שו"ת תעלומות לב חלק ד קכא

הלבוש והסכים כן וכן ס"ל למהר"מ מלובלין ז"ל וכן העלה הרב מסגרת השלחן שאם נולדו בריאים וטובים ומת האחד תוך ל"י, אז מתאבלין על הב' המת אחר ל"י. אך אם נולדו חלושים וחולים אין מתאבלין גם על הב'. גם הרב מקור ברוך שם בסימן ל"א העלה דהמקל יש לו אילן גדול לסמוך עליו כיעו"ש. ובכן בנ"ד שהיו חולים וחלשים שניהם מיום הולדם והורה החכם הי"ו שלא להתאבל על הב'. אין מזניחין אותו כי יש לו על מה לסמוך ודי בהערה זאת

סימן מ"א

לונדון יע"א ביום כ"ח כסליו שנת התרס"ו ליצירה למעלת ותהלת החכם השלם והנעלה הגאון הכולל הרב המפורסם לשבח בשערי בת ציון המצוינים בהלכה ואגדה כש"ת אדוני אליהו לבית חזן הי"ו מהחו"ל אל הקדש שלום טובה וברכה

הנני בא להגיד לאדוני כי הייתי היום במסיבת אנשים חכמים ונבונים ושאלוני משפטי צדקי במה שנראה כמו זר בעיניהם ענין לבן ויעקב בפרשת השבוע בסדר ויצא קאפיטול ל"א פסוק כ"ג דכתיב וירדוף אחריו דרך שבעת ימים, ופרש"י כל אותן ג' ימים שהלך המגיד להגיד ללבן הלך יעקב לדרכו נמצא יעקב רחוק מלבן ששה ימים ובשביעי השיגו לבן למדנו שכל מה שהלך יעקב בשבעה ימים הלך לבן ביום אחד ע"כ. אשר כל בעל שכל יבין כי בדרך הטבע לא היה יכול לבן לעשות דרך שבעת ימים ביום אחד, ומוכרח לומר שזה היה דרך כס מן השמים שקפצה לו הדרך ורז"ל למדונו כי אין הקב"ה עושה נס שלא לצורך גדול, ולכו לדעת מה צורך היה לנס זה וההפך היה צריך להאריך לו את הדרך עד בא יבא יעקב אל אביו ואל אמו ושם לא היה פחד ויראה מלבן אחי אמו. ואם היה מניחו על דרך הטבע לא היה צריך שיבא אליו האלהים בחלום הלילה להזהירו שלא יעשה רעה ליעקב ואיך עביד קוב"ה נסא לשקרי לצער את יעקב בדרך, וגם את רחל שגנבה התרפים קרה מה שקרה מקללת יעקב שלא ידע שרחל גנבתם. ואנכי הצעיר בבית אבי לא מצאתי מה להשיב. ע"כ באתי בבקשה מהדר"ג שיודיעני דבר פשוט וברור. כי האנשים שבדורינו לא יספיק להם הדרש והסוד. ועם אדוני המחילה והסליחה ולתשובתו אצפה מהרה באהבה ושלום תורתו יגדל כאות נהר והחסידה וכעתרת עבדו המשתחוה מרחוק. אברהם לבית פיפירנו ס"ט

אחר החיתום הנה כא הואלתי לבקש להודיעני אם נמצא אתו ישוב נכון על התחבולה שעשה אבינו יעקב ע"ה בענין המקלות אשר פצל ברהטים. כי ראיתי מה שפירשו המפרשים ולא הרוו צמאוני ודי בזה

וזאת תשובתי

נא אמון יע"א יום ט"ו טבת התרס"ו. לכבוד מעלת החכם ונבון מגן אברהם יהיה בעזרו ויהיה מכירו ברוך. מאחר עלות גדול השלום

האחת אהובה הלא היא כתובה מיום כ"ח כסליו מעוב"י לונדון המעטירה קבלתי לנכון ואם אין זכרוני מכזב ידעתיך בשם בהיותי יושב על כסא ההוראה בעוב"י טראבלס המערב יע"א ואתה לא הודעתני מזה על כן לא ידעתי אכנה לזכור ימים מקדם

אתאן על דבר שאלתך אחת שהיא שתים. ונתתי אל לבי להבין במקרא לפי פשטן של כתובים, והנני בא להשכילך בינה למען תדע מה להשיב. ואף אם נטו אשורי מדרך רבותינו הפשטנים והדרשנים, הלא אמרו ז"ל כי ע' פנים לתורה והפשט לא יופשט ומלבד מה שדקדקת בפרשתנו עוד יש דקדוקים אחרים שלא יופשטו לפי פירוש רבותינו המפרשים ז"ל ואין אני צריך לבררם ולפרטם כי רבים הם, ומתוך הפי' שאני מפרש בפרשה זאת יובנו כולם בדרך פשוט וברור

ועתה הסכת ושמע מה שחנני אלהים בזה להסיר עקשות פה ולזות שפתים מעל אבינו יעקב בחיר שבאבות זיע"א כי כאשר אמר לו לבן (פי ל"א

) מה אתן לך ובמרמה דבר שיובן מה אתן על העבר או מה אתן רק לעתיד. לזה השיב יעקב גם הוא בחכמה, לא תתן לי מאומה, שיובן לא תתן על העבר, או גם על העתיד ואמר אעבור בכל צאנך היום הסר משם וגו' והיה זה שכרי על העבר שעבדתיך יותר מיכולתי וגם על העתיד לא תתן לי רק הנקודים והטלואים שיולידו צאנך. באופן כי כאשר תבא על שכרי לפניך. לא יהיה לי רק נקודים והטלואים וכל אשר איננו נקוד וטלוא הוא שלך ואם תמצאם טמונים אתי חזי גנוב הוא אתי

ועלה במחשבה לפני יעקב שיניח כולם בידו לרעות אותם וכאשר יהיו גם הנקודים והטלואים שלו יחד עם האחרים. והולידו גם צאן לבן מעט נק נקודים וטלואים, ומה שא"ל הסר משם כונתו היתה למען יראה הכמות של הנקודים וכמותם של האינם נקודים וטלואים כי רבים הם. ולבן בערמתו השיב הן לו יהי כדבריך, שהנקודים והטלואים הנמצאים יהיו לך. וגם אשר ילדו כהם תקח לך ועשה במרמה שלא ישאר ביד יעקב רק כל אשר איננו נקוד וטלוא ויסר ביום ההוא את התיישים העקודים וגו' והם חלק יעקב על עבודתו באמונה קודם לכן. אך לא השאירם בצאן שביד יעקב אלא נתנם ביד בניו הם בניו של לבן עם בניו של יעקב שנקראו בניו כמ"ש אח"כ הבנים בני וישם דרך שלשה ימים בינו היינו בין הצאן העקוד והטלוא שביד בניו.