שו"ת תעלומות לב חלק ג צט

וכל זה הוא במומרת דאע"פ שחטאה ישראלית היא והולד כשר וחייבים ב"ד למולו אבל בגויה דולדה כמוה לא נפלאת היא ס' הפרישה וה' אות ברית דלא ממהלינן ליה אפי' בחול ולד' הפרישה גם דעת הטוש"ע הכי הוי ולא נקטו שבת אלא אידי דאירי כאן בדיני מילה בשבת וכמש"ל: אלא דלפי"ז קשה דהלכתא גמירי לה שאם האב או האם מביאים את הקטן למולו ולגיירו מטבילין אותו ע"ד ב"ד ולא נחלקו אלא בבא הגוי הקטן לבדו או אם הביאו האם או האב לבדה. אבל אם הביאוהו האב והאם. אפי' לא נתגיירו עמו לכ"ע מלין ומטבילין אותו ע"ד ב"ד וכמו שביארנו לעיל והכא קיימינן בישראל הנולד לו בן מגויה והוא מביאו למולו לכן כר"ל דאדרבא כשהאב הוא ישראל גרע טובא. דאלו כאשר האב גוי ונולד לו בת מאשתו בגיותו שהוא מיוחס אחריו וקרוי בנו וראינו שנכנס בו רוח טהרה ומביא את בנו להכניסו תחת כנפי השכינה הוא מורה שכונתו לשמים ובודאי שאחר המילה יטבילנו וכן ג"כ כשאמו הגויה מביאתו לב"ד ודאי כונתה לשמים והיא ג"כ לא הכריחה שום אדם לזה. כיון שמאליה היא באה. משא"כ בישראל הבא על הגויה וילדה לו אע"פ שהוא מביאו למולו אין אין זה אביו כי לא לו יהיה הזרע והולד הזה קרוי בנה ולא בנו ומ"ש הטוש"ע ישראל שנולד לו בן מגויה אשגרת לישן הוא כיון שהוא מחזיקו כבנו מעין למ"ש בפרק הערל צא וחזר על בניו ופרש"י זינתה אשתו וכוצא בזה הרבה כמ"ש בספה"ק תעלומות לב ח"ב סי' ג' ד"י ע"א וגם אם אמו רואה ושותקת ואפי' מסכמת בפירוש. אנן סהדי שהיא עושה זאת בעבור האיש המצוי אצלה לשכב עמה. ומעשים רבים אירעו פה מילדי התערובות שמלו אותם בקטנותם ולא הטבילום ולא גיירום. וכשגדלו באו ע"פ תעודת המוהל לישא ישראלית ורק ע"י חקירה רבה נודע שלא טבלו ולא נתגיירו והוכרחנו אז להטבילם ולגיירם כדת. ודבר ה' בפיהו אמת מ"ש הרב כורת הברית בסי' רס"ו שאין למולם אפי' בחול מטעם זה שלא יטעו בזה והם דברים אמתים ועיין תוס' במס' כתובות דמ"ד ע"א ד"ה הגיורת שכתבו דאין מטבילין גר קטן על דעת ב"ד אלא א"כ הוא תובע להתגייר ופחותה מבת ג' אין בה דעת לתבוע עי"ש ומזה הוכיח התיו"ט בקידושין פ"ג משנת י"ג דהאב שנשא נכרית אין בידו לגייר את הבת שאין מטבילין גר קטן ע"ד ב"ד כמ"ש התוס' וכו' עי"ש וקשה דהאב שמביא בנו קי"ל דב"ד מגירין אותו ועפי"ה הנה נכון כי לא אמרו כן בנכרי המביא את בנו המיוחס אחריו אבל ישראל שבא על הגויה ולדה כמוה ואין זה אביו ואין מטבילין אותו ע"ד ב"ד עד שיגדל מעט ויאמר גיירוני וכמדובר: וראיתי בספר דבר אליהו מהרב מהר"א די טולידו ז"ל הגד"מ בסו"ס משנת ר"א ח"ב באות ג' שתמה ע"ד התיו"ט הנ"ל מדוע אינו יכול לגייר בנו ושאל לאחד המיוחד על זה והשיב לו וז"ל סבור הייתי לומר כיון שולדה כמוה אינו נגרר אמר אביו אלא דאינו נוח לי וכר"ל דמה דאמרינן דניח"ל במה דעביד אבוהון היינו היכא דאמו מסכמת לדעת אביו והכא אפשר דהיא אינה רוצה שיתגייר וכו' עיש"ב וכבר ביארתי דבנדונות האלו הבאים לידינו אין שתיקת והסכמת האם מספקת. דאנן סהדי דעושה כן להפצרת האיש השרוי עמה ולא אמרו שמגיירין ע"ד ב"ד אלא כשמביאתו מעצמה וכמו שביארתי וכן ראיתי למהר"מ שיק ז"ל בחיו"ד סי' רמ"ח שכתב שכונת התויו"ט דישראל הבא על הנכרית לא נקרא כלל בנו וכיון דלא חשיב כאב לא מהני הבאתו ואין הב"ד רשאין לגיירו וכו' ואפי' בדיעבד לא מהני הגירות לדעת המרדכי בכתובות וכן הסכים הב"ח בסי' רס"ח וכו' עי"ש שהאריך והנלע"ד כתבתי: המורם מכל האמור שרבו הסוברים שאין למולו אפי' בחול ובפרט שיש לחוש שע"י המילה יבואו לטעות שהוא ישראל ויבאו להשיאו ישראלית והאמת שהוא גוי גמור דמל ולא טבל כאלו לא מל מ"מ נר"ל שראוי לשאול תחלה את פי האם ואם היא מסכמת למולו אע"פ שכתבנו שעל הרוב היא עושה זאת שלא ברצונה. מ"מ אפשר ג"כ שהוא ברצונה הטוב. ולכן אין ראוי למנוע המילה. כי אפשר לכשיגדיל אף אם ירצה להכנס תחת כנפי השכינה מפני פחד המילה ימנע עצמו ורק צריך להזהיר את המוהל שיכתוב בפנקסו שחסר לו הטבילה וכשיתן תעודת המולה יבאר שהוא בן גויה ומל ולא טבל ולענין הברכות נר"ל דכיון שהוא ספק אין ראוי לברך וברכות אינם מעכבות וכדי שלא לביש את האיש המיחסו לבנו יברכו ברכת הגרים בלא שו"מ ועיין מהר"מ שיק שם ובאה"ע סי' ד' ובס' חת"ס יו"ד סי' רנ"ג העלה דמברכים על טבילת גר קטן שנתגייר ע"י אמו ול"ח שמא ימחה לכשיגדיל כיעו"ש והיינו ודאי שכבר מל תחלה וגם הביאתו אמו ברצונה הטוב להתגייר משא"כ כשאביו המיחסו לבנו הוא המביאו וגם כי עדין העיקר חסר שהוא הטבילה ומי יודע אם יטבלו אותו אח"כ וכבר הורה לנו הנסיון שנשארו בלא גירות כלל. ולא דמי ודאי לגר גדול שבא מעצמו למול שמברכים על מילתו ול"ח שיתחרט ולא יטבול דכיון שבא מעצמו מטוב רצונו ומקיים מצות מילה הקשה בודאי דליכא תו למיחש כלל ולולא הטעם דהוי טובל ושרץ בידו היה ראוי שיטבול קודם וכמ"ש בש"מ ולכן נר"ל שראוי לברך בלא שו"מ: המל מברך ברוך אקב"ו למול את הגרים. והמברך על הכוס מברך ברוך אשר קב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ברוך כורת הברית: ג בישראלית שילדה בן מגוי מה דינו ומתי מלין אותו ואל השלשה לא בא. תחת שלש אלה רגזה ארץ גם כי בנות ישראל הכשרות הפרו חק הצניעות מורשה קהלת יעקב ולבשתנו וחרפתנו יש מהם מיוחדות לגוים ומולידים בנים מהם: