שו"ת תעלומות לב חלק ג צז

ואחרי כן ישלחלה לנפשה וכמעשה דאמנון ותמר שבעבורם גזרו גזרה זאת כמבואר בסנהדרין דנ"א ואם תאמר דאם כן שיחוד תמידי ותדירי במיוחדת לו לא גזרו למה הוצרכו להתיר היחוד לדוד הע"ה אחרי שהיה יחוד תמידי והיה יכול לקחתה לפילגש אין זו טענה כלל שדוד הע"ה כבר היה לו י"ח נשים ואם יקח את אבישג אפילו לפילגש היה עובר על לא ירבה לדעת הרמב"ם ז"ל שהפילגשים בכלל י"ח וא"כ היתה אבישג לדוד באיסור לאו לכן התירו לו ליחד ולא התירו לו לגרש ואפי' לדעת הראב"ד שהפילגשים אינם מכלל י"ח מוכרח שאבישג לא רצתה להיות פילגש (הגם שהסברא נותנת שיותר כבוד היה לה להיות פילגש מלהיות סוכנת ומשרתת מ"מ לשון נינסבן הנאמר בש"ס מוכיח שהיא היתה רוצה בנשואין דוקא) שאם רצתה להיות פילגש הרי לכ"ע הפילגש מותרת למלך וכ"ש לדעת הראב"ד דבפילגשים ליכא לאו דלא יכבה (ועפ"ז נדחו ראיות הריב"ש ז"ל בסי' שצ"ד עי"ש) לכן נראה שטעם האיסור להדיוט אפי' המיוחד' הוא מטעם שבושה מלטבול ואיכא איסור נדה משא"כ במלך דליכא האי חששא הותרה לו לא כי הוא התר מיוחד למלך שלא ראינו התר זו מפורש בתורה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל במיוחסות ס' רפ"ד ומה שתפס עליו הכ"מ בהל' אישות שנראה שלא ראה סו"ד הרמב"ם בהל' מלכים שהגם שהתירה למלך אסרה להדיוט ור"ל שאין זה כ"כ תפיסה דאפשר שאפילו שראה סו"ד הרמב"ם כתב כן וכוונתו לומר דהגם שהרמב"ם התירה למלך לא כתב שהוא התר מיוחד לו שהרי לא ראינו היכן נתייחד למלך זו ההתר וכיון שהותרה למלך הותרה גם להדיוט מד"ת אלא שרצה הרב לאוסרה להדיוט אי מטעם שלא יהיו פרוצים בעריות או מפני שבושה מלטבול ואזיל לטעמיה שמבין בדעת הרמב"ם בה' אישות שלא אסר בלאו ומלקות אלא הקדשה ומופקרת ולא המיוחדת (והריב"ש ז"ל בסי' שצ"ח רצה לומר שמתורת שמואל למדנו התר למלך שכתוב שם ואת בנותיכם יקח וגו' למדנו וכו' ע"כ ואחרי המחי"ר היא ראיה קלושה וחלושה מאד כי מלבד דהתם כתיב לרקחות ולטבחות ואפילו להבנתו אפשר שיקח בכתובה וקדושין כמו כי יקח איש אשה הכתובה בתורה): ולדעת הרמב"ם ז"ל שהפילגשים הם מכלל י"ח נ"ל להביא ראיה שפילגש המלך מותרת לאחר מהא דאמרינן קשים גרושין שהרי דוד התירו לו ליחד ולא. התירו לו לגרש ואם איתא דפילגש המלך אסורה לאחר ותהיינה צרורות כל ימי חייהן מה ראיה מדוד המלך שלא התירו לו לגרש דודאי מלך שאני משא"כ בעלמא כי הלכה והיתה לאיש אחר (והרדב"ז ז"ל בח"א סימן רכ"ה רצה להביא ראיה מאבישג לאדונייה והוא פלא דאבישג כתיב והמלך לא ידעה והוא ז"ל מייתי בתר הכי סוגית סנהדרין סו"פ כ"ג דאמ"ל דוד אסירת לי וכו' ואולי נסתייע ממ"ש שם דאין משתמשין בשרביטו של מלך וצ"ע בש"מ שם וכבר הארכתי במ"א והריב"ש רצה גם כן להביא ראיה שהפילגש בקידושין מלשון אלמנות חיות הנאמר בפילגשי דוד ואין משם ראיה דאפשר שהן לא נתרצו לתת כבודן לאחר וחפצו להיות צרורות כל ימיהן ובלבד שיקרא שם המלך עליהן או אפשר שהמלך לא רצה שישתמש אחר בכלי שנשתמש בו וגם מפילגש בגבעה שהביא אין ראיה דאין לך נבלה תעה גדולה לחטוף פילגש אדם מתוך חיקו ולעשות אתה כלה ונחרצה ומ"ש דאין בזה מיתה ולא לאו לא ידעתי למה אין כאן לאו אחר ההפקר הגדול ההוא): איך שיהיה המורם מכל האמור שאין מי שסובר שבמיוחדת לו שאיכא איסור לאו מן התורה זולתי הרמב"ם ז"ל לפי מה שהבין הראב"ד וחלק עליו אכן הרמב"ן וסיעתו הבינו גם בדעת הרב ז"ל שלא כתב כן אלא במופקרת אבל גם במיוחדת רבו הסוברי' דאיכא איסור אם לא של תורה לפחות מגזרת ב״ד של דוד כמבואר בתשובת הריב"ש והרדב"ז ויתר האחרונים (שאינם מצויים אתי כלל) ונראה בטעמם משום דבושות מלטבול או שיפרוצו בעריות כאשר גם הרמב"ן ז"ל שהוא ראש המתירים כתב להזהירם בזה כמבואר בתשובתו במיוחסות ועיין להדר"ך ז"ל חדר ט' שהכריח דבמיוחדת ליכא איסור ועיין כנה"ג אה"ע סי' כ"ו וסי' ל"ח וסי' קנ"ז ועיין בספרי הובא בתשובת הרשב"א ח"ד סי' שי"ד ובהרמב"ם סי' שצ"ה ומ״מ לדעת הסוברים דאיכא איסורא דרבנן משום שבושות מלטבול וגזרינן שעא יבא עליה בנדתה. כל זה הוא כשמייחדה לו בסתר ואינו חפץ לגלות הדבר מיראתו או בושתו מבני אדם א"כ היא האשה ג"כ יריאה ובושה מבני אדם וע"כ לא תלך להמקוה לטבול ואולם כאשר מייחדה בפומבי ובגלוי וברשות ב"ד אין כאן יראה ואין כאן בושה ואדרבה היא מחוייבת ללכת לטבול כיון שידוע שהיא פלגשו ואם לא תלך להמקוה מערערים אחריה שמשמשתו נדה. ובפרט שהב"ד כאשר יתירו את הדבר יזהירו אותה על טהרתה ועל כל יתר הדברים שראוי להתנות ביניהם: ואין אני אומר להתיר לכל אשר יחפוץ להשביע את יצרו ולמאוס באשת נעוריו חלילה להעלות זה על הלב. אלא כאשר יהיה האופן בערי החופש והדרור שלא יוכל לישא אשה אחרת בנישואין ואשתו נאסרה או הופרשה ממנו ולא יוכל לשלחה ע"פ נימוסיהם אז ודאי למצוה יחשב להתיר לו ליחד אשה ישראלית עם התנאים הצריכים ובראש כולם שתטבול לנדתה ולא יבא לייחד לו גויה וכדומה ומוטב שיאכל בשר תמותות מעין למ"ש הרמב"ם ז"ל בתשובה בס' פאר הדור לענין הנטען מן הגויה ונתגיירה עיש"ב ועיין למהרימ"ט ז"ל בחיו"ד סי' מ"ז שאחר שהביא מחלוקת זה בדין הפלגש כתב ואפשר דאפי' למאן דאסר פלגש במקום מצות פו"ר היכא דאי אפשר בענין אחר שיהא מותר לחסר מ"ע כי היכי דמבטלינן עשה דלעולם בהם תעבודו עי"ש והם דברים ברורים. (אחר זמן רב נד"מ ס"ה שמו משה ושם אה"ע סי' ד' הביא דברי מהרימ"ט אלו וסייעו מדברי התוס' ושם האריך ואין הפנאי מסכים עתה להשתעשע בדב"ק) עכ"ן כתוב אצלי: והנה מצאתי הון לי למופת הדור האחרון הגאון יעב"ץ ז"ל בשאלותיו ח"ב סי' ט"ו שהאריך הרחיב לברר התר הפלגש ואם כי יש לי מה להשיב על מה שהרבה להשיב אפו על הריב"ש ודעמיה. אך אין עתותי בידי ואני בתוך הגולה מ"מ דבריו נאמנו מאד כאשר יהיה צורך גדול בדבר ובסו"ד כתב וז"ל לדעתי הוא דבר מצוה רבה לפרסם ההתר וכו' כי היכי דלשבקו איסורא וליכלו היתרא. ולא