאשתמתטיה מ"ש בזה הרב הליו"ט ז"ל והשיב לזה בארוכה ותוכן תשו' הוא במה שהוסיף לומר דמי שהיה במדבר או בספינה ואין לו רק חצי זית מצה ובודאי לא יבוא לו חצי כזה דודאי ליכא שום מצוה וכו' כיעו"ש ורצה לו' כי אופן כזה הוא כההיא דחצי חמש שלא יוכל להשלים לעולם. והרואה יראה בספרו ח"א סי' י"ב שלא כתב במי שהיה במדבר או בספינה, ועיקר קושיתו הוא על הרבנים שכתבו שיש ח"ש במ"ע כגון אכילת מצה הג"ע שאין לו אלא חצי זית אי חייב לאוכלו מן התורה כדין ח"ש, שמדברי התוס' הנז' נראה שאינו חייב וכו' והרבנים שנסתפקו בזה לא העלו על דל שפתותהם שס פקס היה היכא דלא אפשר שיזדמן להם כמו שביאר הוא ז"ל בח"ב וירד להציל את עצמו ולא הציל כמובן

וגדולה מזאת אני אומר דאפי' לפי מה שחידש בח"ב דהינו במי שהיה בספינה או במדבר אפשר דהסוברים שיש ח"ש במ"ע שיהא חייב בכעין זה לאכול החצי זית דהכונה חזי לאצטרופי הוא אפי' בדרך רחוקה, ומציאות שקלת מעלמא ויכול להיות כי איש ישראל נמצא בירכתי הספינה ועמו לחם מצה ובעודו אוכל החצי זית יביא אתו חצי זית אחר. וכן נמי במדבר יביא לו איש מאחריו וכן נמי אם נמצא בעיר שכולה גוים אולי יש אורח ישראלי ובאותו רגע יבא אליו, וכל שיש מציאות אפי' רחוק חזי לאצטרופיה קרינן ליה. (ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל א"ח סי' ץ' דקפ"ט ע"ג וי"ל כדבריו ואכמ"ל). ולא משכח"ל אלא באופן שא"א בשום אופן שבעולם שיצטרף כגון בד' מינים שבלולב שמעכבים זה את זה ואין לו כל המינים שאף אם יבא לו המין החסר בשעת הגבהה לא קיים המצוה, וכן בתקיעות השופר וכיוצא. וכן בחצי חמש שמת אביו וליכא אלא חצי חמש באופן הברור דלא משתעבד בחצי חמש. כדמשמע לשון דליכא אלא ח"ח. ודוק כי קצרתי ואין הפנאי מסכים עמי להאריך. ומטעם זה לא יכולתי להתעלס בדב"ק במ"ש מאות ט"ו ואילך כי אני עסוק בענינים אחרים הנוגעים לדינא להלכה ולמעשה ושו"ט וכסא כת"ר יגדל כאות נה"ר וכעתירת מוקירו ומכבדו

סימן ג'

לעה"ק ירושלים תובב"א

בשמות הגיטין בשם אנגילא ואנגילינא ובשם רבקה. רביקה. רפכא. מציון מ"י ת"ו. יום י"ד לחדש סיון

מר ברישא, חסידא ופרישא, שנה ופירש. עבוד פרישא מע' הרב הגדול, מעוז ומגדול מזר"ק טהור כקש"ת אליהו חזן יצ"ו וימשל"א

קדמא"ה שלי'ם היא אמרת בשלמא שלמים מרובים ורן רבים והדר מצלינא למען חייהו אורך ימים ישביעהו שנים כשני אליהו ואתו עמו בני סמיכי מלכי ואפרכי נטיעות דומות לשרשים כולם קדושים וכסא כת"ר נכון יהיה, עד עולם שש ושמח ובריא אולם כיר"א

הנה היום באתי בשורותים אלה לפני מע' הדר"ג שיחי' ליפשוט לן מר על מה שנסתפקתי בשם זה אנג'ילינא והוא אל"ף נו"ן גימ"ל רפ"א יו"ד למ"ד יו"ד נו"ן אל"ף איך כותבין בגט והמבטא הוא האל"ף בפת"ח והנו'ן בשב"א חטף והגימ"ל בציר'י והלמ"ד בחירי"ק והנו'ן בפת'ח, ושם זה עצמו לא מצאתיו בפוסקים כלל כי אם שם אנג'ילינו שהובא במנהגי מצרים שבסו"ס טיב גטין מודעי והוא שם איש וממילא באשה יהיה שמה אנג'ילינא והפוסקים כולם כתבו שם אשה אנג'ילא בה"א לבסוף וסמכו על הרב בארות המים דר"י ע"ג בשמות הנשים שכתב משם מהרח"ש וז"ל. ובעבור שנגזר בלשון לעז מלשון מלאך לכן כותבין אותה בה"א עפ"י הסכמת מהרח"ש עכ"ל והוב"ד בס' יד אהרן. וע"ע בס' מגן גבורים סי' פ"ב. גס בס' ק"ג וק"פ אה"ע אות א'. גם בספרו תע"ל ח"ב. מכל אלו כראה שדעתם לכותבו בה'א לבסוף מטעם הנז' ויען כי לא מצאתי דברי מהרח"ש במקומם ושורשם איה מקום כבודו בדברים אלו לכן לא הבנתי טעם כעיקר דכיון שנגזר מלשון לעז דמלאך לכן כותבין בה"ה מה אכפת לן אם הוה לעז המלאך להוציא מכלל שמות הלעז שכותבים אל"ף לבסוף ומה בכך אם הוא לעז דמלאך ולא ראיתי מי שנתעורר לזה. גם הדר"ג שיחיה סתם דבריו בספרו תע"ל ח"ב כשאר הפוס' והיתי חושב לומר אולי כי שורש דברי מהרח"ש כי שם זה הוא לעז יוני שהוא ג"כ כותבין ה"א לבסוף כמשפט לה"ק והערבי כאשר כתב הרב עז"ן בשמות האנשים בשם אנג'יל כי הוא לעז יוני ולא מטעם שם מלאך. אמנם מצאתי בספר מגן גבורים סי' פ"ב שדחה זה וס"ל שהוא ראוי לכותבו ולקרותו כמשפט אנשי ספרד יעו"ש בד' ושוב ראיתי במה"ג להרב ק"פ בסופו שכ' שם זה באל'ף לבסוף. וכ"כ הרב מוהר"א מוטאל בס' תורת נזיר יעו"ש. ובזה נשארתי נבוך באופן כתיבת שם זה באל"ף או בה"א לבסוף וממילא נוכל לדעת בנ"ד בשם אנג'ילינא משפט כתיבתו כי הם אחד. לכן ימחול הדר"ג שיחיה להודיעני דעתו דעת עליון משפט כתיבת שני שמות אלו אנג'ילינא ואנג'ילא אופן כת בתם להלכה ולמעשה ואיה מקום דברי מהרח"ש שכתבם הרב בארות המים ושכמ"ה

עוד נסתפקתי בשם רפכא כי הנה שורש שם זה הוא כשבאו הספרדים לעיר מולדתי עוב"י אר"ץ יע"א היו קורין רבקה ויודע מעכ"ת קריאת הספרדים הבי"ת רפויה קורין כמו הברת וי"ו והקו"ף כמו כ'ף והיו קורין שם רבקה רווכא. ובאורך הזמן שנשתכח לשון של ספרד נשארו קורין לרבקה רפכא דהיינו קריאת הבי'ת של רבקה שקורין כמו וי"ו נעשה הברת פ"א והקו"ף נשאר כ"ף והורגל שם זה