שו"ת תעלומות לב חלק ד קי

הארכתי עי"ש ועיין ג"פ סימן קכ"ו ס"ק צ"ז ובלח"ש דקמ"ו ע"ד וכן נעשה מעשה פה נ"א בשנת תקס"ז שנכתבו בשיטה י"א תיבות לכל אדם ודן וכו' והכשירוהו כמ"ש בק"פ אות ב' ד"ה ע"ב. ועיין חיים לעולם אה"ע סי' ל"ב. ועיין באות שאח"ז

פו ורן חסר יו"ד בין דל"ת לנו"ן ואם כתבו מלא עיין ג"מ סימן פ' ס"ד ועי' שבות יעקב ח"א סימן קי"ח ותיבת ודן יתחיל לכותבה בריש שיטה י"א ואם כתב והרי את מותרת לכל אדם ודן וכו' בשיטה י"א יש להכשיר וכן עשו מעשה בעיה"ק ירושת"ו כמ"ש בהוראת דב"ד אות יו"ד דט"ו ע"ב. ועיין בספר אגורה באהלך דמ"ג ע"ג שהכשירוהו ממ"ש הכנה"ג בסימן קכ"ו הגה"ט נ"א. אם דילג תיבת ודן ונתגרשה באותו גט דיינינן לה כספק מגורשת כ"כ הג"פ סימן קכ"ו ס"ק צ"ו

פז די יהוי כתב מרן ז"ל בסמ"ג דנהגו לכותבו בב' תיבות ורמ"א סיים שאם כתבו תיבה אחת כשר והיינו דכתב דיהוי בב' יודי"ן. וכן אם כתב דהוי כתב רמ"א שם שכשר בשעה"ד ומק"ע ועיין ג"פ שם ועיין ויקרא אברהם בשד"ם ג"ט כ"ד. י"א שתיבות יהוי ליכי מנאי יהוי כתובים בשיטה אחת וכתב הרב ב"כ ז"ל שלא ראה מדקדקים בזה. וכ"כ הכנה"ג בשער השמות אות ק"פ

פח ליכי בב' יורי"ן ואם כתב לכי ביו"ד אחת כשר כמש"ל, אם השמיט ליכי זה כר' שיש קפידא. ועיין בארות המים סימן מ"ו ועי' למב"י בר"סי קכ"ו שכתב דבעינן ודן ומנאי והג"פ בסס"ק צ"ו כתב משום דבעינן יד"מ שהוא מגרשה ובגט זה. ולא פירשו דבעינן לעכובא תיבת ליכי משום יד"ם שמגרש אשתו זאת ולא אשה אחרת ואולי י"ל דלגבי דידה כבר יש יד"מ בתיבת ליכי הקודמים וצ"י

פט מנאי. חסר יו"ד אחר המ"ם ואם כתב מינאי ביו"ד עיין מאמר מרדכי דר"ג ע"ג שכתב שלא ינתן לכתחילה אם לא במקום עיגון ועיין ג"מ סימן פ' אות ז' ואות ח' והלח"ש בדקמ"ו ע"ג כתב דכשר בדיעבד. אם דילג תיבת מנאי אפילו נתגרשה בו דינינן לה כספק מגורשת כ"כ הג"פ סי' קכ"ו ס"ק צ"ו. אם כתב מנא בלא יו"ד באחרונה עיין חת"ס חאה"ע ח"ב סימן י"ט שנראה דעתו להחמיר ולא רצה לומר לא התר ולא איסור. ועיין שואל ומשיב מהדורא תנינא ח"ג סימן ס"ז שכתב להכשיר במק"ע

צ ספר תרוכין צריך להאריך וי"ו דתרוכין שלא יהיה נראה כיו"ד ונהגו להאריכם יותר משאר ווי"ן אבל לא יותר מדאי ש"ע ורמ"א בסימן קכ"ו סי"א. ונראה שאם לא האריכם יותר משאר ווי"ן ואינם כראות כיו"ד דכשר לכתחילה כמתבאר מדברי הב"י שם ועיין מה שהאריך הרב ג"מ בתיבת וכדו בסימן ע"ה. תרוכין חסר יו"ד בין תי"ו לרי"ש ואם כתב ביו"ד כשר מהריק"ש בהגהותיו ופר"ח ס"ק מ"ה ועיין ב"כ בסד"ה שכתב דיש להכשיר בשעת הדחק. והלח"ש כתב בדקמ"ו ע"ג שיש להכשיר אפילו שלא בשעת הדחק ועי"ש מה שציין

צא ואגרת חסר יו"ד בין אל"ף לגימ"ל ואם כתב אגירת ביו"ד אחר הגימ"ל עיין בתשו' הרב"א סימן כ"ג שכתב משם הרדב"ז דכשר במקום עגון אחר שיתקנוהו הב"ד וחו"ד בג"פ ס"ק מ'. ואם דילג אות ו' וכתב אגרת עיין פר"ח סימן קכ"ו

צב שבוקין. צריך להאריך הוי"ו יותר משאר ווי"ן ואם לא האריך יותר ונקראת יפה וי"ו אין לפוסלו כמש"ל בתיבת תרוכין. צריך לכתוב שבוקין חסר יו"ד בין שי"ן לבי"ת ואם כתבו מלא כשר כמש"ל בתיבת תרוכין ועיין ג"פ ס"ק מ"ז, ואם כתב שובקין וי"ו אחר השי"ן עיין בספר ויקרא אברהם בשדה מגרש דצ"ו ע"א ואם כתב שבקין חסר וי"ו אחר הבי"ת עיין להרב ישמח לב קושטא אה"ע סימן כ'

צג וגט פיטורין מנהגנו עתה לכותבו בב' יודי"ן וכן נראה שהיה המנהג מזמן הרב כמהרי"ש ישראל ז"ל כמ"ש בק"פ אות יו"ד די"ח ע"א. ואתה תחזה להרב ק"פ ז"ל במנהגי נ"א אות י"ז שכתב שנהגו לכותבו חסר יו"ד בין פ"א לטי"ת עי"ש. ונראה שכתב כן ע"פ מ"ש עוד שם שנחלקו חכמי הדור במצרים על גט הבא מנא אמון שהיה כתוב בו פטורין חסר יו"ד ראשונה ונחלקו רבני הדור הו"ד בתשו' הרב"א ז"ל בסימן נ"ב ונ"ג ונ"ד כיעו"ש. ואין ראיה משם למנהג נ"א שאפשר שהב"ד של נ"א חשבו שבמצרים כותבים חסר וכתבו הגט כמקום הנתינה. אבל האמת שגם במצרים נהגו לכותבו בב' יודין וכמ"ש במנהגי מצרים שבספר טיב גיטין די"ד ע"א. וממקומו היא מוכרע ממה שנחלקו רבני הדור הנז' על הגט שבא למצרים והיה כתוב פטורין חסר יו"ד שהיו פוסלין ומכשירין והוא ברור. ותימה על הרב ק"פ שבמנהגי מצרים אות ז' כתב שמנהג מצרים לכותבו חסר יו"ד ראשונה וליתא כאמור. ואין ראיה מהגט ממצרים המובא בספר בארות המים סימן ס"ב שה"ד הרב ק"פ שם דהתם אפשר כתבוהו לפי מה שחשבו שהוא מנהג מקום הנתינה לכותבו חסר ודוק כי אכמ"ל. ובנוסח הגט המובא בספר בית אהרן בדנ"ה ע"א מפה נ"א משנת הדר"ת כתוב פטורין חסר יו"ד והוא ט"ס שהרי הרב המחבר שהרבה להשיב על השנוים שבגט לא העלה על דל שפתיו שינוי זה. ועיין בספה"ק תעלומות לב ח"א אה"ע סי' יו"ד ולמנהגנו שכותבים פיטורין בב' יודי"ן אין צורך להאריך הוי"ו דפיטורין כמ"ש הב"ש והח"ם וכ"כ הפר"ח שם בסימן קכ"ו ועיין ג"מ סימן פ"א ס"ו ובלח"ש דקמ"ו ע"ג ועי"ש מה שציין ומ"מ נהגו להאריכה מעט

צד כדת משה וישראל. צריך שלא יהיה בשיטה אחרונה אלא תיבות אלו דוקא. ועיין ג"פ ס"ק ס'. ואם כתב ישראל באל"ף למ"ד כאחד כתב בש"ע סימן קכ"ו סי"ט שלא נפסל בכך. ומור"ם בהגה כתב דוקא בדיעבד או במקום עגון ועיין ג"פ סימן קכ"ה ס"ק ע"ה ובסימן קכ"ו סק"ו. בענין הארכת האותיות של כדת משה וישראל כדי שלא יסיים באמצע השיטה. כתב הג"פ בס"ק נ"ה שיאריך הדל"ת והתי"ו וה"א ורי"ש ולמ"ד דבכל הני אם יאריך אינו מפסיד צורתן וכו' עי"ש. והכנה"ג בסי' קפ"ו הגה"ט ס"ה בשם הרדב"ז כתב להזהיר