שו"ת תעלומות לב חלק ד קכג

באופן שבכל אלו הנסחאות הישנות הרגילות בפי כל ישראל אין ראוי לשנות ולבלבל הקריאה והש"ץ ודאי אינו רשאי לשנות את הרגיל והמשנה ידו על התחתונה וראוי לגעור בו, בנזיפה כמ"ש הרב מופה"ד חיד"א ז"ל ורבים אשר אתו שהסכימו עמו. ורק היחיד לבדו דאפשר שאם הוא בקי בדקדוק הלשון שראוי לו לשנות ולהתפלל כהוגן באופן היותר צח. אבל לא אכחד מה שקשה עלי על הגאון חיד"א ז"ל בתפילות שתקן ובנוח עליו רוח המליצה כתב איזה דברים שלא יובנו היטב אלא ע"י הנקודה של התיבה שמהפך אותה לכוונה אחרת על דרך המליצה. אבל הקורא שלא יבין כונת המליצה עם הנקודה שעליה או השומע נסח התפלה לא יבין מאומה. ובפרט רע עלי המעשה בתפלות שתיקן לשמחת תורה בהקפה רביעית כתב וקול בן לוי תסוב על שיר"ה ונבל"ה עמו כנור נעים עם נבל ע"כ, ואנכי מחיתי מספרי תיבות ונבלה עמו, שאין ראוי לאומרם וכ"ש לשומעם כמובן. ועכ"פ גם היחיד ביחודו אין ראוי לו לשבש הגרסאות הקדומות כל שאפשר לקיימם אפילו על צד הדחק ועל כן הנני בא להעיר בקצת מהם שהביא אהובנו החכם השלם הי"ו אם יש להם על מה שיסמכו

א) ונחל בראשונה בברכת אשר יצר שהביא דברי המדקדקים שכתבו שצ"ל חללים חללים ולא חלולים חלולים. וכבר ביארנו שכל שיש להעמיד הגרסא השגורה בפי כל אדם אין ראוי להפוך הגרסא. והכא הגם דבש"ס פרק הרואה כתוב חללים כבר כתב הב"ח בא"ח סי' ו' דסובר רבינו הטור דט"ס הוא בש"ס ופירש שהכונה אם יפתח אחד מהאברים החלולים. וגם מב"י כתב דבחללים לא שייך בריאה. ומה שתמה עליו הב"ח שם מדכתיב ובורא חשך וחשך אינו אלא העדר בריאה. י"ל דלשון תורה לחוד ולשון תפלה לחוד. וגם רמ"א בד"מ כתב שא"ל חללים, משום שהוא ג"כ לשון הריגה או חללים לכהונה עי"ש. וכ"כ בפרישה שם. וגם הרב יעב"ץ ז"ל בסידורו עמודי שמים גריס חלולים ופירש הרב שהכונה על האברים החלולים. ובחיבור הרמב"ם שבידינו בפ"ז מהל' תפלה ה"ה הגירסא הוא חלולים. ואחרי שגם מרן ז"ל בש"ע א"ח סי' ו' גריס הכי ודאי דהכי נקטינן

ב) אי אפשר להתקיים כתב שצ"ל אי בחירי"ק דאלו אי בציר"י הוא איה כמו אי הבל אחיך וכו'. הנה גם בזה כתב הבאה"ט שם דצ"ל בציר"י תחת האלף כי המלה נגזרת מאין, וכתב השע"ת שם ס"ב. דלכן אין לשנות ממה ששגור בפי כל והנח להם לישראל. וגירסתנו השגורה בפי כל היא בציר"י. וגם היעב"ץ בסידורו גריס הכי. ותו כיון דסמיך למלת אפשר הוא מובן שפירושו אין ולא איה

ד) אלהי נשמה. כתב שצ"ל הנשמה בה"א הידיעה. וכתב שכן היא גרסת הרמב"ם. ובס' היד שבידינו כתוב נשמה כגרסת כל הספרים. וכ"כ באבודרהם ובש"ע ובס' עמודי שמים בלא ה"א הידיעה. ולכן כתבו להפסיק בין אלהי לנשמה כמובן. ועי' בשל"ץ דמ"ה ע"ב

ו) הנותן לשכוי בינה להבחין וכו' כתב להעמיד גרסת ר' עמרם גאון ז"ל שגורס להבין והנה גרסת כל הספרים הוא להבחין. וכ"כ בעמודי שמים והכונה שהבינה שלו הוא דוקא להבחין בין חשך הלילה לאור היום. ואדרבא לשון הבנה אינו מובן והבחנה יצדק יותר. מ"מ כבר כתב התשב"ץ בח"ב סי' רמ"ו שהביא שתי הגרסאות וכתב שאין בזה שינוי מטבע. וכיון שכן ראוי לגרוס כפי השגור בפי כל שהוא להבחין

ט) בפינו ובפיפיות כל עמך ישראל האריך לבאר שצריך לגרוס ובפי כל עמך ישראל. הגאון יעב"ץ גריס ובפיות עמך. ונראה שיותר נכון גרסתו ובפי כל עמך ומ"מ אין לגעור במי שרגיל לו' בפיפיות. כיון שכן הורגל בפיהם וכ"כ בספרים

י"ח) שמיה דקודשא בריך הוא. האריך בזה שהיה צריך לומר שמא דקדישא בריך הוא שהוא פי' הקדוש ברוך הוא. ואלו קודשא הוא תרגום קדש כיעו"ש. וחלילה לחשוב כל ישראל לטועים בכונת הקדיש המסור איש מפי איש ורגיל בפי כל ישראל ורבניהם מדור דור. והנה הרב של"ץ בפירוש הקדיש בדפ"ג ע"ב כתב שצריכים אנחנו להזכיר לשון קודשא כי קודש מל"א עולה ת"י שבזמן בהמ"ק ראשון שהיה קיים ת"י שנים ובו היה ברוך זה השם הוי"ה ברוך הוא כי היו הכהנים קורין אותו ככתבו וכו' עי"ש. והיינו ע"פ מה שפירש בתחילת הקדיש שאותיות שמי"ה רבא ר"ל שם י"ה רבא ששם י"ה יהיה רבא ע"י שיתחברו עמו ו"ה האחרונות ויהיה השם גדול ושלם כמ"ש הרב בס' הכונות והוא תפילה שיתגדל שם י"ה ויהיה רבא כיעו"ש ולפי"ז אני אומר כי תרגום שמיה דקוב"ה אינו כפי הפשט שהוא פירושו שמו של הקב"ה אלא פירושו הוא שם הקדש ברוך הוא. והיינו על השם המפורש הגדול כי הוא שם הקדש היוצא מפי כ"ג בקדושה ובטהרה. ועיין להרב יעב"ץ ז"ל בפירושו להקדיש. ועיין בטא"ח סי' נ"ו ודוק. ועיין בד"מ בטא"ח סי' כ"א שכתב משם או"ז שי"ל דקודשא ולנוח באתנח תא ואח"כ בריך הוא. ובשע"ת שם סק"ו תמה ממ"ש בס' הכוונות. ולא ידעתי טעם לתמיהתו ומדברי הא"ז אלו יש סמך לדברינו ואכמ"ל

י"ט) לעילא מן כל ברכתא. שהעולם נוהגים לאומרו בקמץ רחב וביאר מעלתו שהוא טעות וצריך לאומרו בקמץ חטוף כי כל בק"ר הוא לשון מדידה. וביאר שכן צריך להיות גם בכל נדרי וכל חמירא ע"כ. ועם היות דבריו נכונים צריכים אנחנו לבקש טעם לזה. ובפרט בכל נדרי שנאמר מאת הרבנים וגדולי החזנים שבכל קהלה וקהלה. ושגור בפיהם לומר בקמץ רחב ולא נוכל לתלות בהם טעות כזה. ולכן כר"ל שבהיות הקדיש וכל נדרי וכל חמירא בלשון תרגום לכן רצו לתת הבדל בין מלת כל שהיא בלה"ק למלת כל שהוא בתרגום. ולכן בוטים אותו בק"ר אע"פ שאין הפרש בתרגום במלת כל כשהוא סמוך כי בסוף פסוק תרגום כל הוא כלא כמו וה' בירך את אברהם בכל וכירק עשב נתתי לכם את כל וכיוצא ובאלו שהוא סמוך וא"א לומר כלא תקנוהו בק"ר להפריש מכל שהוא לה"ק ואין לחוש שיובן לשון מדידה כי הסמוך יפרש הקודם וילמד סתום מן המפורש והגם שבשאר כל שבקדיש קורין אותו בק"ח אולי היה להם בקבלה בכל זה שהוא בקמ"ר לאיזה טעם או סוד כמוס אתם ואין אתנו יודע. וגם שמלבד הכל שבעל ישראל שאר כל שבקדיש הם בלה"ק

אחר ימים כה הראוני מ"ש הרה"ג תנא ירושלמאה כמהר"ח גאגין ז"ל בהגהותיו לס' אהל מועד שקראם יריעות האהל מד"פ ואילך שהאריך הרחיב בדבר זה ודעתו נוטה שצריך לומר בק"ח ככל תיבת