שו"ת תעלומות לב חלק ג צה

ולא דברו בעת ההיא בענין נישואיה כלל ולענין הגיור לא נתבאר ולא יתבאר שיש מקום לאסור: והלכה רווחת היא דאחד האיש שנתגייר לשם אשה ואחד האשה שנתגיירה לשם איש גרים גמורים הם כמסקנת הש"ס בפ' כיצד וכ"כ הרמב"ם בפי"ג מהא"ב והטוש"ע ביו"ד סי' רס"ח ולא אכחד כי גליתי דעתי שאחר שתתגייר יכולה אשה להנשא לו מפני תקנת הבנים שכבר ילדה גם כי כבר ידענו שלא נוכל להפרישם ומוטב שתשב עמו בהתר ולא באיסור: ואם על הדבר הזה הוא שקשה הדבר בעיני כת"ר וכתב שהתרתי את האסור המפורש וכונתו על מתניתין בפ"ב דיבמות דהנטען מן הגויה ונתגייר' לא יכנוס ופסקו הטוש"ע באה"ע סי' י"א גלוי וידוע לפניו שלא נעלם ממני דין זה ועליה אני דן שהרי מבואר שם בסוגיין שאיסור זה הוא לכתחלה ומשום הרחק ממך עקשות פה ולפי' רש"י דלעז הוא שיאמרו אמת היה הדבר של הקול הא' ולפירו' זה אם ידוע ומפורסם שבא עליה ובפרט אם יש לו בנים ממנה מותרת לכתחילה וכ"כ מהר"י ן' מגאש הו"ד בס' תורת חיים ח"א למהרח"ש ז"ל והרב דברי אמת בדרשותיו דכ"ט ע"ד כתב שכן ס"ל לר"ת בתוס' בריש כתובות ובדברי ר"ת אלו רבו הסברות כיעויין בטור וב"י אה"ע סי' קע"ח לא עת האסף פה ולפי' הרשב"א שהלעז הוא שלא יאמרו מפני זה נתגיירה זו וכתב הנמק"י שכן איתא בתוספתא ולפי פירוש זה יש לנו ג"כ לומר שאם היו לה בנים בגיותה והיא באה להכניסם תחת כנפי השכינה הרי יש לנו לומר שבשבילם נתגיירה וגם על העתיד שיהיו בניה כשרים כאשר הוא באמת בנדון זה שאם מפני הבעל להיותה עמו הרי יושבת לבטח עמו ואין פוצה פה ומצפצף: כל זה אני אומר לפי הנדון שאנו עסוקים בו. שא"א לאפרישם ולהפרידם בשום אופן כידוע לרו"מ ועיקר סמיכתי בזה על תשובת רבינו הרמב"ם ז"ל בס' פאר הדור סי' ק"ל שכתב וז"ל פסקנו כן מפני תקנת השבים ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ואל יאכל שומן עצמו וסמכנו על אומרם ז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתך ויכול לישאנה וכו' עי"ש ואם זה כתב רבינו ז"ל בזמנו מה נענה ומה כאמר אנו בדורותינו ובארצות החופש והדרור בארץ הלזה אשר צרפתים משלו בה את זה כתבתי לרו"מ בקיצור האפשרי להציל את עצמי וה' אלהים יראנו מתורתו נפלאות ויצילנו משגיאות: את זה כתבתי באותו פרק ובבואי פה העירה לרעות ביעקב ראיתי שהרב הגדול כמהר"מ פארדו זלה"ה שקדמני עשה מעשה באופן כזה. וגדולה מזאת עשה מעשה הרב הנז' ז"ל שביום שנתגיירה השיאה להנטען ולא הצריך ימי הבחנה להבחין בין זרע הנזרע בקדושה להנזרע שלא בקדוש' כמ"ש בש"ע אה"ע סי' י"ג וכתבתי בספרי מנהגי נא אמון בדיני קידושין אות א' (עתה נדפס בספרי נוה שלום עי"ש בדמ"ט) כי אולי ס"ל שלא הצריכו הבחנה אלא כשהיו נשואים בדרך אישות ולא כשהיו יחד בדרך זנות והגם שראינו שנתעברה וילדה. אפשר דכיון שדעתה להתגייר מנטרה נפשה ובמדי דרבנן אזלינן לקולא היכא שנתברר להם שלא היה מעוברת ומיהו היכא ששהתה שנים רבות ולא ילדה נראה ודאי שאין לחוש שמא מעוברת היא שכבר ראינו שנתהפכה יפה יפה וכמ"ש מעין לזה הרב פני משה ז"ל בח"ג סי' מ"א וכגון דא גם הריב"ש ז"ל מודה וכן עשיתי מעשה שנה שעברה: ומ"ש כת"ר נר"ו שנשאר נבוך בענין הבנים כיון שלא נשאת עמו אפי' בדינם וכו' אחר המחי"ר לא ידעתי מקום למבוכה זאת ובין אם נשאת לו בנימוסם בין היתה עמו בזנות והולידה. הדבר פשוט שהבנים בניה ולא בניו והם גוים גמורי' ואחר שימולו ויטבלו כדת הם גרים בני אברהם אבינו ע"ה ודבר זה פשוט הוא לא היה צריך הכתוב לאומרו ושו"ט יגדל: סימן ל מצרים יע"א בדין הבחנה כנז"ל כ"ה אלול היתרנ"ח לשנה טובה יכתב ויחת' הוא ובניו וב"ב אמן שלום וכל טוב סלה לראש רב אחא"י גאון הרה"ג כקש"ת תנא רבי אליהו יצ"ו אתה ה' תשמרהו כיר"א אחדשו"ט בכל לב ונפש אחלי יכונו להודיעני דעתו הרחבה בענין הגיורת הזאת אשר באמת אמרו קשים גרים לישראל כי מיום אשר טבלה יום שלישי שבוע החולף וכבר הקניטוני אלף פעמים לך ושוב כי רוצים לישא זה עם זו והנה בנדו"ד יש לי כמה צדדים להיתר חדא כי היא מניקה את בניה אשר ילדה מקרוב כשני חדשים וא"כ אין כאן חשש דהבחנה הן אמת כי מרן באה"ע סי' י"ג לא חילק בין מניקה וכו' אכן היא הנותנת דהא מילתא לא שכיחא ששמה שפסק מרן בסעיף ה' על ושפחה גיורת שהיו נשואות לבעליהם בגיותם שצריכים להמתין ג"ח יש לחלק דהתם גם הבעל היה גוי והיו נשואים שניהם בגיותם אבל בנדו"ד הבעל ישראל והיא גויה ונתעברה ממנו וילדה וכבר נבחן מה הוא הזרע הזה ואין צורך להבחנה אחרת שאם נחוש שנתעבר' שנית אחר שילדה הא רוב מניקו' אינן מתעברות ובפרט שלא יש זמן הרבה שילדה וסתם אשה אינה מתעברת בזמן מועט כזה אחרי לידתה וכ"ן להביא ראיה ממה שפסק בסי' ז' בדין הפלגש המיוחדת שצריכה להמתין ג"ח דדוקא ברצונה להנשא לאחר אכן אם היא רוצה להנשא לאיש שהיתה לו פילגש נראה מדברי מרן דא"צ להבחנה אחרת דהרי היא כרוכה אחריו ומיוחדת אליו וה"נ דכוותה דדין פלגש היא זאת והעולה על כולנה דבנדו"ד אין תועלת בהפרשתם ולהרחיק זמן הנישואין שהרי הם שרויים יחד בבית אחת כי אין להם שום מכיר ומודע וא"כ כשהם שרויים יחד הדבר ברור שלא יפרדו זו מזו וא"כ יותר טוב להשיאן ומוטב שיאכלו תמותות שחוטות מתמותות נבלות וכו' וע"כ הנני מייחל לדב"ק ואם דעתו מסכמת עמי בזה א"כ נחזיק הדבר להוראה בכל פעם שיבוא לידינו ענין כזה. כי מלשון דב"ק בנוה שלום נראה שהדר"ג