שו"ת תעלומות לב חלק ג צו

שי' חוכך להחמיר דליכא למימר מתהפכת יפה וכו'. האמנם בצירוף כל הני סיבות אפשר למצוא צד היתר וד"ב: ונשארתי דושו"ט באה"ר הצעיר רפאל אהרן ץ' שמעון ס"ט סימן לא וזאת תשובתי אליו לכבוד ר"א הרה"ג כמחר"א ץ' שמעון נר"ו ר"מ בעוב"י מצרים יע"א קבלתי כתבו הבהיר והנני בא להשיב בקיצור נערץ ע"ד הגיורת שרוצה להנשא להנטען. הנה אמת כי הייתי חוכך בזה להחמיר כשנתעברה וילדה בזנות שראינו שלא נתהפכה יפה יפה מ"מ אחר כן ראיתי במעשים אחרים שבאו לידינו שלא היה באפשרות להרחיקם וסמכתי על הוראתו של הרב הגדול המפ"ה ז"ל שלא חש לזה וכבר הורה זקן ושנה זאת בהיותי בלונדון יע"א אירע מעשה כזה ונשאנו ונתננו עם הרב הדיין של ק"ק אשכנזי' הי"ו ועלתה הסכמתינו שיותר הגון להשיאם בהתר. ויפה כיוין מעכ"ת להתיר אך בזאת הראיה שהביא מדין הפלגש לא שמא מתיא דהתם בפלגש ישראלית עסקינן ואפילו לאחרים היה ראוי להתיר בלא הבחנה כיון דבזנות לא גזרו אלא משום שהיא קרובה לאישות גזרו כמ"ש הב"ש אבל להנטען עצמו למאי ניחוש לה כיון שאף אם היא מעוברת מקודם זרע הנזרע בקדושה הוא משא"כ בפלגש גויה דעסקינן בה שצריך להבחין מזרע הנזרע בקדושה לנזרע של"ב כמובן ועיין בס' עבודת השם הנד"מ אה"ע סי' ה' שהאריך הרחיב: עתה מקרוב נד"מ ס' ישא איש ושם ראיתי להרב הגדול המחבר נר"ו באה"ע סי' ז' שהעלה שאם ילדה בנים לאיש הזה בגיותה צריכה להמתין ג"ח עי"ש שהאריך והא ודאי דהיכא דאפשר להפריש' נכון הדבר לעשותו וכמש"ל ושם הובא תשובת הרב המו' רי"ח טוב נר"ו וזכר עשה למ"ש בעניותי בספרי נוה שלום בדיני קידושין וכתב שכתבנו להתיר בלא שום ראיה ולא דקדק דהתם קיימינן לענין הבחנה ובדיני גנים אות ב' שהוא עיקר הדין כבר הבאתי תשובת רבינו הרמב"ם ז"ל ואין כל חדש: סימן לב נשאול נשאלתי בשנת ה'תרמ"ד בתחילת בואי לשרת בקדש פה העירה נא אמון יע"א להגיד דבר המשפט איך להתנהג בבני התערובות אשר רבים מעמי הארץ מבני עמנו הבאים ממרחק לסחור את הארץ והנם פנוים שרוים בלא תורה ובלא אשה יש מהם שמיחדים להם אשה ישראלית ומולידים בנים ובנות בלא כתובה ובלא קידושין וביום הח' ללידת הבן מבקשים את המוהל למול את הבן ופעמים שיבוא יום מילתו ביום ש"ק ועוד זאת רעה חולה ורבה היא שיש שמיחדים להם אשה נוצרית וילדה לו בנים ובנות ובעבור זמן באים לגייר אותם למולם ולהטבילם ופעמים שמגיירי' גם את האם כדי לישא אותה בכתובה וקידושין ושואלים הלכה אי שפיר דמי לגייר את האשה שכבר היתה עמו והיא באה להתגייר רק כדי להנשא לו ולא לש"ש ומה דין הבנים ומילתם בחול ובשבת וסדר הברכות וגם אם האשה לא נתגיירה ובאים למול את הבן שהורתו ולידתו שלא בקדושה ואם חל המילה בשבת אי ש"ד למולו על כל אלה נטיתי ידי לבאר הדבר בקיצור האפשרי וה' אלהים אמת ינחנו בדרך אמת ולא נכשל בדבר הלכה. והנני בא לפרטם ולבארם אחת לאחת: א בענין הפלגש המיוחדת ודין הבנים הנלדים ממנה ונחל בראשונה באלו שמיחדים להם אשה ישראית בלא כתובה ובלא קידושין. אם מפני שהם נשואים במקום אחר ולפי דתי הממשלה שחוסים בצלה לא יוכלו לישא אחרת ויש בזה בדינם עונש גוף וממון כידוע ויש מאלו שלא יוכלו לשבת יחדיו עם אשתו הנשואה. ובדתי ממשלתם נאסרו הגירושין ועושים ביניהם פירוד גמור גוף וממון ונקרא אצלם סיפאראסיון (וביארתי במ"א שבאופן זה אם מתה האשה אינו יורשה ואינו מתאבל עליה עי"ל סי' ך') וע"כ מיחדים להם אשה לתשמיש הנה נשאלתי על זה אי שרי ליה לאיש ישראל ליחד לו אשה פלגש ובאותו פרק בשנת התרל"ב בהיותי בשליחות מצוה השבתי בקיצור נמרץ והנני מעתיק פה הכתוב אצלי באין לי פנאי לחזור עליה: ה״ד הנה הרמב"ם ז"ל פסק בפ"א מהל' אישות ה״ד דהבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה ודברי הרב ז"ל באו סתומים ובלתי מובנים כי הבועל לשם זנות ודאי שהוא בלא קידושין והיה אפשר לומר דדעת הרב דבעי תרתי שיבעול בלא קידושין ולשם זנות כדי שילקה מן התורה אלא שבס' המצות שלו כתב במצוה שנ"ב הזהיר שלא לבא על אשה בלא כתובה ובלא קידושין וה"א ולא תהיה קדשה ע"כ דמשמע דבכל אופן לוקה והראב"ד ז"ל שם בהל' אישות השיגו דבמיוחדת לאיש אחד ליכא לאו ומלקות וגם מדברי הרב ז"ל בפ"ב מהל' נערה בתולה ובפי"ח מה' א"ב יש ללמוד דליכא לאו ומלקות אלא במופקרת לכל והגם שהרב כתב בפירוש בפ"ך מהל' מלכים שהפלגש שהיא המיוחדת לאדם אחד אסורה להדיוט ולא הותרה כ"א למלך דוקא אפשר דגם בפלגש איכא עכ"פ איסור גרידא ואפשר מדרבנן אבל לא איסור לאו ומפני זה כתב הרב אסורה להדיוט ולא כתב שהוא מחייבי לאוין וגם מדברי הראב"ד אפשר לדקדק דאיכא עכ"פ איסורא דרבנן דלא מיעטיה אלא מלאו ומלקות: והיה נראה להביא ראיה דאיכא איסור דרבנן בתלגש המיוחדת להדיוט עכ"פ משום גזרת ב"ד של דוד שגזרו על יחוד הפנויה ואם ביאתה מותרת למה אסרו היחוד? אלא שאין ראיה מכאן שלא אסרו אלא יחוד באקראי שמא יבא לאנוס אותה