שו"ת תעלומות לב חלק ד קא

הקטטה ביניהם היתה על דבר ערוה ואז אפילו לא הודיעה שמפני כך הוא מוציאה לא יחזיר. אבל אם לא היה אפילו גילוי דעת של הבעל שמוציאה משום ש"ר. נראה ברור שאין מקום לאוסרה עליו, ועיין רוח חיים אה"ע סימן יו"ד. ועוד אם אמת הדבר שכבר מתיחדים יחד לילה ויום הרי אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ובנ"ד שהוא מחזר להחזירה, ודאי דלכ"ע אמרינן שלשם קידושין בעל והיא מקודשת גמורה ועיין בתשו' הרשב"א סימן קפ"א ובספר אבני מלואים סימן ל"ג סק"א וכיון שלא נתגרשה משום ערוה גם הרדב"ז יודה דאמרינן ביה אין אדם עבב"ז. ועיין בטוש"ע סי' קמ"ט ובמ"א הארכתי בזה, וכיון דחשבינן לה כמקודשת הרי מסקנת הגמרא בפ"ב דיבמות שאם כנס לא יוציא וה"ה בפיו"ד מהל"ג כתב שכניסה זאת י"ל נישואין וי"ל קידושין וכתב הריב"ש בסימן רמ"ב דכיון שיש חילוק נוסחאות ספיקא הוי ומספיקא אין כופין אותו להוציא, ואע"פ שבנד"ד לא קדש מ"מ צריכה רבא להתירה בלא גט ושפיר י"ל דהו"ל כקדש. לכן הסכמתי להתירה לו ולרווחא דמלתא קבל חומרת התורה שמעולם לא ראה בה דבר ערוה ולא גרשה אלא מחמת הקנטורים של קרוביה והם היו מוציאים עליה ש"ר כדי להכריחו לגרש, ולא נשאר פקפוק בדבר, ועיין חיים ושלום ח"ב סי' ע"ה. ועיין להרב מטה יוסף אה"ע סי' י"ד שהאריך הרחיב והעלה להתיר כיעוש"ב וכ"ש הוא לכ"ד ולהיות העת נחוץ לא הארכתי

סימן כ"ו

לעי"ת טאנטא יע"א. ב"ז לחדש שבט התרס"ו

היא העולה למע' הרב הגדול מעוז ומגדול מ"ץ זר"ק בנש"ק כמוהר"ר אליהו חזן נר"ו אתה ה' תשמרהו וכבוד והדר תעטרהו לעד כיר"א

אחרי עתרת החיים והשלום אחת שאלתי מאת האדון על אודות ראובן פנוי שבא על בת אחיו בתולה ופנויה ונתעברה הימנו ואח"כ ילדה בת ונתנו אותה למילדת גויה שתעשה בה כרצונה והנה עתה רצה שמעון אחי ראובן לישא אותה ועדיין לא שלמו כ"ד חו' ושני ימים כתקון חז"ל למינקת חבירו ושאלנו את אביה אם הולד קיים או לא ואמר ששמע שמת ואח"כ שאלנו את הגויה המילדת מה נעשה בולד ואמרה יש חמשה עשר יום שמתה כי בת היתה וקראנו אותה אנעם בנת רדא כלומר בת הזנות כי לא יש לה שם האב וראינו בפנקס שלה של שמות הנולדים ונמצא כמו שאמרה בעל פה ואמרנו לה בעת המיתה לא הבאתם כתב מן הממונים של המתים בשביל הקבורה אמרה כיון שהוא מן הזנות אין צריך. באופן שאלתינו אם יכול שמעון לישא את בת אחיו הנז' עפ"י עדות האב ששמע שמת הולד וגם העדות של המילדת שהיא מן המלכות וג"כ עפ"י דבריה יש אומדנות מוכיחות שמת הולד אעפ"י שלענין איסור א"א כתב מורם באה"ע סימן י"ז סט"ו דוקא אם נעברה ונשאת לא תצא אבל לא לכתחילה אבל בתיקון דרבנן אם יש אומדנא אפי' לכתחי' שרי וגם לדעת מורם סי' י"ג סעי' י"א דיש מקילין במזנה ועוד כי אבי הבת מפחד שמא יחזור בו אחיו ולא ישאנה ותשב בביתו לעולם על שמועתה וגם הוציא הוצאות ואין צריך להמתין עוד כי עדיין במו ג' חו' ללידה ועוד כיון שיש בזיון להאב ע"כ נתן הולד למילדת שלא יראו אותה מינקת ויתבזה וא"כ הרי פסק חלבה ונצמקו דדיה או דילמא כל זה אינו מועיל אלא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא והמילדת אינה נאמנת מפני לפי שאינה משיחה לפי תומה אלא אחר ששאלנוה. באופן האנשים האלה הזמינו עצמם לעשות החופה יום ב' הבא או יום ג' ואמרו לי לכתוב להם כתובה לכן מבקש אני מאת רו"מ להשיב יפה שעה אחת קודם ואין להאריך זולת השלום: ע"ה דוד נחמיאש הי"ו

וזאת תשובתי

באשה מונה שילדה ומסרה תכף הולד למנקת אם יש להתירה להנשא קודם כ"ד חדש

חילוואן. יום ר"ה אדר התרס"ז

ראיתי שאלת חכם חצי תשובה, והנה אנכי פה במרחצי חילוואן בלא ספרים ואפי' ש"ע אה"ע לא נמצא פה. אך להיות שעה"ד ושואלים הלכו גם ע"י דילוג רב לדעת שוה"ד. אמרתי ועניתי כי לפי הרשום בזכרוני ממה שהיה כתוב אצלי במעשה קרוב לזה והעליתי להקל בדבר אחרי שהיא מזכה (אע"פ שאינה מופקרת אבל יש לחוש שתצא לת"ר) והבועל ידוע והכיר את הולד והוא נתנו למנקת. והיא לא הניקה כלל, כי תכף ללידתה נתנו הולד למנקת, וכבר עבר ג"כ כ"א חדש מלידת הולד. ועלית על כולנה שהבועל הראשון הוא האב אומר ששמע שמת הולד וגם המנקת אמרה שמת ט"ו יום אחר הלידה. ובהיותה ממונית מהממשלה ויש עונש גדול. וגם כי מה לה לשקר ואדרבא היא יש לה הנאה אם חי הולד, במידי דרבנן כה"ג יש להאמינה ובהצטרף כל הטעמים האלו יחד יש להתיר בשופי דאיסור דרבנן הוא ויש להקל בו כמתבאר מדברי מב"י בסימן י"ג

הן אמת כי היה ראוי להחמיר עליה ולקונסה על אשר מסרה הולד למנקת גויה לעשות בה כרצונה והוא עון פלילי אחר שהולד הוא ישראל ומרעה אל רעה יצאו להעבירו על דת והמחטיאו יותר מן ההורגו אבל כפי הנראה העושה המעשה הרע הזה הוא הבועל המוליד והוא ראוי לעונש

ב' אם יש מקום לאוסרה לאחי הבועל הראשון

פש גבן ערער חד מה שרצה אחד חכם להחמיר בזה יען שהיא באה להנשא לאחיו של הבועל, ואולי קדשה בביאה ויש עדי יחוד, והו"ל אשת אחיו שלא במקום מצוה, והא ודאי ליתא ואם באנו לחוש לזה אפילו לזר לא תוכל להנשא כיון שהיא א"א וצריכה גט. אבל האמת שדבר זה לא ניתן להאמר, דהא קי"ל נושא אדם אנוסת אביו או מפותת אביו ואם איתא ליחוש שקדשה בביאה והו"ל א"א ואשת אביו. ועוד דלא שכיח הזנות בעדים ואפילו יחוד בפני עדים אינו מצוי ובפרט שהם הסתירו מעשיהם הרעים, ומטעם זה נתנו את הולד תכף לגויה כדי שלא יתפרסם הזנות שלהם והרי הוא אומר שלא בעלה לשם קידושין ואין מקום לחוש לחששות אלו (ועיין תה"ד סימן ר"ט ובת' הרא"ש כלל כ"ג סימן ח'