שו"ת תעלומות לב חלק ד קטו

איש ישראל ללוות את המת הזה כשמוליכין אותו לבית השריפה כי הוא עון פלילי וכ"ש הרב המו"ץ שאסור לו ללכת לפני המטה כנהוג למתי ישראל כי יש חיה בדבר כמובן. זהו מה שרשום בזכרוני ממה שהשבתי להרב הנז' ובאותו פרק הארכתי בענין זה מפי סופרים ומפי ספרים. וכעת לא מצאתי העתקה ממנו ואין לי פנאי לחזור על לימודי. מ"מ נר"ל דהדין דין אמת כמו שכתבנו

סימן ל"ך

מצרים יע"א

במי שהתחיל להתפלל תפילת מנחה ונזכר שכבר התפלל אם יוכל להשלים לתפילת ערבית

שאלה. מי שהתפלל תפלת מנחה ושכח שהתפלל ואחר פלג המנחה התחיל להתפלל אדעתא דמנחה ונזכר שכבר התפלל אם ישלים אדעתא לצאת י"ח ערבית שאז זמנה או"ד יפסיק כמ"ש מרן ז"ל סי' ק"ז ס"א דפוסק אפילו באמצע הברכה

והנה לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפי' מה"ת ה"ו שאם היתה תפלת ערבית אינו פוסק שלא התפלל אותה מתחילה אלא על דעת שאינה חובה לא קמבעיא לן דס"ל להרמב"ם ז"ל שפוסק דכיון דהתחיל אדעתא דמנחה שהיא חובה אינו יכול להשלים בעד ערבית שהיא רשות וכמ"ש מרן ז"ל דאין להשלים בתו' נדבה וכו' כיון דהתחיל אדעתא דחובה ונראה שכן דעת הרמב"ם ז"ל יעו"ש. א"כ ה"נ דכוותיה כי קמבעיא לן לדעת הראב"ד ז"ל וסתם לן מרן ז"ל כוותיה וכמ"ש המג"א ז"ל יע"ש דאפילו בערבית פוסק דשויה חובה מי אמרינן דמצי להשלים בעד ערבית דתרוייהו חובה או"ד הכ' פוסק דעד מקום שנזכר היה דעתו בעד מנחה ולא יצא י"ח באלו הברכות שכבר אמרו בעד ערבית ואינו מועיל במה שישלים במקום שנזכר

עוד יש להסתפק לדעת הרמב"ם ז"ל לפי מ"ש הככה"ג ז"ל בכללי הפוס' שאין לזוז מד' הרמב"ם ז"ל בערי מצרים ואפילו רבים חולקים עליו יע"ש מסתמא אפילו נגד מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו דאי מרן ז"ל קאי כוותיה כבר קבלנו הוראותיו א"כ לבני מצרים אם התפלל ערבית ושכח שהתפלל ועמד להתפלל ונזכר אם ישלים כדעת הרמב"ם ז"ל חו"ד שאני הכא אמרינן ספק ברכות להקל ופוסק כדעת הראב"ד ומרן ז"ל על הכל יורינו מורינו להיכן הדין ויבא שכמ"ה

הצ' יוסף ענתיבי ס"ט

וזאת תשובתי

יום עש"ק ר"ח רחמים לחיים שנת וא"ת ירא"י ה' יכב"ד. לכבוד רחימא דנפשאי רב משרשי"א הרב המובהק בנש"ק רב הו"ד יוסף חי לעולם ובריא אולם כיר"א. אחרי דש"ת באהבה וחיבה לאלפי רבבה

מודעת זאת כי עד היום הייתי טרוד כידוע לרו"מ ולא יכולתי לשום עיוני במאי דבדיק לן מר במי שהתחיל אחר פלג המנחה להתפלל תפלת מנחה ונזכר שכבר התפלל אם יכול להשלים אדעתא דערבית שכבר הגיע זמנה לדעת הראב"ד ז"ל דפליג לסברת הרמב"ם בפ"י מה"ת וס"ל דכבר שויוה חובה ככל הכתוב בדב"ק

והנה רו"מ לא פירש שיחותיו היכי הוה עובדא דהאי גברא שאם הוא באופן שמתפלל בצבור ובא לבהכ"נ ומצא צבור מתפללים מכחה והתחיל להתפלל עמהם ונזכר שכבר התפלל הא ודאי שפוסק וממתין להתפלל עם הצבור תפלת ערבית. דהא אסיקנא דעבד כמר עבד ולעולם שיעשה כחד מניהו ועכשיו שנהגו להתפלל תפילת המנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה כמ"ש מרן ז"ל בסימן רל"ג ורק בדיעבד ובשעת הדחק פסק שיצא וכתב המג"א דכ"ש שלא יתפלל ביום אחד המנחה אחר פ"ה וערבית קודם צ"ה וק"ו הדברים שבעמידה אחת שהתחיל אותה אדעתא דיומא שאין לו לסיימה אדעתא דערבית ובפרט שהצבור ממתינים להתפלל תפלת ערבית עד שקיעת החמה והוא ברור. וגם אם הוא טעה ביחיד ושכח דינא נמי שפוסק וממתין עד צ"ה להתפלל תפלת ערבית בזמנה עם ק"ש וברכותיה ויסמוך גאולה לתפילה ומה שאנו מקלים להתפלל תפילת ערבית קודם צ"ה היינו מפני שהצבור מתקבצים וכו' כמ"ש בסימן רל"ה. אבל ליחיד המתפלל בביתו ודאי דלא אריך למעבד הכי אלא פוסק באמצע כדינו וממתין להתפלל תפלת ערבית כראוי ומ"ש כת"ר שעיקר ספיקו הוא לדעת הראב"ד כ"ל דאלו לדעת הרמב"ם פשיט"ל דפוסק כיון דס"ל דהוא רשות. חתו הסליחה בזה שגם הרמב"ם ס"ל דהאידנא שויוה חובה כמ"ש הוא ז"ל בפ"א מה"ת ה"ו וכונתו כאן לענין ערבית שכתב שאינו פוסק היינו מפני שתחילתה היתה ברשות. וכמו שביאר מרן ז"ל בכ"מ שם ועכ"פ לדברי כולם נראה שפוסק בתפלת המנחה וכמו שכתבנו

פש גבן לבאר לדידן דיתבינן בארעא דמצרים וקבלנו הוראות הרמב"ם היכי עבדינן בתפלת ערבית אם שכח והתחיל שנית אי עבדינן כוותיה ולא יפסיק. ומ"ש רו"ם שמרן סתם לן כוותיה דהראב"ד וכמ"ש המג"א הנה מרן בש"ע לא גילה דעתו בזה ובכ"מ נתן טעם לסברת הרמב"ם ואף אם מרן היה חולק, בפירוש על הרמב"ם יש מי שסובר דמאן דעביד כמר לא משתבש ורוב אחרונים פשיט"ל דתפסינן עיקר כהש"ע, אבל בכגון נ"ד שמרן לא גילה דעתו בש"ע ודאי דנקטינן כדעת הרמב"ם כמו שהארכתי בספה"ק תעלומות לב ח"ב בקונטריס מבקרת קדמוניות ועיין בקונט' הכללים שלי בדקי"ג ע"א. ולענין ס' ברכות להקל, בדבר שפסק מרן בש"ע לברך נראה לי דלא אמרינן בזה ס"ב להקל. ועיין להרב כסא אליהו בא"ח סימן רפ"ד ובשל"ץ דרפ"ה ע"ג הו"ד במנהגי עה"ק, ושם הביאו מ"ש הרב ח"ש ח"ב סימן ט"ו שיש לחוש