שו"ת תעלומות לב חלק ג פז

סימן כא לעוב״י לונדון יע"א אם המציצה צריכה להיות בפה ולא בכלי נשאלתי מעוב"י לונדון יע"א מאת החכם השלם המוהל הבקי יהי מכירו ברוך על אודות המכונה אשר המציא כדי לעשות המציצה אחר המילה. גם שלח אלי המכונה ההיא כדי לנסותה. ולא יכולנו לנסותה. יען ת"ל המוהלים פה העירה הם מוצצים בפיהם ולא הוצרכו לזה אך נדרשתי לבקשתו לחוות דעי גם אני אם נכון לעשות כן ולבטל המציצה בפה. והנה אנכי כבר כתבתי בספרי נוה שלום דיני מילה אות ט' כי אנו אין לנו אלא דברי מרן הש"ע שכתב בסימן רס"ד שכל מוהל שאינו מוצץ מעבירין אותו: ושם הבאתי מ"ש הרב מהר"מ שיק ז"ל בתשובותיו בחא"ח סימן קנ"ב וצינתי למ"ש הרב בנין ציון א"ח סימן כ"ג וכ"ד ושוב ראיתי מ"ש עוד הרב מהר"מ שיק בחיו"ד סימן רמ"ד גם ראיתי אחרי כן כל מה שנאמר ונדפס בענין זה ותוכן דברי המתירים הוא שלא אמרו להעביר את המוהל שאינו מוצץ אלא כשאינו מוצץ לגמרי בפה או בדבר אחר המוצץ את הדם ומה לי בפה ומה לי באופן אחר: והנה באלו הימים אירע מעשה בעיר הקרובה לכאן שנחלו איזה ילדים ואחד מת אחר המילה והרופאים בחנו את המוהל וידעו כי בסיבתו היה יען יש לו חולי המדבק בפיו בחבורה של המילה והתרו בו שלא ימוץ בפיו ונהג לעשות המציצה ע"י ספוג ולהיותו מוהל מומחה ובקי רצים אחריו רוב בני אדם וכל הנמולים על ידו מאז ועד עתה הם בריאים ושלמים ועל כן הרבה בנ"א אשר אינם אדוקים במצ' הם מתנים גם עם מוהלים אחרים שלא יעשו מציצה בפה ויש לחוש שאם לא ישמעו להם יבטלו מצות מילה לגמרי ח"ו: על כן דעתי נוטה כי הדבר מסור ביד הדיין המורה לצדקה שאם רואה הדור פרוץ ויש לחוש חלילה לביטול מצות מילה שהיא בהכרת הרשות בידו להקל לפי העת והזמן כי הדבר פשוט שלא נאמרה המציצה בפה דוקא לעכובא גם בשעת הדחק כיון שאינו מעיקר המצוה אלא היא להרחיק הנזק להוציא הדם המוכן אז בטבעו לצאת ע"י חבורה ממקומות הרחוקים שעכובו בפנים גורם הזק או סכנה לילד ח"ו כמ"ש הרב דבר שמואל בסימן צ"ח וכיון שהרופאים מעידים וגם הנסיון הוכיח שיש דרך אחרת להרחיק הנזק ולצאת מהסכנה ולדעתם הסכנה יותר קרובה לפעמים למוהל ולילד הנימול בהיות המציצה בפה. ואחרי שאין דורנו דומה יפה וכבר החלו רבים מבני עמנו לבטל מצות המילה מרוע לבבם. והם מבקשים תואנות בטענות האלו נראה לי שבאנשים כאלו הרשות ביד הרב המורה לסמוך על המתירים לעשות המציצה במכונה או בספוג במקום חשש ביטול עיקר המצוה: אך בקהל קדושים הרוצים לעשות המצוה כהלכתה עם כל ענפיה ומנהגיה הקדושים כמו שעשו אבותינו ואבות אבותינו זלה"ה ראוי והגון וגם חובה להחזיק במנהגם של ישראל כי תורה היא ולחבב המצוה בפיו ובשפתיו ושומר מצוה לא ידע דבר רע: וה' יברך את עמו בשלום: למודעי אני צריך כי בחדש כסליו וטבת של שנת היתרנ"ו ליצירה מתו אתה ילדים אחר המילה ותעבור הרינה במחנה העברים כי ח"ו מתו מחמת מילה ורבים מעם לועזי נצבו כמו נד לבטל המציצה בפה. כי לפי דעתם היא הסיבה הראשית לזה וכדי להסיר עקשות פה ולזות שפתים. קבצתי וועד של רופאים מומחים מבני עמנו ובקשתי מהם לשים השגחתם על הענין הזה. ולהודיע לנו פרטי הדברים הצריכים להזהר בהם והם כתבו וחתמו חוות דעתם בלשון צרעת וכדי לזכות את הרבים תרגמנו דבריהם ללשון הקדש וז"ל: דואג וירא על מה שאמרו לו שקרו לילדים מקרים לא טובים מפני מילתם. רבנו ואלופנו עטרת ראשינו מעלת הרב הגדול שבעירנו כסנדריאה של מצרים יע"א אסף ועד של רופאים ואלה שמותם: ואלינצין. סיאירא. קורנפלד. קמיריני. וחדג'יס לשמוע עצתם על דבר המילה הרופאים האלה החתומים למטה דכשו וחקרו היטב וחקקו החקים הבאים כאן למטה והם חוקים ומדות הראוים להנצל מכל תקלא ולשמור חייוב פיקוח נפש וסכנת נפשות עם חייוב מצות המילה כדעת תורתנו וכדעת חז"ל וזאת היא דעת הרופאים הנ"ל: בלא שום ספק על חייוב המילה כלנו פה אחד אנו מודיעים ההזהרות האלה ע"ד עשיית המילה המסודרות כפי דעת וחכמת הרופא חדגי'ס. ובטוחים אנחנו שהמוהל יהיה זהיר לשמרם באהבתו את החיים והבריאות של הקטנים הנתונים לו למול אותם וע"כ הוא ישמור ויעשה את הדברים שאנו מודיעים לו ואלו הם: שלשה הם הכללים להנצל מתקלא במילת הקטן א' זהירות קודם המילה. ב' זהירות בשעת המילה. ג' זהירות אחר המילה. א' הרי אנו מתחילים לדרוש באר היטב הג' הכללים שאמרנו זהירות קודם המילה חוזר: א' על הכלים של מוהל. ב' על הילד ג' על המוהל א' הכלים צריך שיהיו מאד מאד נקיים וכך יעשה המוהל לנקותם הדרך היותר טוב הוא להניחם תוך כלי ברזל לא נחשת נקי ומלא מים זכים ונקיים והכלים יעמדו במים חמים רביע שעה. המלאכה הזאת תהיה בשעת מצות המילה קודם למול בלא הפסק: אם חל המילה בשבת המלאכה הזאת יעשה ביום ששי ובתנאי שיתנו הכלים שהיו בתוך המים החמים בין שני חתיכות של קוטון פיניקי ושלא יגעו בהם עד זמן השתמש בהם וצריכים הם ג"כ להזהר שלא לגנוב הכלים בכל מה שיהיה. אלא ינגבם בחתיכת קוטון פיניקי: ב' קודם לנקות הידים המוהל יהיה עוסק בצרכי הקטן וירחוץ היטב אבר המוליד בסבון פיניקי במים פושרים אחר הניגוב בטמפון אואטא אדרופיל יכסה המוהל את האבר בקוטון