שו"ת תעלומות לב חלק ד ק

דרוב הוי ודאי א"כ אם הוי רוב פסולין הוי באמת מה"ת אסור לבא בקהל עכ"ד ואם כי ע"ד פלפול הוא נכון מאד אבל הוא מזכה הלכתא לבי תרי דקי"ל דאין הולכין בממון אחה"ר ופסקינן ג"כ כרבא בשמעתין לכן אכתי צע"ג ודו"ק

סימן כ"ד

וזאת תשובתי

לכבוד ידידי הרב החכם הנכבד מו"ה מאיר הכהן ראפאפורט נ"י שלום וברכה

מכתבו היקר קבלתי לנכון קראתי בכל לב כל הכתוב בדב"ק על אודות הס"ב ילדים אשר כבודו משתדל להשיג התר להכניסם בקהל. ובטרם אגלה דעתי בזה נחוץ לדעת ולבדוק באמהות הבנים והבנות הנז' אם היו פנויות או נשואות ואם נבדקו האמהות או אפשר לבודקן לדעת מה בפיהם ולפי המובן מהשאלה בנקל אפשר לעשותו, כיון שלכל אחד יש תעודה מקויימת וכתוב בה שמו ושם אמו שם משפחתו ושם עירו. וגם על הבנים הנמולים אפשר להתברר ע"י המוהלים אם המנהג אצלם (כמו שהוא אצלנו) לברר בפנקסם שם האב או אם הוא בן בלי שם האב ואם נולד מפנויה או מא"א על כל זה צריך בירור וליבון הדברים כדי שלא נגע לריק ונבא לידי מכשול חלילה וכמ"ש רב נטורונאי גאון בתשובה הובאה בב"י אה"ע סימן ד' וכן ראוי לעשות להבדיל בין אלו שאפשר להכשירם ובין אלו שאין להם הכשר עם כי אם היתה ידם של הקהלות משגת בנקל לבקש להם מנוח ולהוציאם מהמקום ההוא, היה ראוי לעשותו, וכשיבא הזמן של הנשואין אזי יעיינו הרבנים בדיניהם לקרב או לרחק. אך ידעתי שכל קהלות הקדש הם עמוסות בהוצאות גדולות הצריכות יותר לאנשי עירם. וגם בדורינו שאינו דומה יפה יש לחוש שיתערבו בישראל בלתי שאלת חכם ודי בזה לחכם שכמותו

ועוד אני אומר שלמודעי אנחנו צריכים לדעת מה מהותו של המקום ההוא הנמצא בעיר ווי הבירה יע"א אשר כבודו קורא אותו פונדעלאויז אם הוא מקום שיולדות שם רק הזונות, או שמביאים שמה האסופים המושלכים בחוצות, או הוא בית חסד ליולדות עניות שאין להן בתים וצורכי לידה כמו שנמצא במדינתינו ונקרא מאטירניטי, ולפעמים גם היולדות בזנות הולכות ומתקבלות שמה, אך הפרש גדול יש ביניהן. כי הנשים הצנועות וכשרות ההולכות שמה מפני עוניין ודלותן, או מפני שהם עוברי ארח ואין להן בתים, אלו נותנות שמן ושם עירם ומשפחתן כי אינן יראות מהפירסום, אך אותן היולדות בזנות הם נותנים רק סימנים מיוחדים להילדים הנולדים, ואם המקום ההוא הוא ממין זה נר"ל שיש מקום להתירם כי כתיבת שם האם ועירה ומשפחתה הוא ראיה ברורה לכשרותם כאלו נבדקה האם ואמרה לכשר נבעלתי, ואם אפשר למצוא את האם ולבודקה או לחקור מעירה אם היא א"א או פנויה הנה מ"ט. ואם מתה או לא נמצאת הרי בכל אחד ואחד מהילדים יש ס"ס גמור, ס' בכשרות והורתו ולידתו בקדושה ואת"ל בזנות שמא פנויה היתה ואת"ל א"א ס' מגוי, ואחרי שאין אנו באים לדון על האם אלא על הולד. י"ל כל דפריש מרובא פריש כיון דזנות דקרובים לא שכיח, ואיכא רוב כשרים ורוב גוים. וכן יש לדון מדברי הנוב"י הראשון סי' ז' ואין הפנאי מסכים להאריך כעת. והנני מצפה לדעת תוצאות החקירות האלו

אחר ימים שלח אלו הרב הגאב"ד דק"ק קראקא נ"י קונט' ארוך בענין זה. גם בספר מקיץ נרדמים הנד"מ במכתב י"ג כתב הרה"ג כמהר"מ מענדל לנדא נ"י אב"ד ק"ק נאוודאוואר יע"א והאריך בענין זה מדל"ג ואילך. וכבר מלתי אמורה שאין אני רואה צורך להאריך בזה בטרם נדע מהות המקום ההוא ואם אפשר לברר כשרותם או פסלותם של הילדים ההם, ולענין אם ראוי לקבלם אף אם יהיו פסולים לבא בקהל והאריך בזה ג"כ הרב אב"ד הנז' בקונט' מקיץ נרדמים בתשובת רב נטורנאי גאון ז"ל שהביא מב"י בטור אה"ע סימן ד' שזכרתי לעיל. וכבר כתבתי באורך על תשובות האלו בפסק הקראים (ע"ל סי' ז') ואכמ"ל. זו בלבד אשימה עיני על מ"ש בקונט' הנז' דל"ח ע"ב וז"ל ואני תמה על הב"י שסתם בש"ע ע"פ תשובת ר"ש שהביא בב"י דקראין אין מקבלים אותם ובתשובת ר"ש מבואר דרק להתחתן בהם אסור וכו' אבל שלא לקבל אותם לא הזכיר הר"ש. אבל הרב"י הרכיב אותה תשובה עם תשובת הגאון שהביא שם ג"כ בקיצור וכו' ולפי מש"ל יש הבדל גדול ביניהם לבין הקראים וכו' ואדרבא מלשון אותה תשובה של הגאון נראה דמקבלים וכו' עכ"ד נ"י. ואני תמה על תמיהתו על מב"י. והרואה יראה שמרן מהריק"א ז"ל לא גילה דעתו בש"ע. ואלו הדברים שהביא הרב נ"י הם דברי רמ"א בהגה והוא למד זה מדברי רב נטורנאי גאון וכמ"ש הב"ש בס"ק ס"ז. ואנכי בעניותי כבר עמדתי על תשובת הגאון ז"ל שהובאה בקיצור בב"י והובאה בארוכה בתשובת הר"ש הלוי הבאה בס' תשו' רב"א סי' ג' ובתשובת הרדב"ז סי' תשצ"ו הביאה בשם רב משה גאון והמבי"ט בח"א סי' י"ט בשם רב עמרם ובתשובתי בפסק הקראים (לעיל סי' ז' דט"ו ע"ב) עמדתי עליהם ואין צורך לכפול הדברים ודי בזה כעת

סימן כ"ה

בדין מוציא משום ש"ר שלא יחזיר אם לא ירש הבעל שמוציאה משום ש"ר אם יכול להחזיר

נשאלתי מאחד שגירש בב"ד אחר שעברו ביניהם חטטות ימים רבים ומחמת המחלוקיות שבניהם היו מוציאים עליה ש"ר ולבסוף נתרצו לגרש ונתגרשו ולא פורש ביניהם ענין הש"ר רק הב"ד ששמעו קול הברה מהלעז אמרו להסופר לרשום שיש עליו חשש ש"ר, והסופר לא דקדק וכתב שהוציאה משום ש'ר ואחר זמן באו להנשא שנית, ושאלו את הבעל אם היה חושד אותה קודם הגירושין והוא אמר שהדברים ההם היו עלילות דברים והוא לא האמין על אשתו דבר רע וחפץ להחזירה מפני תקנת הבנים בניו, ולפי דבת רבים כבר הם יושבים יחד ומתיחדים לילה ויום

נר"ל שיש להתיר להאיש הזה להחזיר את אשתו, דלכל הסברות שהביא בש"ע סימן יו"ד בעינן עכ"פ שהוציאה משום ש"ר והיינו ודאי באופן שעיקר