שו"ת תעלומות לב חלק ג צ

אפי' לדעת הסוברים דההורגן פטור אבל אסור היינו לאחר שפרשו אך קודם שפרשו לא חשיבי בריה ואין בהם נשמה וכמש"ל ודבר זה ברור אין צורך להאריך בו עוד ראיתי להרב נר"ו בהשמטות שהביא דברי מז"ה ז"ל בישר"ל אות ב' וכתב שדבריו סתראי נינהו ואינם מובנים כלל דאי כל הגדולים שהביא ס"ל פטור אבל אסור איך כתב שהוא מותר לאוכלם אפי' בשבת בלתי שום מיחוש עיש"ב והוא פלא על גדולת חכמתו איך לא דקדק בקיצור דבריו וכבר ביארתים לעיל והוא פשוט מאד בכונתו ז"ל. ואם הרב נר"ו הוה פשיט"ל דמ"ש הרמב"ם ההורגם פטור והסוברים בכונתו דהוא פטור אבל אסור ס"ל דאסור ג"כ קודם שפרשו. מה שלא פורש ולא יתפרש בדבריהם הי"ל להקשות על מז"ה באופן אחר ולא בדרך זה שנראה ח"ו שלא ירד להעמיק בקיצור דברי מז"ה במה שהקשו לו מדברי הרב המגיד ומה שהשיב לזה והוא ברורהה כדכתיבנא: סימן כג לעי"ת אגביל' יע"א בדין שוחט שיריו רותתות ולענין הכשר הכלים ראה ראיתי את כל דברי הרב הפוסק נר"ו משה שפיר קאמר בענין השוחט מעי"ת אגביל' יע"א שידיו רותתות והעלה שהוא פסול לשחיטה ומשה הוסיף מדעתו דגם הכלים שבשלו בהם משחיטתו מיום שנולד בו החולי אסורים ושו"ט בהא כיד ה' הטובה עליו וכבר גליה לדרעיה הגאון מז"ה הגדול זצוק"ל בספרו הנורא חק"ל יו"ד ח"א בסי' ט' ויו"ד וי"א והן הראנו נפלאות מתורתו בכל ג' סוגים דהיינו בשוחט שנמצא שלא ידע הדינים או שאינו בקי בהרגשת הסכין או שנתברר שיצאת נבלה או טרפה מתח"י והעלה מפי סופרים ומפי ספרים לאסור שחיטתם למפרע ושם בסי' י"ג וי"ד האריך הרחיב לענין הכלים והסכים לאסור גם הכלים שאב"י לך נא ראה כי לא הניח לנו מקום להתגדר בו ותימה על הרב הפוסק ה"י דשמעתיה דמרן הגאון ז"ל בפומיה תמיד וכאן לא זכר שר את יוסף וישכחהו ועיין בס' חיים לעולם בקונט' מימר חיים סי' ח' וסי' ט' ואכמ"ל: ואולם לנו לדעת בשוחט שידיו רותתות והוא אומר כי בשעת השחיטה הוא מתחזק כאיש גבורתו ובריא לו שלא דרס מעולם כמו שאומר השוחט דנ"ד לאיזה מן הסוגים הנ"ל ראוי לדמותו. כי אנכי הרואה בכל הג' סוגים הנז' אי אפשר לו לומר ברי לי וכי אמר נמי לא צייתינן ליה כי אם שכח הדינים ולא ידע בין כשרה לטרפה איך יכול לומר שלא בא טרפה לידו וכן אם נמצא שאינו בקי בהרגשת הסכין מאין ידע אם הסכין היה פגום אם לא ובחשוד הא איתרע חזקתיה ותו לא מהימנינן ליה. אבל בשוחט שידיו רותתות ואכתי בחזקתיה קאי חזקת כשרות ואיהו ידע בנפשיה וקי"ל שלא דרס נהי דלכתחלה לא מהימנינן ליה להכשירו לשחוט אבל ודאי דנאמן הוא על העבר שלא לאסור את הכלים שאב"י שהוא חומרא דרבנן ועיין בפלתי סק"ח ובספר חתם סופר חיו"ד סי' ג' כי הרי זה דומה למ"ש רמ"א ז"ל בהגה סי' א' ס"ג במי שדרכו להתעלף ואמר בריא לי שלא נתעלפתי שנאמן וכתב הש"ך דה"ה אם הוא שותק כיעו"ש ואע"פ שיש לחלק בין הנדונות מ"מ לא מצינו מי שסובר לענין ידיו רותתות דאפ' באומר ברי לי שלא דרסתי דאסרינן הכלים למפרע כי מ"ש הלחם הפנים בסי' א' סקל"ה בשם הסמ"ג דאע"פ שאמר ברי לי שלא דרסתי אינו נאמן מפני שהם עלולים לכן ע"כ מלבד דלא לענין איסור הכלים למפרע אמרם מר למלתיה דהא מר הוא דאמר התם ששחיטתם רובן דרוסות ולא כולם. וא"כ לא גרע ממי שדרכו להתעלף. ואף אם נחמיר לאסור שחיטתו למפרע מ"מ אין לנו לאסור גם הכלים שאב"י: עוד זאת שדבריו תמוהים כמו שתמה ע"ד הרב זרע אמת ח"ג סי' פ' דאדרבא בביאורי סמ"ג למהר"א שטיין ז"ל שכתב דין זה בשם המרדכי סיים דחומרא בעלמא הוא עי"ש שהצ״ע ועיין להרב נודע ביאודה מ"ת חיו"ד סי' א' ואף דלהכשירו לכתחלה לא מהני ברי דידיה ואולי ראוי גם לאסור שחיטתו למפרע כדמסתבר ליה להרב זרע אמת ז"ל שם אבל לאס' הכלים למפרע זולא שמענו והתורה חסה על ממונם של ישראל כמ"ש בס' בשמים ראש סי' קט"ז וכן ראיתי בפירוש להרב נודע ביאודה ז"ל במ"ת חיו"ד סי' א' שנשאל על כיוצא בזה והעלה שאם אומר ברי לי שלא דרסתי שהכלים שהם בעין עוד משחיטת השוחט מותרים להשתמש בהם עי"ש ודבר גדול דבר הנבי"א ואליו שומעין שאמר כהלכה: ועכ"פ לענין לפוסלו לשחיטה מכאן ולהבא ודאי דפסול ולא מהני בריא דידיה לאמר שאינו דורס כמ"ש הנוב"י והזר"א שם וה"ד הגאון מז"ה זלה"ה בס"ה נדיב לב ח"א חיו"ד סי' פ"ב דקס"ה ע"ב ובס' תורת זבח סי' ו' ס"ג ושם הביא דברי הרב מחזה אברהם סי' ל"ב דפסול גם לבדיקת הסכין ומני"ר ז״ל הסכים דגם לבדיקת הרי' יש לחוש שמפרק הסירכות עי״ש וכיון שנפסל לבדיקת הסכין ובדיקת הריאה דבר פשוט הוא גם כן דבמקומות אלו שהסכימו בכל חו"ת שכל שוחט צריך שיבדוק לו שוחט אחר סכינו תחלה וסוף דשוחט זה שידיו רותתות לא חזי לאצטרופי לבדוק הסכין לשוחט אחר דכיון דמרתת לא יכול לכון בפגימות: וכמ"ש הרב הפוסק נר"ו שאינו יכול לכוין לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף וא"כ האי גברא לא חזי וכמאן דליתיה דמי וכמו שהעלה הרב מטה יוסף ז"ל בח"א יו"ד סי' ח' וכן הסכים הגאון מז"ה ז"ל בס' נדיב לב חיו"ד סי' פ"ד בדק"ע לענין חשוד דון מינה ואוקי באתרין ומודעת זאת שכבר כתבנו בחברת הרבנים דיינו מתא הע"י לפסול את השוחט ההוא לשחיטה ולבדיקת הריאה ושאינו יכול אפי' להצטרף עם אחר. והכלים התרנו אותם ע"פ מה שהעליתי לעיל וחפץ הייתי להשתעשע באמריו כי נעמו במה דשקיל וטרי ואולם שפיר ידע לה מר דטרידנא טוב בעסקי הצבור ועול מלכות יר"ה. על כן היה הקצ"ר אמיץ והיה זה בש"א לחדש תמוז שנת תרו״ם ידיך על צריך ושלום על דייני ישראל: הלא כה דברי החותם פה טראבלס המערב יע"א הצעיר אליהו חזן ס"ט ודא גושפנקא דשדר לי מלכא יר"ה וכעת ראיתי שני ספרים נפתחים שנד"מ תשובות מהר"מ שיק חיו"ד סי' יו"ד וס' כתב סופר חיו"ד סי' ג' שהאריכו בענין זה ואין הפנאי מסכים לעמוד על דבריהם: