שו"ת תעלומות לב חלק ד קטז

לסברת רבני האחרונים שלא לברך אך מי שמברך כדעת מרן אין מוחין בידו עי"ש ועיין גן המלך סימן קמ"ד דבר משה דט"ו ע"ב, ובנ"ד לא מצינו חולק בפי' על הרמב"ם זולת הראב"ד, ומרן ז"ל בכ"מ ישב דבריו, ובש"ע לא גילה דעתו ודאי דלדידן נקטינן כוותיה דהרמב"ם וד"ב

סימן ל"ה

מצרים יע"א יום ר' לחרש ניסן שנת התרס"ה

בדין נישואין בימי העומר

למעלת רב אחאי גאון הרב הגדול ר"מ ור"מ כקש"ת כמוהר"ר הא"ח נפשנו יחי שמו לעולם כיר"א

אחרי דשו"ט, זאת להודיע למעכ"ת כי קודם השבת הי' אצלנו הגביר יצ"ו ונשאלתי מאתו שהוא רוצה להשיא את בנו אחר חג הפסח, ואני אמרתי לו כי הנהוג פה מצרים לישא רק ביום ר"ח אייר ותו לא ומשם עד ל"ג וגם זה דוקא בלתי משוררים וריקודים אכן חוץ מזה הזמן לא, ואני בספה"ק נהר מצרים אשר הוא עתה בדפוס הבאתי מנהג זה והשגתי על הרב מנהגי מצרים שכתב שהמנהג בכל ימי העומר להתיר ונסתייע מדברי הרדב"ז בחדשות סימן תרפ"ז. כי לא נהגו הכן כי מרן בתריה דהרדב"ז היה והוא כתב כי המנהג בכל ישראל הוא עד ל"ג אכן באשר כי יום ר"ח אייר הוא מימים שאין נופלים בהם סמכנו להתיר וכן נמצא בכל ספרי הכתובות הישנים שאין בהם זמן כי אם ביום ר"ח או ביום ל"ג ותו לא. וכן המנהג מפורסם פה העירה רק ביום ר"ח וביום ל"ג ותול"מ. וההוא אמר שמעכ"ת שיחיה התיר לו קודם ר"ח ואני אמרתי להנז' שאנכי אשאל פי מני"ר יצ"ו על הדבר הזה ואולי מני"ר שיח"ל חשב שהחופה תהיה בנ"א יע"א אכן אם החופה פה מצרים לא יתכן לי לעבור על המנהג השורר. ועמו הס"ר להשיבני דבריו

ונשארתי דשו"ט הצעיר רפאל אהרן שמעון ס"ט

וזאת תשובתי

בעה"י יום ו' ניסן התרס"ה. לכבוד רא"ג הרב הגדול ר"מ אהרן אחי הי"ו יחשל"א. אחרי דשו"ט באהבה

מודעת זאת מק' כת"י הבהיר. ובדב"ק כתוב לאמור בענין נשואין של בן אהובנו הי"ו שרוצה להשיאו בערב ר"ח אייר ורו"מ הי"ו לא ס"ל הכי ככל הכתוב בדב"ק. ובקש מאתי להשיבו דבר. האמת אגיד כי הוא שאל מאתי אם אפשר לעשות החופה באותו יום ואנכי כדרכי תמיד לכל השואל בענין זה להודיעו כי מן הראוי שלא לעשות חופה באלו הימים כי כן הוא מנהגם של ישראל. אך אם רואה אם יש להם איזה צורך אני מתיר להם כמו שראיתי להרבנים שקדמוני פה שהתירו לישא בכל ימי העומר בעת הצורך ובראותי שגם הרב מנהגי מצרים רב מא"ד במח"ק שכ' שכן הוא מנהגם, אמרתי לו שאפשר לעשותו ומ"ש רו"מ כי מרן כתב שכן מנהג כל ישראל אתו הס"ר שאלו הם דברי הטור בסימן תצ"ג אך בש"ע כתב סתם נוהגים. והרדב"ז אחרי שראה דברי הטור וגם הביא דברי הב"י כתב להתיר, ולענין מ"ש רו"מ שהתירו בר"ח מפני שאין נופלים ע"פ. הוא מלתא דתמיהא שגם בער"ח אייר אין נופלים ע"פ. ככל חודש ניסן ואם יחשבהו כמו יו"ט כבר מב"י שם כתב שהוא שבוש. ונראה ברור שאם מתירים בר"ח אייר הם מתירים בכל הימים אחר הפסח עד ר"ח ור"ח בכלל כמתבאר מדברי הב"ח שם. ומה שלא ראה מנהג במח"ק לישא קודם ר"ח אולי כי מה שנמנעין לא מפני העומר אלא שלא נהגו לישא אשה בחיסור לבנה כידוע. וגם פה עירנו הם נמנעים מטעם זה, והפר"ח שם הביא משם מהר"מ לונזאנו שבזמן שיש סיבה לא חיישינן למנהגא ונר"ל שבמח"ק אחר שהתירו לעשות נישואין בר"ח אייר אין מקום עוד למנוע בימים שקודם ר"ח כמתבאר היטב מדברי הרדב"ז בסימן תרפ"ז, ובפרט באתריה דמר שקבלו הוראותיו כדאי הוא לסמוך עליו במנהג של אבלות ישנה זו. ובמקום קיום פו"ר ושעה"ד. ע"כ משלי ורו"מ בשלו הטוב בעיניו יעשה. ושבתי בשלום. אחר ימים הודיעני שהסכים לדעתי ועשה מעשה

סימן ל"ו

מאנשיסטיר יע"א

בדין אמירת תחנונים בבא הסנדק לבהכ"ג אם אבי הבן מתפלל בבהכ"נ אחר

יום כ"ב טבת שנת התרס"ה ליצירה. גדול אדונינו ורב בעי"ת נא אמון יע"א נר"ו יאיר מהחו"ל אל הקדש שלום

נא לשון בקשה יודיעני עם חזרת הפוסטה איך שורת הדין נוטה על מעשה שהיה בעירנו בזה השבוע, וכך היה כי בפה העיר ובלונדון יע"א שמתישבים ק"ק ספרדים הי"ו נהגו מזמן קדמון שאם יהיה איזה בעל ברית מקהל עדתם אף שלא יבא להתפלל באותו בוקר בבהכ"נ אינם אומרים תחנונים. אך אם יהיה אשכנזי לא ירגישו עליו, ובזה השבוע היה אחד אשכנזי בעל ברית והתפלל בבהכ"נ שלהם באותו יום. אך הזמין לאחד מעדת הספרדים להיות לסנדק וזה הספרדי הסנדק בקש מהש"ץ הנהוג לתת לו רשות להיות לחזן באותו יום בבקר. ושאל ממני אם הוא צריך לומר תחנונים באותו יום ב' מחמת זכותו בסנדקות, והשבתי לו שכפי דעתי בודאי צריך לומר תחנונים כפי המנהג, יען שסנדקותו באה מחמת האשכנזי שכבר הוא מתפלל בבהכ"נ שלו ובטלו שם תחנונים בשבילו ולא יהיה כחו גדול מהבעל ברית