שו"ת תעלומות לב חלק ד קכ

לאחר ובכגו"ד ודאי שאין אדם עשוי לקדש אהובתו לאחר וכמ"ש מהרשד"ם באה"ע סימן ג' גבי משודכת והא נמי לאו מילתא שמלבד שהרשד"ם עצמו כתב בסימן ל"א במשודכת גמורה דלא הוי יד"מ. והגם שיש מחמירים במשודכת אף שלא אמר לי וכמ"ש מהר"ש חאיון בסימן נ"ו. מ"מ ודאי בנ"ד ליכא למחש שלא אמרו כן אלא במשודכת גמורה עכ"ן

סימן ט"ל

במי שבא ביום ל' לקבורת אביו והוא יום ל"א למיתתו

נשאלתי מכפר הסמוך באיש אחד שמת אביו ביום א' של ר"ה ונקבר ביום ב' ובנו לא היה בעיר ובא ביום ל' לקבורתו והיה מי שרצה לומר שחיב להתאבל ז"י והחכם השוחט דן את הדין שאינו צריך להתאבל רק שעה אחת כיון שכבר עברו יה"כ וחג הסוכות ושמ"ע והו"ל יותר מל'. ואותי שאל להודיעו אם יפה עשה

והשבתי לו כי יפה עשה אבל לא מטעמיה יען טעה בדבר פשוט לחשוב ימי הרגל לענין הל' כי הגם שהיו מהחכמים שנסתפקו בזה וכתבו דהו"ל ספק אבלות וקי"ל הלכה כדברי המקל באבל כבר כתב הרב בעל המאור שאין זה נכון והו"ל שמועה קרובה וגם הרמב"ן הסכים לדבריו, ומרן בב"י סימן ת"ב כתב דהכי נקטינן. ובשו"ע שם ס"ח פסק כן בפשיטות שאין הרגל עולה למי שלא נהג אבלות קודם וכ"ש למי שלא שמע ולא הביא ס' המקלים אפילו בשם יש מי שאומר

והנה מדין זה למד מהרש"ל שאם מת ביו"א ונקבר ביו"ב דאע"פ שהקרובים שהיו שם מונין מיום הקבורה ל' אבל אותם שלא נודע להם אלא ביום לי למיתה א"צ לנהוג אבלות דהו"ל שמועה רהוקה דלגבי שמועה יום המיתה עיקר ע"כ וה"ד הב"ח והדרישה בסימן שצ"ט ולא ידעתי איך יוצא דין זה מאותו נדון של בעל המאור. ונראה שהוא דין חדש בפני עצמו, דכן משמע מדברי הדרישה שם שבא לדון על דין זה

ובספר נקודות הכסף בש"ך סק"ה כתב להצ"ע שמהרש"ל הוציא דין זה מדברי רי"ו והוא גופיה כתב להפך בנתיב כ"ח ח"ב ששמועה רחוקה נקראת ששמע ל"י לקבורתו וסיים הרי להדיא דמונין מיום הקבורה וצ"ע ע"כ. והוא תימה כי רי"ו דבר בהווה שנקבר ביום שמת כיון דלדינא אסור להלין את המת, וכן בכל מקום שנזכר בטוש"ע בדינים אלו יום מיתה ר"ל מיתה וקבורה, וה"ה כשאומרים ביום הקבורה ר"ל שהוא יום המיתה. כי מה שמניחים יום הקבורה ליום אחר, היה בזמנם דבר דלא שכיח כמובן. ובספר דגול מרבבה שם כתב דמהרי"ו בסי' ט"ז פסק בפשיטות דמיום הקבורה מנינן ואין ספרו מצוי אצלי. ואין דבריו עומדים בפני ס' מהרש"ל והב"ח והדרישה וכ"כ הט"ז שם סק"ו בפשיטות ועיין כנה"ג הגהב"י א' חיים ביד סימן ק"ך אזן אהרן אות א' הבאתי דבריהם בספרי נוה שלום חיו"ד דיני אבלות אות מ"ג והעליתי שראוי להורות להקל. וכ"ש בנ"ד שיש לצרף גם ס' החכמים שהביא בעל המאור ודוק

סימן מ'

בתאומים שנולדו והם חולים מיום הולדם והא' מת תוך ל"י, והכ' מת אחר ל' יום. אם יש להתאבל עליו

נשאלתי בתאומים שנולדו והם היו חולים וחלשים מיום הולדם והאחד מת אחר ימים מועטים, והשני האריך בחוליו עד אחר שלשים ומת מתוך חוליו. ושואלים הלכו אם צריכים להתאבל עליו, אחרי שמיום לידתו כבר היה נראה שלאו בר קימא הוא. יורינו מורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי אחד חכם הורה להקל ועשו כסברתו ורבים תמהים על הוראתו זאת. לכן אנו מבקשים שיודיענו שורת הדין, ויבא שכמ"ה

תשובה. הנה ידוע מ"ש בהג"א סוף מ"ק בשם א"ז והביאו מב"י בסי' שע"ד דתאומים שמת א' מהם תוך, ל"י והב' חי עדין ל"י אין מתאבלין עליו כלל אפילו אם מת בסוף ל"י ע"כ ומבואר הדבר דהכונה דאפילו שחי הב' אחר ל"י ומדהב' בר קימא כיון שחי ל"י גם הא' בן קימא כיון דתאומים טיפה אחת הם ונחלקה לשתים. ואתא לאשמועינן דאפי"ה אינו מתאבל על הא'. וכמו שפירש הדבר הב"ח שם. וכן מתבאר מדברי הא"ז שהביא הד"מ שם בס"ח ובש"ע סימן זה ס"ט נראה שגם על הב' אין מתאבלין עליו וכבר כתב הב"ח שם שיש ט"ס וצריך להעביר הקולמוס על תיבת ומת, ונראים דבריו וכ"כ הט"ז והש"ך שם ואולם הלבוש לא הבין כן אלא תפס בפשיטות שגם על הב' אם היה חולה בשעת מתת הא' שאין מתאבלין עליו. והגם שתמהו על דבריו הב"ח והט"ז כיעו"ש מ"מ הט"ז שם הביא ס' מהר"מ מלובלין בסי' ס"ז שגם הוא פסק בפשיטות שאין להתאבל על הב'. והטיח עליו דברים הט"ז לאמור שהוא מחסרון ידיעה שהי"ל להרב ועלה לו כמו להרב הלבוש ע"כ. והרואה יראה שמהר"מ ז"ל לא סמך על הגהה זו דוקא אלא בהצטרפות שלא כלו להם החדשים וסמך על דברי הרמב"ם וגם שהיה מתכונה והולך כיעוש"ב ועי' בתשו' מהר"מ מינץ סי' צ"ה ומ"ש הט"ז ע"ד בסי' שצ"ז. ועיין מקור ברוך סי' ל"א ובברכ"י אה"ע סי' ד'

והנה הגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל יו"ד ח"ג סי' קמ"ח ס"ל שאין לומר בזה הלכה כדברי המקל באבל והביא ראיה ברורה לס' האומרים שחיב להתאבל על הב' שחי ל"י ממ"ש מהר"מ מרונטבורק שהיה תלמיד הא"ז בדין זה שמבואר מדבריו שמ"ש אין מתאבלים עליו ר"ל על הא' אבל על הב' פשיטא שמתאבלים עליו ואלו ראו דבריו לא היו חולקים וגם שכן מתבאר מדברי הרשב"ץ ברמזי נדה בפרק המפלת שנראה שחיב להתאבל גם על הראשון ואף דלא קי"ל כוותיה על הראשון אבל על הב' יש להתאבל וכ"כ עיקר עכ"ל. וכבן המתחטא אמינא בהורמנותא דמני"ר שהמקל לא הפסיד אחרי שפשט דברי מרן הש"ע מורים שאין להתאבל גם על הב' וכן הבין דבריו