שו"ת תעלומות לב חלק ד קיח

בפי"נ א"ר יוחנן משם רשב"י כל מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מתמלא עליו עברה כתי' הכא והעברתם את נחלתו וכתיב התם יום עברה היום ההוא ופירש"י הקב"ה שונא אותו אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים ריו"ח וריב"ל חד אמר כל מי שאינו מניח בן וחד אמר כל מי שאינו מניח תלמיד. ופרש"י חליפות ממלא מקומו, תסתים דר"י אמר תלמיד דאמר ריו"ח דין גרמא דעשיראה ביר ופרש"י דאם איתא דאמר כן וקרי ליה לא ירא אלהים לא הוה אמר לבריות דין גרמא וכו' ומדריו"ח אמר תלמיד ריב"ל אמר בן והא ריב"ל לא הוה אזיל לבי טמיא אלא למאן דשכיב בלא בני דכתיב בכו להולך ואמר רב יהודה זה שהולך בלא בן זכר אלא ריו"ח הוא דאמר בן ול"ק הא דידיה והא דרביה ופרש"י הא דידיה שאמר דין גרמא וס"ל כריב"ל דאמר תלמיד והא דאמר בן דרביה הוא רשב"י, וי"ל כמה דקדוקים בסוגיא זאת. תחילת כל במימרת ר"י שאמר שאינו מניח בן ליורשו דתיבת ליורשו אין לה מובן דמשמע שאם הוא עני ואין לו מה שירש הבן לא איכפ"ל ומדוע ל"א בן סתם כדאמר בתר הכי ולפי פרש"י בסוגיין הא דרביה רשב"י ותו קשה לפי"ז מדוע בממזרת ר"י וריב"ל הביא קרא דאשר אין חליפות ושביק לקמיתא דאייתי קרא דוהעברתם

ועל הכל קשה טובא דמי שלא הניח בן קרי ליה לא ירא אלהים וגם אמר דהקב"ה מתמלא עליו עברה והקב"ה שונאו ונחזי אנן במאי קאי מר. דאי איירי במי שלא נשא אשה או שנשא ולא ילדה לו ולא עסק עוד בפו"ר בהא ודאי שפיר קאמר דהכי אמרינן במסכת פסחים דקי"ג ע"ב ז' מנודים לשמים מי שאין לו אשה ושיש לו אשה ואין לו בנים וכו' ופירש התוס' ד"ה ואין דהיינו דוקא ע"י פשיעתו שאינו עוסק בפו"ר וכו' וכונתם שאינו נושא אשה אחרת אם לא ילדה לו הראשונה כמו שפירש רבינו חננאל התם אבל אם נשא אשה ולא ילדה לו ונשא אשה אחרת ולא ילדה לו או ילדה לו ומתו מאי הו"ל למעבד הא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא. והנה מצינו בפ"א דמסכת ברכות תני תנא קמיה דריו"ח הקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו ותנא ליה ההוא סבא משם רבו רשב"י דאתיא עון עון כתיב הכא בחסד ואמת יכופר עון וכתיב ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם. וגם מה דאמר התם נגעים ובנים אינם יסורים של אהבה ופריך והאמר ריו"ח דין גרמא וכו' ופריך הא דלא הוו ליה כלל הא דהוו ליה ומתו. נמצא מפורש דבהו"ל ומתו הוו יסורים של אהבה ומוחלין לו ע"כ עוונותיו. ולפי"ז ק"ט מ"ש תלמודא בפי"נ תסתיים דריו"ח אמר תלמיד משום דאמר דין גרמא דעשיראה דהול"ל ל"ק הא דהוה ליה וכו' וכן בריב"ל דלא הוה אזיל לבי טמיא וכו' הוה מצי לשנוי הכי ולזה י"ל דמהדר תלמודא לתרץ גם באופן דמ"ש אין לו בן ר"ל אפילו עסק בפו"ר. אך קשה במאי דמסיק דריו"ח אמר תלמיד ול"ק הא דידיה הא דרביה דמשמע דקי"ל דלרביה רשב"י אפילו הוו ליה ומתו הקב"ה שונא אותו וקרי ליה לא ירא אלהים והא במסכת ברכות קאמר ההוא סבא משמיה דרשב"י דמוחלין לו ע"כ עונותיו דאתיא עון עון וכו' ותו קשה לשווי לריו"ח חולק על רבו, ובפשיטות היה יכול לתרץ ל"ק הא דלא הוו ליה הא דהוו ליה ומתו וכמ"ש התם

ונר"ל לפרש דמ"ש ר"י בשם רשב"י מי שאינו מניח בן ליורשו לאו אמת בלא בנים כלל דוקא קאי אלא אף בהניח בן והעביר נחלתו וירושתו ונתנה לבתו או לאיש אחר. עלה קאמר דהקב"ה מתמלא עליו עברה על דרך מ"ש רז"ל לא תהוי באעבורי אחסנתא כו' ולזה דייק ליורשו ושפיר מייתוי קרא דוהעברתם את נחלתו דקאי בהעברת הירושה ולכן הקב"ה שונאו על שלא נתן לבנו ליורשו

אך ר"י וריב"ל קאי במי שלא הניח בן ממלא מקומו בחכמה וביראה כי מה יועיל אם הניח בן ולא גדלו בתורה וילד בנים לבהלה ואדרבא טוב לו אם לא הוליד כלל כמ"ש רז"ל רני עקרה לא ילדה שלא ילדה בנים לבהלה

ובמ"א כתבתי שברוב המקומות שאומר הש"ס שמועה מתרי תנאי או אמוראי ואייתי ליה בשם חד אמר הכי וח"א הכי ולא פירש הדבר בשם אומרו ר"ל שיש לפרש דמא"ח ומא"ח ולא פליגי והכא נמי ח"א שלא הניח בן ר"ל בן כמותו ממלא מקומו, וי"ל דה"ה תלמיד וח"א תלמיד וי"ל דה"ה בן כיון דהתלמידים נקראו בנים כידוע. ולכן דייק שפיר מקרא אשר אין חליפות למו שהוא לשון חליפין והינו ממלא מקומו ממש וסיים ולא ירא אלהים שאם לא השתדל בבנו שיהיה שלם בתורה ויראה וכן תלמיד שאינו הגון, נקרא לא ירא אלהים

ולכן הש"ס קאמר תסתים דעכ"פ ר"י הוא דאמר תלמיד כיון שהוא לא זכה לבן שיהיה ממלא מקומו כיון דאמר דין גרמא וכו' אלא דקשיא דלפי"ז אי אפשר לומר ג"כ דריב"ל הוא דא' בן דהא איהו לא אזיל כבי טמיא וכו' ואף אי אותו שלא הניח בן הוו ליה ומתו ולא יקרא לא יראי אלהים עכ"פ אין חליפות לו ומאי עדיפותיה ממי שהניח בנים והם ממלאים מקום אביהם דודאי דאינהו עדיפי. ולכן סיים דריו"ח הוא דאמר בן וס"ל דה"ה תלמיד אלא דקשה מממרא ראשונה דאמר ר"י בשם רבו דהקב"ה מתמלא עליו עברה וסתמא יש לפרש אפילו היו ליה ומתו ואפילו שאינו מעביר הירושה. לזה תירץ שפיר אפילו תפרש כן ל"ק הא דהכא דאמר שלא הניח בן וס"ל דאם הניח תלמיד הו"ל כבן היא סברה דידיה וההיא דלא הניח בן ליורשו היא דרביה וליה לא סבירא ליה. ודוק היטב

סימן ל"ח

לעי"ט קצומטינא יע"א בחדש אייר שנת התרל"ג

בענין קידושין והספקות הנופלים בהם

השאלה נאבדה ומתוך התשו' יובנו הספיקות שבהם

תשובה. אם באתי להאריך בפרטי דיני השאלה הזאת יכלה היריעה ואין הזמן מסכים עמו ויודע כל שער העיר הזאת נעמי דלא צילא דעתי וגר אנכי בארץ ועסוק במצוה בשליחותייהו דרבנן קדישי. אכן לא בן חורין אני להפטר מרוב הפצרות הדיינים ואבי הבת דחביב עלי כגופא ע"כ אמרתי אציגה נא פה הספקות הנופלות בזאת השאלה ואברר דעות המתירים