שו"ת תעלומות לב חלק ד קיג

לבד וכ"ש בארצות שיש צדוקים ע"כ. הראיתיך בעיניך שבארצות אלו שקבלו סברת הרמב"ם והנשים המחמירות הם סוברות שכן הדין נותן, ראוי ומצוה להודיעם שאינו אסור והמתיר להם מצוה הוא עושה כדי להוציא מלבם טעות זה ואין כאן ח"ו פריצת גדר, ואדרבא למצוה יחשב ובפרט בדורות האלו ובארצותנו שמצויים צדוקין וכאמור

וראיתי מה שכתב בזה הרה"ג ראשל"צ אי"ש ירושלים נר"ו בספר עולת איש חיו"ד סימן ד' שסמך ראשו ורובו ע"ד הב"ח ז"ל ולא ראה מה שהשיב על דבריו הט"ז שם והו"ד בבאה"ט. ומה שנדחק לומר שמרן בש"ע לא נקט לשון הרמב"ם אלא דין התלמוד וכו' אדרבא משם ראיה שסובר שאין מקום למנהג זה ואם בזמנו היו נוהגים להחמיר. לא הוה שתיק והיה מסיים שנוהגים להחמיר. ומה שכתב עוד דאף אי נימא שמרן ס"ל כסברת הרמב"ם אין לנו לילך אחר הוראתו זאת שכבר כתב השיו"ט בסי' י"א שבאיסור ערוה בגיטין וקידושין ויבום וחליצה אנו מחמירים אף נגד סברת מרן וכ"ש באיסור נדה החמורה וכו' ע"כ והוא פלא דחשיב ליה למנהג מינות זה איסור נדה החמורה ואפילו להמחמירים הוא דוקא חומרא בעלמא אי משום שדמים מצוים או בשביל ליל מ"א וליל פ"א להנוהגים לבעול על דם טוהר אבל אין גם אחד שיסבור שיש במנהג זה איסור נדה חלילה, ואדרבא אם נאסור להן לטבול אחר ז"ן יש לחוש שיכשל באיסור נדה שכל זמן שלא טבלה הרי היא בנדתה

לכן נראה ברור שאם יבא איש או אשה לשאול את דבר ה' אם תוכל האשה להטהר לבעלה נכון ומצוה להורות להם התר כדי שלא יכשלו בעבירה יותר חמורה ואין כאן פריצת גדר כמו שביארנו מפי סופרים ומפי ספרים. ובפרט בדורנו שאינו דומה יפה ואם אמרו רז"ל שניתנה מילה בח' כדי שלא יהיו אביו ואמו עצבים כ"ש שאין לנו להרחיקם לארבעים ולשמונים יום והוא ברור. ובכן אתה ידידי אל תחוש להוראתך זאת כי כדין עשית למנוע את בנך מלבא בדמים וכן ראוי להורות לכתחילה לכל הבא לשאול את דבר ה' כי חומרא זאת מביאה לידי עברות חמורות בדור פרוץ כזה ואף אם מידי עברה יצאו מדי הרהור לא יצאו. ואתה לך בכחך זה להורות התר לרבים ולא תירא רע כאשר ביארנו, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום

סימן ל"ב

במ"ש רבא במסכת מ"ק בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא

לדרישת אחד נבון וחכם להבין אמרי בינה מ"ש במס' מ"ק דכ"ח אמר רבא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא ע"כ. שלפי זה אם אחד נולד במזל עני צריך שכל ימיו יהיו מכאובים עד יום מותו ואם במזל עשיר יהיה כן כל ימיו וכן בבנים והא חזינן עניים שנתעשרו ועשירים שהענו, וכן חשוכי בנים שאחר שנים רבות תלד אשתו, והדבר צריך ביאור

ואען ואומר, הגם כי היה לי להשיב לך שאולי הי"ל לאיש הזה זכות גדול שבעבורו נשתנה המזל, ואע"ג דאמרינן במסכת תענית דכ"ה בר"א בן פדת דאמ"ל הקב"ה ניח"ל דאחריביה לעלמא ואולי אבריה בעידנא דמזוני, כבר כתבו התוספות במ"ק ד"ה אלא דפעמים משתנה ופעמים אינו משתנה, וכ"כ בפרק החולץ ד"ן ד"ה מוסיפין דכתבו שם דזה לא שכיח ובודאי דלא שכיחי האידנא מי שיהיה להם זכות גדול יותר מר"א ב"פ

והנה לענין העושר והדלות יכילנא לשנויי לך כי אולי נולד לו בן במזל טוב בעדנא דמזוני ובמזל של אותו הבן או הבת נתעשר או העני האב, או עשה עסק עם איש עשיר וברך ה' אותו בגללו, וכן להפך. ומ"מ שינוי דחיקי לא משנינא לך כי נ"ל תירוץ נכון ואמת בהקדים מ"ש בפ"ק דחגיגה בההיא דרב ביבי בר אביי דקאמ"ל למה"מ על אותם השנים של אותם שמתו בלא זמנם כדכתיב ויש נספה בלא משפט מאי עביד להו ואמ"ל חזינא אי איכא צומ"ר דמעבר אמיליה מוסיפנא ליה וגם התם הקשו התוס' לר' עקיבא דס"ל בפרק החוגץ שזכו משלימין ומ"ש בחזקיה והוספתי לך השיבו משלו הוסיפו לו, דהכא משמע דמוסיפין והצ"ע ובפרק החולץ ד"ה משלו תירץ משם ר"י דניחא אפילו לרע"ק דאין זה תוספת כיון שנגזרו לשום אדם עי"ש ומהרש"א בח"א שם הק' ממ"ש פ"ק דסוטה בן ק"ך שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם ש"ץ ולולא חטא מי מריבה היה בא לא"י והיה חי יותר מק"ך שנה וכו' עי"ש. ול"נ שאם לא היה חטא מי מריבה היו נכנסים לארץ קודם תשלום הק"כ שנה של מש"ר ע"ה ודוק

מבואר מזה כי אפשר לאדם המעביר על מדותיו שאחר שמלאו ימיו ושנותיו יזכה בשנים חדשים מאותם שמתו ונספו בלא משפט. והנה ודאי שכאשר יזכה באותם השנים של אותו המת בלי עתו' יזכה ג"כ במזלו של אותו האיש אם טוב ואם רע, ובכן אין עוד מה להתפלא אם עשיר והעני או עשיר והעני אחר שנות רבות וכן לענין הבנים כי יש לומר שגם השנים שהוא חי מעתה הם חיים חדשים ומזל חדש והזכות הגדול שהי"ל היה שזכה להיות מעביר על מדותיו ובעבור זה זכה לחיי ובני ומזוני מאותם שנספו בלא משפט והדק היטב

וע"פ זה יובן היטב כה"כ כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. כי גם פה קשה מ"ש ויוסיפו לך לרע"ק דלית ליה תוספת. וכן קשה כה"כ כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך דתוספת זה מבואר הפך סברת רע"ק אלא דלזה י"ל שהתוספת הזה הוא תוספת של טובה. וכמו שפירש ר"א במסכת יומא דע"א שאלו שנותיו של אדם שמתהפכים מרעה לטובה אלא דהדרא קושיא לדוכתא איך ישתנה המזל אם לא שנאמר כמו שאמרנו שיהיה אותם השנים מאותם הנספים בלא משפט אלא שלפי"ז יש לחוש פן הוא מזלו טוב ויפה וע"י שהוא מעביר על מדותיו זוכה לקבל אותם השנים. ואולי אותו האיש הנספה בלא משפט היה מזלו גרוע, ונמצא זה מתהפכים שנותיו מטובה לרעה ב"מ לזה פירש הכתוב כי בי ירבו ימיך דע"י עסק התורה שהוא צומ"ר זוכה שירבו ימיו אם הוא מעביר אמיליה, וכדי שיהיה בטוח שיזכה