שו"ת תעלומות לב חלק ד קכב

ובין יעקב הרועה את צאן לבן הנותרות וכאשר היה ה' עמו וילדו כל הצאן נקודים היה מתעולל עליו ואומר לו נקודים יהיה שכריך וילדו הצאן נקודים בחמלת ה' עליו אשר ראה כל אשר לבן עושה עמו. וכן הבטיחו המלאך הנראה אליו בחלום הלילה כמ"ש בפסוק י"ב

ובהיות היה זה בדרך נס ותמידי יען לבן החליף את משכורתו עשרת מונים ויעקב אשר ראה את אשר האלהים עושה עמו בדרך נס, והוא לא חפץ בזה כמו שאמר אח"כ קטונתי מכל החסדים. ע"כ עשה הדבר בדרך טבע ואז ויקח לו יעקב מקל לבנה וגו' וביושר עשה זאת אחרי ראותו מעשה נסים שנעשו לו והמראה אשר נראה אליו בחלום הלילה גם כי בתחילה היה בדעתו שיניח כל הצאן בידו, ולא יפרדם הנקודים מאשר אינם נקודים וגם כי היה משנה בדבורו כמה פעמים ועם עקש התפתל

ואחרי אשר כל הנולדים עקודים ונקודים היה עושה עדרים לבדם ושולח אותם להעדר שלו שביד בניו וביד בני לבן וכאשר ראו בני לבן את כל העושר הזה אמרו מאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה, שהוא העדר שבידיהם ומדוקדק בדבריהם שאמרו העושר הזה מראה באצבע שהיה בידם. וגם ראה את פני לבן שאיננו עמו כתמול שלשום אז וישלח ויקרא את רחל ואת לאה השדה אל צאנו, היינו למקום שנמצאו העדרים הנקודים והטלואים שלו כי הם צאנו. והוא דרך שלשת ימים מהעיר. ועשה זה יעקב, ביום שלבן הלך לגזוז צאנו והיינו הצאן שביד יעקב ואז מצא יעקב שעת הכושר להניח לבן עם הצאן בסביבות העיר למען ילך גם הוא לגזוז צאנו שביד בניו ובדרך זה גנב את לב לבן ולא הבין כי בורח הוא, אך ביום השלישי לבריחת יעקב וראה כי לא חזר יעקב לרעות את הצאן הוגד לו כי ברח יעקב, אחרי שלא מצא גם את רחל ולאה בבית, ובהיות כי בניו היו עם צאן יעקב, לכן לקח אחיו עמו וירדוף אחריו דרך שבעת ימים ובאופן זה הלך לבן דרך שבעת ימים בארבעה ימים כי רק שלשה ימים היה בינו ובין יעקב, ואחרי שיעקב היה מתנהל לרגל המלאכה אשר לפניו ולרגל הילדים הרכים והצאן והבקר עלות, בנקל היה יכול ללכת לבן הרודף אחריו בארבעה ימים מה שיעקב הלך בשבעה ימים. ואין כאן נס ולא דבר היוצא מדרך הטבע. ע"כ משלי ואתה תבחר ותקרב

סימן מ"ב

נא אמון יע"א

בהגהות בסדר התפילה והקדיש אם אפשר לשנות הגירסא הנהוגה בפי כל ישראל

ראה ראיתי דברי פי חכם החה"ש במדות ובדעות דט"ל כמהר"ר פ'רג חיים מזרחי הי"ו המדפיס תמימים ומרביץ תורה בישראל אשר אסף וקיבץ כמה טעיות לפי דעתו בסדר התפלה הנדפס והשגור בפה כל ישראל עד היום. והנה עם היות חובה עלינו לתקן כל מה שנוכל בסדר התפילה ול הסיר כל טעיות ושגיאות אשר אולי באו בטעות המדפיסים. ובפרט בנקודות העלולות לטעות והורגלו בהם ומשבשתא כיון דעל על. אכן בכל דבר שאפשר להעמיד הגרסא השגורה בפינו ראוי וחובה עלינו שלא לשבש הספרים. וכאשר אריה שאג על המגיהים הספרים הוא ר"ת ז"ל בס' הישר. וכבר ידוע מה שהאריך הרחיב בס' ישרש יעקב על מה שבחור אחד שינה לומר אנחנו מודים לך ומברכים את שמך וכן בברכת היין ונברכך עליה שהאריך לומר שיפה כיוין לשנות. גם כתב שמצא במחזור ישן בסדר קדושה של יוה"כ שהגיה חכם אחד ובכן נקדישך מלך וכתב על הגליון שכל האומר נקדישך כנדפס בסידורים, שהוא טועה וחוטא חטא גדול בדקדוק כמו שכתב הראב"ע שלשון זה הוא כינוי לנקבה וכו' עי"ש שהאריך

וכל לעומת זה הרבה להשיב אפו על הגהות אלו הרב מופת הדור חיי"א ז"ל בס' יוסף אומץ סי' יו"ד וכתב דהגם דזמנין משכח"ל שגורעין ומוסיפין, או משנין תיבה או תיבות ויש להם על מה שיסמוכו וכו'. מ"מ בנדו"ד שרוצים לשנות המנהג של התיבות התדירות ומורגלות בפי כל המון ישראל שינוי מורגש וכו' יש לבטל דעתם ולכופם לכבוד ה' ותורתו וכבוד גדולי ישראל וכו' שבכל המקומות אומרים נקדישך ונעריצך, וההיתה כזאת לחשוב כל ישראל לטועים ח"ו בדבר של קדושה והעיד שבאר"ץ ופרס ומערב ועיה"ק ירושת"ו וחבת"ו ומצרים וקושטא ואזמיר ותוניס וכל ערי איטאליא שהיו בהם רבנים גדולים ומדקדקים עצומים ולא שינו המנהג וכו' ועל אלה אני בוכיה על דור יתום שמניחים העיקר ולוקחים הטפל וכו' ומי שיש לו לב אם בעל נפש הוא ינהג ככל ישראל ולא יוציא עצמו מן הכלל עיש"ב

והגם שבס' לחם הביכורים בשער הכנויים ה"ד והאריך ללמד זכות על דברי בעל ישרש יעקב והשיב על דברי הגאון חיד"א ז"ל ולהורות נתן כי צדק בזה בעל יש"י ז"ל כיעו"ש. ואם אמנם דבריו צדקו בזה עפ"י הדקדוק. אך כל כונת הרב חיד"א ז"ל כי בתיבות השגורות בפי כל המון ישראל אין ראוי לשנות. וכבר הוא נר"ו הביא ממ"ש במחזור סלאויטא. שתקנו הכל כפי הדקדוק זולת בתיבות נקדישך ונעריצך שהניחו אותם כאשר הם כ"ף שו"א והאות שלפניה קמ"ץ והיינו ודאי כמ"ש הרב חיד"א ז"ל שכן צריך לאומרו וראוי לגעור בנזיפה למי שחושב לכל ישראל טועים ח"ו בדבר של קדושה והסכימו עמו כמה גאוני עולם כיעו"ש. ועיין להרב שמש צדקה בא"ח סי' י"א ה"ד בס' לב חיים ח"ב סי' ט' שהיה נזהר שלא לשנות שום אות ממה שהורגל בפי ההמון אף שהיה יודע בעצמו בלגלוגו ודלוגו עליו אהבה עי"ש. גם בס' פחד יצחק אות ח' הביא משם ה' עץ חיים על תיבת חי העולמים בפת"ח השגור בפי כל אדם שאין לשבש הספרים כמו המלך המשפט עי"ש ועי' בתשו' בשמים ראש בסס"י י"ט ובנוב"י מ"ק א"ח סי' ב':