שו"ת תעלומות לב חלק ד קיד

למזל טוב אמר ויוסיפו לך כלומר אותם השנים שיוסיפו לך יהיו שנות חיים דהיינו יתנו לך מאותם השנים שמזלם טוב ויפה ויהיו שנות חיים שמתהפכות מרעה לטובה וכן הוא כה"כ כי אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך וכמובן

ומה שהוקשה לך במ"ש אי איכא צומ"ר וכו' מדוע זכיה זאת דוקא לת"ח ואדרבא דהת"ח דמעביר אמליה אין כ"כ חשיבות לגביה כי הוא יודע חומר הענין וזאת חובתו ויעשינה ומדוע יזכה יותר משאר בנ"א שאינם בקיאים בגודל האיסור וכובשים את יצרם ומעבירים על מדותיהם

דע ידידי כי בוחן לבות וכליות ברוב רחמיו דן את האדם לפי מזגו וטבעו וערך שנותיו וערך עושרו ועוניו, ובזה פי' כת הקודמים ז"ל מ"ש בש"ס בענין שאול כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמאריה סייעיה שאול באחת וכו' כי הקושי מבאר שח"ו משוא פנים יש בדבר. אלא כי שאול היה טבעו רך וטוב כמ"ש כבן שנה שאול כבן שנה לחטא ודוד היה טבעו חם וקשה אדמוני עם יפה עינים וכן נמי בת"ח אמרו צומ"ר דרתח אורייתא מרתחא ליה, ואחרי שת"ח מחמת עסקו בתורה רתח טובא וקשה לו להיות מעביר על מדותיו כשאר כל אדם. ע"כ אם הוא כובש את יצרו ורתיחתו והיה זה שכרו כי יזכה באותם שנים. ודוק כי קצרתי

סימן ל"ג

אלטונא יע"א יום ב' ויקהל התרס"ד לפ"ג

שוי"ר לכבוד הרה"ג המפורסם חריף ובקי צמ"ס סיני ועוקר הרים, שמו הטוב מפארים וכו' כמוהר"ר איהו חזן נ"י אבד"ק אלקסנדריע של מצרים יע"א

אחדש"ה אבקש מכ"ת שיאבה בטובו לחות את דעתו דעת תורה ע"ד איסור קבורת עפר הנשרפים בקבר ישראל אלה הרשעים שקרבנו יצאו והכופרים בשכר ועונש ובהשארת הנפש ומצוים בחייהם הנקראים מתים לשרוף את גופם אחרי מותם וכבר הסכימו עמי כל גדולי ישראל אשר בארבע כנפות פזרונו ומהם הרה"ג מירושלים ומטבריא עיה"ק מווארשא קראקא לעמבערג בערלין סטריא וילנא ועוד ובקרוב יצא לאור קובץ מכתבי גאוני דורינו וכולם כאחד אוסרים לקבור את עפר הנשרפים בקבר ישראל ויכבדנו כ"ת בתשובתו הרמה ואדפיסנו בהקובץ אי"ה אך אנא תומ"י כי הקובץ הולך ונדפס

כ"ד המצפה להרמת קרן התורה ולומדיה. הק' מאיר בן לא"א מהר"ם זצ"ל לערנער חונה פה ק"ק אלטונא והמדינה

וזאת תשובתי

בעה"י יום ז' לחדש ניסן שנה התרס"ה ליצירה

בדין פושעי ישראל בגופם המצוים לשרוף גופם אחר מותם אם ראוי למנוע ללוות המת הזה כשמוציאים אותו לבית השריפה ואם גם את אפרם לא יובא אל בית קברי ישראל

שלמים מרובים כטל מאת ה' וכרביבים לכבוד מעלת הרה"ג החו"ב מו"ר מאיר לערנער נ"י ראב"ד בק"ק אלטונה יע"א. יהי מכירו ברוך. מאחד עלות גדול השלום באהבת התורה

מודעת זאת מ"ק כתבו היקר מיום ב' לפרשת ויקהל קראתי בכל לב שאלת חכם על דבר איסור קבורת עפר הנשרפין שמצווין בחייהם לשורפן אחר מתתם בקברי ישראל והכי אמר מר שכבר הסכימו גאוני דורנו לאסור. ואדוני שאל כי אחוה דעי גם אני

ואען ואומר כי דבר זה ברור שאסור להביא את האפר ההוא לבית הקברות של ישראל כדי לעשות סייג לתורה שלא יבאו אחרים לעשות כמעשה החטאים האלה בנפשותם ויאמרו שכבר התירו פרושים את הדבר

והנה מזה למעלה מעשרים שנה נשאלתי על זה מאת כבוד הרב החוקר המפורסם מו"ה אליהו בן אמוזג נ"ע מו"ץ בק"ק ליוורנו יע"א והשבתי לו בארוכה שכן דעתי מסכמת אחרי כי האנשים הרשעים האלה רובם הם פורשים מדרכי צבור בחייהם וגם במותם לא נפרדו מדעתוהם הכוזבות שהרי הם באים לשנות סדרי בראשית וכופרים גם בתחה"מ. שהרי מבואר בפ' חלק שמתים שהחיה יחזקאל היה ע"י קירוב העצמות וכאן ע"י השרפה נשרפים כל העצמות כולם כידוע ואפילו על הסיד שנהגו איזה בנ"א שצריכים לזה כדי להוליך עצמותיו למקום אחר ואף הרדב"ז בחדשות סימן תפ"ד שהתיר דבר זה מצד הדין כיון שהוא תועלת למת ע"פ מ"ש במדרש שאין מכניסין הנשמה למחיצתה עד שיתעכל הבשר (וכבר מבואר במכילתין שכל זמן שבשרו עליו יכאב נפשו עליו תאבל) מ"מ סיים שזהו התחכמות על מה שסידר הקב"ה בטבעו של עולם וכו' וע"ז נאמר תמים תהיה וגו' עכת"ד כ"ש כשהם מונעים הקבורה לגמרי ושורפין גם העצמות ובאופן כזה אין מתתם מכפרת על כל מה שחטאו ופשעו בחייהם כמבואר בפרק נגמר הדין

ועוד דרש מאתי הרב המ' ז"ל אם מותר לרב המדינה ללוות את המת הזה כשמוציאין אותו לבית השריפה ואם עושים כל הכבוד לחיים כי מה חטאו ומה פשעו בניו ובני ביתו וכן אם ראוי לומר עליו קדיש והשכבה והפטרה וכיוצא

והיתה תשובתי, שי אם בניו וב"ב דואגים ומצטערים על המעשה הרע הזה ואין בכחם שלא לקיים צואתו אזי ודאי שכל דבר שהוא כבוד לחיים עבדינן ליה מעין למאי דקי"ל ביו"ד סימן שמ"ה במע"ל וכן ג"כ לענין קדיש והפטרה שהוא בקשת רחמים עליו, כי אחרי שיקבל עונשו הראוי לו בעולם הנשמות הם מחלים פני עליון להציל משחת נפשו ומי יודע אולי נמצא בו דבר טוב שבעבורו יחונהו אל עליון ועיין מה שכתבתי בזה בספרי תע"ל ח"א חיו"ד סימן ל"א דל"ג מ"מ ודאי שאין ראוי לשום