שו"ת תעלומות לב חלק ג צג

ושוקלים שקלים אחרים ויש מי שרצה לומר דמ"ש בש"ס שנשבעין ליטול שכרן לא קאי אלא במה שנשבעין לגזברים אבל מ"ש ואם לאו נשבעים לבני העיר היינו שבועה להפטר מתשלומין ואין זה פשט הסוגי' כיון דבחדא מחתא מחתינהו והכי מתבאר להדייא בהגהמ"ר דסוף מציעא הנז"ל דאף שבני העיר מפסידין שקליהם נשבעין ליטול שכרם עי"ש וכהבנת כל הראשונים ואחרונים הנז"ל והן אמת ששו"ר למרן החבי"ב בסי' של"ד הגהב"י ז"ל שכתב כפירוש זה כיעו"ש אלא דהוא ז"ל לא כתב כן אלא להמרדכי להצילו מהשגת ההגה ששם. אכן כל הרבנים הנז"ל מפרשים דשמואל קאי בין ארישא בין אסיפא וכמדובר: ואגב ראיתי להרב שער משפט סי' ס"ו סקל"ג שהקש' ע"ד הרא"ש והה"מ הנז"ל וכאוקמת' דשמואל שנשבעין ליטול שכרם דהוא תימא דהא טעמא שש"ש אינו נוטל שכרו כשנגנב הוא משום דאמרינן דלא נתחייב ליתן שכר אלא כששמר כראוי וכמ"ש רש"י בד"ה אגרייהו וא"כ אמאי נאמנים בשבועה ליטול שכרם הרי השוכר לא נתחייב אלא בתנאי וא"כ צריך השומר להביא ראיה שנתקיי' התנאי כמבואר בסי' רמ"א באומר לחבירו הריני נותן לך כו"כ ע"מ וכו' והצ"ע עי"ש ואחר המחי"ר לק"מ דכבר הסביר לו פנים הכנה"ג שם בהגהב"י כ"א בטו"ט ודעת דלא אמרינן על המקבל להביא ראיה אלא בתנאי שקיומו בפעם אחת אבל בדבר נמשך וכו' אין סברה שבכל פעם ופעם יזמין עדים וכו' עי"ש וראויים הדברים למי שאמרם ובודאי שהרב הנז' לא שלטו מאורי עיניו בדברי מרן החבי"ב ז"ל ואלו ראהו לא הוה ק"ל מידי גם מה שהקשה עוד מהא דאמרינן בפ"ק דכתובות אמתני' דהנושא את האשה ולא מצא לה בתולים והיא אומרת משארסתני נאנסתי דסבר ר"ג דנאמנת ופריך לר"ג ור"י דסברי מנה לי בידך והלא אומר איני יודע אם הלויתני דפטור אמאי נאמנת הרי להדייא אף דהתם נתחייב לה הכתובה בודאי אלא דלא ידעינן אם נמצאת בתולה אינה גובה כתובתה כשאינה מבררת אם נתקיים התנאי אם לא מטעם מגו וחזקה וא"כ הכא נמי וכו' כיעו"ש גם בזה נר"ל דלק"מ דהתם שאני דמעולם ליכא התחלת חיוב כלל משו"ה אזלינן בתר חזקת ממון אבל בש"ש כבר התחיל החיוב מעת מסירת החפץ לשומר ולא נולד הספק רק אח"כ ודוק: סימן כז וזאת תשובתי שנית חזה הוית כל מילי דמר שי"ל ועם היות טרידנא טובא כאשר מלתי אמורה מ"מ לפוטרו בלא כלום אי אפשר אבל בקיצור האפשרי ובטחתי שיעיין היטב בקוצר אמרי ואל ימהר להשיב והנה מה שתמה ע"ד הרא"ש והטור ז"ל מסוגיא בדוכתא דפרק הזהב והיא היא קושיית הרב בני אהרן ז"ל בסי' א' אות ד' שציינו כת"ר ומה שרצה לחלק הרב ז"ל דהתם שאני שנאבדו בדרך ולא השלימו שמירתן משא"כ בעלמא ביושב ומשמר וכו' שנקרא השלימו שמירתן ע"כ ומהר"מ קלעי ז"ל בהסכמתו שם בסוסי' ב' כתב שיפה תירץ והוא ברור מלשון רש"י ע"כ לדידי לא תיובתא ולא פרוקא חזינא הכא: ואחרי המחי"ר התירוץ הזה לא ניתן ליאמר דהא בכל ש"ש דחייב בגנבה ואבדה אפי' שמר כראוי. היינו טעמא מפני שלא השלים שמירתן וכל שנגנב או נאבד קודם שהחזיר ליד הבעלים לא השלים שמירתו קרינן ביה והכי מתבאר יפה מפרש"י שם שכתב בד"ה אגרייהו מהא לפסיד שהרי נשתעבדו לשומרן מגנבה ואבדה וע"מ כן היו נוטלים שכרם והרי לא השלימו מלאכתם ע"כ וכוונתו ברורה דכל שלא הספיקו למוסרם ליד הגזברים הו"ל לא השלימו מלאכתם וכן נמי בעלמא ולא ידעתי לחלק ביניהם כלל דהא כי נמי נאנסו לא מקרי השלים שמירתו אלא דאנוס הוא ורחמנא פטרי ועיין להריטב"א בחי' הו"ד בש"מ שם ובזה יקבל רו"מ תשובתו על תירוצו כי הן הן הדברים שדבר בקדשו הרב בנ"א ז"ל במלות שונות רק כי הרב ז"ל ראה את הדוחק והלחץ שיש בחי' זה והצ"ע ורו"מ פשיט"ל טובא שהוא חי' נכון למדקדק בו וכבר הראנו לדעת שאין בו מובן ועוד יתבאר ביטולו במה שנבאר עוד להלן ועיין למהר"א ששון ז"ל בסי' ע"ג: כי ע"כ נר"ל פשוט דכוונת הרא"ש הוא ששמר כראוי ולא פשע ונאנס וקיצר במובן מפשט הסוגייא (ועיין בקיצור פסקי הרא"ש) כיון דעלה קאי וכן הבין מב"י ז"ל בכוונת דבריו בסי' ש"א שאחר שהביא דבריו כתב וכן משמע התם בגמ' ופשוט הוא ע"כ גם בסי' ס"ו הביא דברי הרא"ש אלו וסמיך ליה דברי הה"מ בפ"ב דשכירות ומה שדחה רו"מ לזה לאו דחיה היא כמובן ודבריו בזה באו שלא בהשגחה ואין צד ומקום להבין דהרא"ש והטור ס"ל דאף בגנב' ואבדה אם ישבע ששמר כראוי דאגרא נמי שקיל אף דבאופן זה בש"ש דעלמא שלומי משלם דאף אם נחלק חילוקים כי היכי דלא תקשי להו מסוגיין דפרק הזהב מ"מ זה דין חדש שלא נזכר בתלמוד ומנין לו להרא"ש דין זה ותו נר"ל ראיה דכוונת הרא"ש הוא דוקא בשמר כראוי ונאנס מדאמרינן התם בפרק הזהב ורמינהי השוכר את הפועל וכו' לפיכך אחריות שבת עליו מאי לאו לשלם לא להפסיד שכרו ורש"י פירש כולא ברייתא בהקדש וכן פירש הרא"ש בנדרים דל"ז (ועיין בכנה"ג סי' ש"א הגהב"י ה"ו וצ"ע) והשתא מובן דאם נגנבה או נאבדה בשבת דמפסיד שכרו אפי' אם שמר כראוי דהא לא אירינן בפשיעה מדקאמר נותן לו שכר שבת משמע דבאחריות שגורם להם שכר איירי דהיינו גנבה ואבדה וכמ"ש הריטב"א הו"ד בש"מ שם ובס' בני אהרן סי' ע"ב והכי איתא בפירוש בנדרים דל"ז והמובן מפשט הסוגייא דכל שאירע בהם קלקול בשבת אפי' שמר כראוי אינו נוטל שכרו ואף אם יד הדוחה נטויה לדחות הפשט לא יופשט וכן בדין דכל דבעלמא הוא חייב לשלם לגבי אינון חות דרגא שפטורים משום גזרת הכתוב והבו דלא לוסיף עלה שיטלו שכרם: ומה שהמה מעכ"ת ע"ד מהר"א ששון ז"ל בסי' ע"ג איך לא זכר דברי הטור והרא"ש ז"ל וכו' היינו מפני שנשתקע רו"מ בחילוקו והבין זרה בדברי הרא"ש ז"ל כאמור אך מה שהקשה על מרן הכנה"ג באות כ"ה יפה תמה. אתאן לקושייתו ע"ד הגאון מז"ה ז"ל בס' עין יהוסף במציעא שם והיא