שו"ת תעלומות לב חלק ג צח

לגעו באיסור דאורייתא כרת ומתת ב"ד וכו' וביאר עוד כיצד ראוי לעשות ע"י הרב ומו"ץ לעדתו שייחד לה חדר בביתו ותהירנה מייחוד כל אדם וגם יצוונה שתטבול בזמנה ולבאר לה שהבנים שתלד הם כשרים ומיוחסים כשאר כל ישראל וכו' עיש"ב ואני מוסיף שראוי לעשות כל אלו התנאים בכתב ובחתימת האיש והאשה וגם שיתחייב האיש שאם ישלחנה מביתו מחוייב לתת לה סך הגון וכן אם ימות תקח מיורשי' סך מה כאשר יאותו ביניהם כי באופן זה תהיה היא בטוחה בו ולא תמעל בו מעל לבקש אהבת זרים: עכ"פ לענין הבנים הדבר ברור דלכ"ע הם בנים כשרים ונימולים לח' אפי' בשבת וכל שהוא מודה שהוא בנו הוא יורשו אע"פ שאם הוא באקראי בזנות חיישינן שמה זנתה עם אחר והוי ס'. לענין יבום כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהל' יבום ה"ג אבל במיוחדת לו פוטר אשת אביו כמו שהארכתי בספרי תעלומות לב ח"א אה"ע סי' ה' ושם הבאתי דברי הרב שאלת יעב"ץ הנז"ל וכתבתי שלא יפה עשה שהורה היתר בפשיטות בענין הפילגש כי אף אם יש אתה תועלת בפרט זה נזקו מרובה ולכן ראוי לעשות סייג לתורה עי"ש זה כתבתי באותו פרק יען עדין לא ראיתי היטב את מכות הארצות ההן: אך אח"כ נשאלתי כמה פעמים בענינים כאלו: וגם בבואי פה העירה ועיני רואות את כל התלאה וכמה הזקים וחבלות אשר השתיקה יפה ראה ראיתי שרוה"ק הופיע בבית מדרשו של הרב יעב"ץ ז"ל וכל מה שכתב בענין זה כנים ואמתיים אין בהם נפתל ועקש ועיין בתשובת מהר"מ שיק ז"ל באה"ע סי' כ"א ואכמ"ל: ב ועל השנית בישראל שמיחד לו גויה ודין הבנים ומלתם על זאת תאבל הארץ איש ישראל שמייחד לו בת אל נכר ומוליד ממנה בנים לע"ז כי הבנים נקראו בניה וכרוכים אחריה ואם תקעו יצרו ונכשל בה ובא לגיירה ולגייר בניה ראוי לקבלם ולגיירם. ומוטב שתהיה אצלו בהיתר ולא באיסור ומצעות שהוצעה לו באיסור תציע לו בהתר והבנים אשר תלד אחר הגיור הם כשרים גמורים כאשר כתבנו בתשובה אחרת וסמכנו על תשובת רבינו הרמב"ם ז"ל שהוא מאריה דאתרין ומימיו אנו שותים: ואם נתגיירה כשהיא מעוברת וילדה מלין את הולד אפי' בשבת אע"פ שהורתו שלא בקדוש' כמתבאר שם ובא"ח סי' של"א וכן אינו צריך טבילה כמ"ש ביו"ד סי' רס"ח ובס' דגול מרבבה שם כתב שאם לא ידעו הב"ד שהיא מעוברת בשעת טבילה תליא באשלי רברבי ולכן נכון הדבר שישאלו הב"ד העומדים על הטבילה אם היא מעוברת ועיין בס' בנין ציון סי' ז' ובתשו' מהר"מ שיק יו"ד סי' רמ"ז ואכמ"ל: אך אם ילדה ועדין היא בגיותה אין מלין אותו בשבת כמ"ש בסי' רס"ו סי"ג משום דולדה כמוה ומכאן נראה דבחול עכ"פ מלין אותו וכן משמע ממ"ש בסי' רס"ח דנכרי קטן אם יש לו אב והביאו אביו לגיירו מגיירין אותו ואם אין לו אב ובא להתגייר אע"פ שהוא קטן ואין בו דעת מגיירין אותו ע"ד ב"ד שזכות הוא לו וכפירוש רש"י בסוגיין נראה דלאו בכל קטן הבא להתגייר קאמר אלא אם אין לו אב ומביאתו אמו. וכן פירש מב"י דברי בה"ג שכתב מלין אותו ע"פ אבותיו כלומר ע"פ אבין או ע"פ אמו והר"ן בפ"ק דכתובות כתב לענין הלכה אם בא התינוק מעצמו או ע"פ אמו מגיירין אותו אך הריטב"א הו"ד בש"מ לכתובות די"א ע״א כתב דקטן שאין בו דעת ואין אביו ואמו מביאים אותו לב"ד להתגייר אין מטבילין אותו ואם הביאוהו אביו ואמו אע"פ שהם לא נתגיירו מגיירין אותו. ומור"ם בד"מ בסי' רס"ו כתב להמרדכי אם גיירו הב"ד מעצמם לא הוי גר והנמק"י ס"ל דאין חילוק עי"ש הרי מבואר שאביו או אמו שמביאים את הקטן לגיירו מגיירין אותו ע"ד ב"ד והיינו ודאי שמלין אותו ואח"כ מטבילין אותו ומה דנקט מטבילין היינו משום ששוה בזכרים ובנקבות ונס משום שהטבילה היא האחרונה כמ"ש בש"מ שם. ויש סוברים שגם אם בא הגוי הקטן לבדו בלא אביו ואמו ב"ד מיגורין אותו שזכות הוא לו: והנה הפרישה בסי' רס"ו כתב דמ"ש בש"ע דאין מלין אותו בשבת הו"מ למימר דגם בחול אין מלין אותו בח' דהולד כמוה ואינו נקרא יליד בית אלא אגב דאיירי כאן בדיני מילה בשבת כ"כ ע"כ ודבריו צ"ב שאם אינו נימול לח' מתי יהיה נימול כי אין סברא שיהיה נימול ביומו כיון שאינו עבד ולא מקנת כסף אלא הוא גוי גמור והאיש הזה המחזיק אותו לבנו אינו רבו וכשאנו מלים אותו מברכים עליו ברכת הגרים ולא ברכת העבדים ודבר זה פשוט הוא ולא נצרכה אלא להוציא מלב מי שרצה לומר בכוונת הפרישה שנימול ביומו ונראה פשוט שכוונתו של הפרישה היא שכיון שאמו נכרית וחישינן שיצא לת"ר א"כ אין מקום למולו בח' אפי' בחול כיון דהוי גר גמור והואיל ואדחי מזמנו ידחה עד שיגדל ויאמר גיירוני. דאז אפי' שאין בו דעת שלמה שומעין לו כיון שזכות הוא לו ואז מלין ומטבילין ע"ד ב"ד. וכן ראיתי בס' כורת הברית הנד"מ בסי' רס"ו סכ"ח שכתב משם ס' אות ברית שהוכיח מהירושלמי דגוי גמור הוא ואין מלין אותו אפי' בחול ע"כ והרב המחבר נר"ו כתב שלדעתו הטעם הוא שלא יטעו שישראל הוא לכשיגדיל והאמת שצריך גירות לכשיגדיל ולכן אין מלין אותו עד שיגדיל עי"ש ואין זה טעם מספיק למנוע ממנו המילה: וגדולה מזאת כתב הגו"ר א"ח כלל ב' סי' ל"א שאם אמו של הולד היא מומרת אין מלין אותו אפי' בחול שיש לחוש שיצא לת"ר ואין במילתו מצוה האמתית שיעשה האדם לקיים מצות האלהים וכו' וסיים ואע"ג דהטור ומהריק"ש לא אמרו אלא שלא למול בשבת מ"מ קושטא דמלתא דלא נחתי אלא כשיש איסור גדול דחילול שבת ואה"ן דאפילו בחול אין למולו ע"כ והנה הרב ז"ל הפריז על המדה דעיין בפר"ח בלקוטי יו"ד שהביא מ"ש הש"ך בסי' רס"ו על דברי מרן בב"ה וכתב ומה בכך שיצא לת"ר סוף סופו ישראל הוא ומחייבי ב"ד לממהליה ולמה אין מלין אותו בשבת עי"ש אך הט"ז בס"ק יו"ד העלה דאין למולו בשבת וגם המש"ל בפ"א מהל' מילה הגם שכתב ג"ד הגו"ר שאין דבריו נראים במ"ש שאין למולו בחול מ"מ הסכים שאין למולו בשבת עי"ש