שו"ת תעלומות לב חלק ד קכד

כל שבתרגום שנקרא בק"ח. מ"מ נסתפק אם חייבים לגעור בש"ץ או היחיד העונה וקורא כל בקמ"ר. ובתחי' כתב דלא ברירא ליה מלתא אחרי שכבר ביאר שלא מצא מענה אחר לתיבה זאת דהא איכא תרי קראי שיצאו מן הכלל ונקראים בקמ"ר ומשמעותם לא יצאו מן הכלל. וה"ה להאומר מן כל ברכתא בקמ"ר כיון שאין משמעות אחר והביא תשו' מרן ז"ל באבק"ר סי' כ"ח ומ"ש הרב חיד"א בקונטריס טוב עין בסס"י ז'. ושוב יצא לידון שאיסורא איכא לאומרו בקמ"ר כיעו"ש. ולפי שלדעתי אין ראיותיו מספיקות לאסור לומר בק"ר ולגעור בש"צ האומר כן. ע"כ הנני בא להשיב על ראיותיו ויהי הקצ"ר אמיץ כי אין הפנאי מסכים

ראשונה כתב שאין לסמוך על הב' פסוקים הנאמרים בקמ"ר ע"פ המסורת שאולי היה לסיבה ידועה או סודות נעלמים ואין ללמוד מהם כמ"ש הראב"ע וכו' וכפי"ז יש לומר דאיכא סרך איסור משום משנה ממטבע שתקנו רז"ל במבטא נכונה וכו' ע"כ. ודבריו נכונים על הכל הכתוב בתנ"ך שאין לשנות ולסמוך על היוצאים מהכלל משא"כ בהאי כל דקאימנא ביה שבנוסח הקדיש שיש לומר שכאשר תקנוהו תקנו שיקרא כל זה בקמ"ר לאיזה טעם וסוד ה' ליראיו. ומכאן תשובה למ"ש עוד שעוקר המקף וחזר להיות כל זה בחולם וקורא אותו בקמ"ד והוא שגיאה גדולה ואיסורא קעבד ע"כ כי זה אינו שיש לומר שכשתקנוהו תקנו כן בלא מקף ושיקרא בקמ"ר

גם מה שהביא ממ"ש מרן ז"ל בסימן ס"ח ובב"י סימן ס"א והא"ח בהלכות ק"ש אות י"ז שאין להחליף התנועות שנתנו למשה בסיני ע"כ. אתו הסליחה כי לא אמרו אלא בתנועות שבתורה שניתנו למשה בסיני ולא בתנועות שבקדיש וכיוצא בו שנתקנו עפ"י דקדוק הלשון וי"ל שאותם שתקנו הנקודות בקדיש תקנו בכל זה בקמ"ר בלא מקף לאיזה טעם וסיבה

ושוב הביא ג"כ שגם המשמעות מתחלף לא שמשמעותו מדה ע"ד וכל בשליש עפר הארץ שלא אמרו על מלת כל שהוא מדה רק על מלת שליש אמרו כן (כ"כ שם בדפ"א ע"א) אלא שמשמע ב"מ לשון כליה כמ"ש בספר דרך אמונה משם בעל אור תורה ובזה נתן טעם לאמירת כל חמירא וכל נדרי בקמ"ר שהוא לכלות הנדרים והאיסורים וכן בחמץ בפסח וכו' עיש"ב ואני אומר שכונת החוששים ללשון מדה אין הכונה כי תיבת כל הוא המדה אלא כונתם שהוא פועל מודד וכמ"ש המצודות שהוא ענין מדידה כמו וימודו בעומר שת"א וכלו. וכונת הפסוק הוא ומדד במדה גדולה של שליש. וכן בלשון חכמים במנחות דנ"ג קא כייל ובקידושין דע"ט כיילי ליה ובנדרים דנ"א ליכיל לי מר. וכן הביא במעריך דאיתא בב"ר הא סאתא קום כל שפירושו מדוד וכיוצא בהם הרבה שהובאו בארוכה באות כל וכאן אין לפרש כל שמדד הברכות

ועל כן ביארנו שאין לחוש לזה כי הסמוך מפרש הקודם. ומ"ש בשם האור תורה דמשמע לשון כליה ח"ו שהוא כליון חרוץ. הן לא ידענו זה כי לא מצינו בתיבת כל בק"ר או בק"ח שם כליה ולא נמצא שורש זה בשום מקום אלא שם כלה כמו עשו כלה כי כלה ונחרצה וכיוצא בהם. אבל בתיבת כל לא מצינו שיובן לשון כליה חלילה. גם אם הוא בק"ר או בפתח. ואולי כונתו של האור תורה על לשון כלייה כלומר מדידה מלשון וכל בשליש כמש"ל. וכבר ביארנו וגם הוא ז"ל הסכים שאין לחוש לזה והוא ברור

ולענין כל נדרי וכל חמירא כבר הביא שם בדפ"א ע"א משם מרן הכנה"ג בספר פסח מעובין אות ל"ד שכתב שהנוסחא השגורה בפי כל היא קמוצה בכל נדרי וכל חמירא, והגם שערער על זה סיים שצריך לילך אחר המנהג שקורין בק"ר וכן שמע ונהג עי"ש, וכן הביא שם דפ"ב ע"א משם ספר דרך אמונה שסיים פוק חזי מאי עמא דבר ובלבד שיכוין לבו לשמים ע"כ. ואחרי שאי אפשר לומר שנפל הטעות במקרה, כיון דהכל נדרי נתקן לאומרו בין שלשה גדולי הקהל וחלילה לומר שכולם טעו במדב"ר הנאמר בקול רם לפני כל קהל עדת ישראל וה"ה לקדיש שמצינו שיש תיבות אחרים בקדיש נאמרים בק"ח ורק זה של לעילא מן כל ששגור בפהם לאומרו בק"ר כי שפיר י"ל שכך נתקן וסוד ה' ליראיו. ואחרי שביארנו שאין סרך איסור ולא משמעות אחר. נר"ל שאין לגעור בש"ץ האומר בקמ"ר. והרא"ג רב שמח גאגין ז"ל האריך הרחיב שם ואין הפנאי מסכים עמי להאריך והנלע"ד כתבתי

ך) בפי עמו כתב שכן צ"ל מפני שהוא סמוך. ופה הוא מוכרת ולא ידבק עמו עפ"י הדקדוק ע"כ הנה כתב הרב של"ץ בדס"ו ע"ג שצ"ל בפי עמו ולא בפה עמו (ט"ס נפל שם) וכתב שטעות הוא מ"ש המדקדקים לומר בברכות ההפטרה בפה כל חי וצ"ל בפי כל חי דוקא ע"כ. ואולם הרב המגיה שם הביא משם הרב חיד"א ז"ל בק"א למחז"ב שכתבו משם האר"י ז"ל שצ"ל בפה עמו בברוך שאמר ולא בפי כי בפ"ה גימ' פ"ז כנגד פ"ז תיבות שיש בברוך שאמר. ומפורש בספר הכונות שברוך זה הוא הוא כנגד תקון הי"ב שהוא סוד הפה ולכן צ"ל בפה ע"ש

כא) בשבחות ובזמירות. וכתב שבסידור הרב עמרם גאון ובאבודרהם כתב בשבחיו ובזמריו ע"כ ואין הדבר כן. שהאבודרהם כתב שבספר רב עמרם כתוב בשבתות ובזמירות ככתוב בכל הסידורים וכן היא נוסחאת הרמב"ם וכ"כ בעמודי שמים וראוי לסמוך עליהם

כג) וטובו צ"ל ולא ובטובו. הן אמת כי כן כתוב באבודרהם ופירש שהכונה על זריחת האור בכל יום שנאמר בו כי טוב. ואולם גירסת הסידורים השגורה בפי כל שהיא ובטובו מחדש. היא ודאי יותר נכונה כי לא על האור לבד אנחנו מברכים אלא על כללות מעשה בראשית שמחדשם בכל יום בטובו הגדול והוא כמו ובטובו חיינו של ברהמ"ז ועי' במסכת ברכות ד"ן ע"א ובפירוש כתב הרב של"ץ בד"ץ ע"ג שאין לומר וטובו אלא ובטובו והרב המגיה שם הביא משם ס' הכונות כי הענין הוא שהמאציל העליון מחדש בכל יום מע"ב ע"י טובו שהוא החסד והם דברים ברורים

כט) וליראה את שמך לא נבוש בלי תיבת למען. כן ראיתי להרבה שלוחי צבור שצועקים ואומרים לא נבוש וכו' ונראה בעיני כרמות רוחא וחוצפא לומר לא נבוש ולא נכלם. והגירסא היותר בכינה הוא בוי"ו החיבור ולא נבוש ולא נכלם. וכך היא הגירסא בספר עמודי שמים וכ"כ השל"ץ בדצ"ג