שו"ת תעלומות לב חלק ג פח

פיניקי והקוטון יהיה בריוח ולא בצמצום וימתין המוהל עד בוא עת המילה: לה: ג' הזהרה למוהל היא שידיו יהיו בנקיות גדול כי לא די לרחצם בסבון פיניקי או לא פיניקי אבל צריך לו על הדבר הזה לשמור המשפטים שנאמר עתה שהם. א' לנקות צפרניו בסכין קטן או ביעת הצפרנים. הנקיות הזה יהיה בזהירות פרטי. ועל הכל נקיות צפרני הגודל כל מה שתחת הצפרנים יסיר אותו מהם בעיון הרבה: ב' רחיצת ידים בסבון פיניקי במים פושרים ויותר טוב במים חמים מרותחים וביעת הצפרנים וצריך לכבס לא האצבעות בלבד אך גם כל היד והכיבוס יהיה בחוזק יד ושיעור זמנו שלשה דקים אחר כן ינקה ידיו וציפורניו ברחיצת מים חמים ואחר כן יתן הידים תוך אלקואול ובכח ישפשפם זו כנגד זו אחר כן יעשה גם רחיצה אחרת בסבון פיניקי ובמים חמים מרותחים ובזה נשלם נקיות הידים וקודם שינגב ידיו המוהל יקום למול הקטן: וכאן יש שאלה ידועה ומפורסמת והיא שהעציצה בפה אולי ידביק חולי בפצע המילה: אך כיון שהמציצה גזרת רז"ל ואין לשנות המוהל יהיה זהיר יום יום שפיו ושיניו יהיו נקיים כל מה שאפשר להרחיק מכל מעוות ומכשול ולזה יש לנו להורות תקנה והיא לסתום השינים בעפרת או להסירם אם הם נפסדים ובבקר בבקר צריך לנקות השינים בעפר שנאמר עתה אשר יוכל המוהל לקנותו בכל פרנקיאה שתהיה ביקרבונאטו די סודא יו"ד גראם מנכיזיא קלסינא קרה פרפארא כ״ה גראס סאלאל ו' גראם אסיד טימיק א' גראם קרמיו ט' גראם אסוסא די מכטא אחרי נקיות השינים יעשה המוהל שכשוך בגרגרת (גרגריזם) בוריקי הזהרות ההן תהיו לכל יום ויום. ויעשה המוהל גרגיזם קודם המילה: ב' הזהרות בשעת המילה אחר עשותו המילה בלא חפזון ובמיתון הראוי. המוהל ירחק פצע האבר אחר המציצה ע"י א' טמפון של קוטון פיניקי בשיעור אחר כן יפיץ בפצע עפר יודול (לא עפר יודופורם) כי היודול בלי ריח ואינו לענה וראש ואינו מזיק לקטן ובהפך היודופורם יש לו ריח חזק והוא לענה וראש אחרי כן יתן סביב סביב לפצע אזור קטן ודק של וילון וכדומה בוריקי או סובלימי ובבקשה מהמוהל שלא יתרחק מהקטן תכף אחר המילה אך ימתין אצלו לפחות שעה אחת וחצי או יחזור לבקרו בתוך הזמן הנז' שמא ירד דם הרבה כי אז יש סכנה ח"ו: ג' הזהרה לאחר המילה בימים הבאים אחר המילה יעשה המוהל הוא ולא אחר אם אפשר צרכי רפואת המילה ויעשה כל הדברים כמו בזמן שעושה את המילה. כלומר ינקה ידיו כאמור למעלה יתן מים פיניקי באזור אשר סביב סביב לפצע עד כי ישמט בנקל אחר כך ירחוץ הפצע במים פיניקי בשיעור ויפיץ בפצע עפר יודול ויתן האזור של וילון סובלימי או בוריקי על הפצע כמקודם: הרי הגענו לסוף המלאכה הקטנה הזאת ואין לנו שום ספק שלא יהיו הזהרותנו שמורות וצרורות בלב כל איש ובפרט בלב המוהל אשר עליו יכבד אחריות גדול כל כך. עד שנוכל לומר שא"א שהוא בזדון יהיה בז לעצותינו המועילות הנ"ל דברים הצריכים להיות. בכל עת עם המוהל סבון פיניקי א' חתיכה מים פיניקי 0|20 ת"ק גראם גאז (וילון) סובלימי חצי פאקיט יודול ה' גראם קוטון פיניקי א' פאקיט הדברים הנ"ל הם בזול והמוהל יהיה זהיר שיהיו לעולם ברשותו: עוד הזהרה והיא האחרונה וגם הגדולה והיא שהמוהל לא יהיה לו הרשות למול את הקטן אם יש בידיו או בפיו חולי או מכה שמא ידביק החולי או המכה בקטן ואף אם יעשה כל הרחיצות שבעולם אינן מעילות והוא צריך לדרוש ברופאים אם ראוי ומוכשר הוא למול הילודים: אלקסנדריא יע"א יום 25 לחדש ג'ינאיו ש' 97: ועל החתום ד"ר ג' סיירא ד"ר ג' ג' בארינסין. ד"ר קמיריני ד"ר א' חאדג'יס: ד״ר קורונפילד סימן כב בדין תולעים הגדלים כתלוש שמותרין קודם שפירשו אם מותר ג"כ לאוכלם בשבת תולעים הגדלים בפרות בתלוש דקי"ל בש"ע יו"ד סי' פ"ד שהם מותרים קודם שפירשו. כתב הגאון וח"ה ח"ד בדרא זלה"ה בהגהותיו בחק"ל מה"ב חיו"ד סי' י"ד שמותרים בשבת ועתה נראה בעליל ס"ה חיים לעולם ומחובר לטהור ס' מימר חיים למע' הרב המופלא מופת דורינו כמהר"ח מודעי האחרון חביב נר"ו וראה ראיתי בחא"ח סי' י"א שנשא ונתן בדין זה והרבה להקשות על הגאון מז"ה ז"ל ועוד לו בהשמטות שם. ורואה אנכי כי לא צדק בפליאותיו והנני בא לבאר דין זה ולהציל אותו צדיק מז"ה הגדול ז"ל מהשגותיו זאת חובתי ואעשנה וזה החלי בעזר צורי וגואלי: הנה בס' בית מנוחה בדר"ו הביא משם מהר"י מאגי"ז ז"ל שנשאל על תולעי הגבינה אם מותר לאוכלם בשבת מפני שהוא הורג אותם והשיב דאסור להורגם כמו כל התולעים שכ' הרמב"ם דפטור אבל אסור אבל מה שהורגם בתוך פיו הוי כלאחר יד ע"כ והרב בית מנוחה ז"ל השיב דאין זה טעם מספיק להתר אבל ודאי דמותר כיון שמ"ש הרמב"ם פטור