שו"ת תעלומות לב חלק ג פו

דחה דבריו וכתב שאין הירושה נפקעת אלא בגירושין גמורים. וה"ד הטור באה"ע סי' ץ' וכתב וכ"כ הרמב"ם הורו הגאונים אשה שחלתה ובקשה מבעלה שיגרשנה ותצא בלא כתובה כדי שלא יירשנה אין שומעין לה ואפי' אמרה אני שונא' אותו וכו' והדברים תמוהים שמשוה ס' הרמב"ם לס' הרא"ש ומדבריו אלו אין ראיה כלל שהרמב"ם לא כתב שאינו יורשה אלא באופן שהוא אינו חפץ בגירושין ואם היא רוצה להתגרש ובכונה מכוונת כדי שלא יירשנה ודאי שהבעל לא הפסיד זכותו וכ"כ מב"י שם ובהא ודאי שגם רשב"ם יודה שאינו יורשה כי בפירוש כתב שכיון שבדעתו לגרשה אינו יורשה דבדידיה תליא מלתא דכיון שהוא חפץ לגרשה אין הדעת סובלתו שיירשנה ועיין בד"מ ובהגה ס"ה שהביא ס' זאת במורד על אשתו ואינו נוהג מנהג אישות שי"א שאינו יורשה. ועיין בב"ש וח"מ שם ומ"ש הרא"ם בח"א סי' ל' במי שרוצה לגרש והיא אינה רוצה להתגרש שיורשה מפני שהעכוב ממנה ע"כ יש לחלק דכיון דהיא היתה קשורה עמו ולא היתה רוצה להתגרש מוכחא מלתא שהיא קשורה עמו ומצפה להתפייס עמו. לכן יורשה וכמו שפירש שהעכוב ממנה משא"כ כשאינו נוהג מנהג אישות והיא ג"כ רוצה להתגרש אלא שלא הספיקה לקבל גטה מודה הרב שאינו יורשה כס' גירושין או שלא הגיע הגט לידה שכת' הרב קודם לזה: דוק בדבריו ותימה על הב"ש שם סכ"ג שכתב ובתשו' מהר"א מזרחי סי' ל' מורד יורש אותה והרואה יראה שלא כתב הרב כן אלא במורד והיא מעכבת ואינה רוצה להתגרש וכמדובר וכן פירש דברי הרא"ם הרב המופלא ראב"ד מקודש כמהר"ר יש"א ברכה נר"ו בתשובתו הבאה בס"ה נדיב לב ח"ב ח"מ סי' ל"ט וכן ראיתי להרב מכתב שלמה בסי' ה' שפירש כן ועיין זקן אהרן סי' ר"ז: ועם היות רבו החולקים על ס' רשב"ם מ"מ לאו ס' יחידאה היא והאיכא מהר"י ן' מגאש ורי"ו דס"ל כוותיה כמ"ש מב"י שם וכמ"ש הפ"מ ח"ב סי' נ"ד והרב כרם שלמה סי' מ"ז גם בתשו' מימו' דשיכי להל' אישות סי' ל"ה כתב כס' רשב"ם. ודעת הרמב"ם שקבלנו הוראותיו לא נתבאר ותמהני על עה"ש בסי' ז' דכלל ס' הרמב"ם עם החולקים על רשב"ם וכנראה שסמך על דברי הטור וכבר כתבנו שמב"י ביאר שאין מדברי הרמב"ם שם ראיה שחולק על רשב"ם וכמש"ל וכן דעת מרן הש"ע לא נתבאר וא"כ חזר הדין לסיני שהמוחזק יכול לומר קי"ל וכמו שהעלה הרב המופלא נר"ו בתשובתו הבאה בס"ה נדיב לב ח"ב ח"מ סי' ל"ט והסכים עמו הגאון ר"ל מז"ה ז"ל שם בסי' מ' (אחר זמ"ר נד"מ ס"ה בני בנימן ושם חאה"ע סי' ט"ז הובאה תשובתו הנז' בתוספת נופך ועתה נד"מ ס"ה מעשה איש ושם בחאה"ע סי' ח"י הובאה תשו' של הרה"ג כמהרי"ח נר"ו שגם הוא ביאר שלא נתבאר דעת מרן והמוחזק יכול לומר קי"ל והרה"ג גאון ירושלם המחבר נר"ו האריך עוד והסכים כן כיעוש"ב): אתאן לנ"ד באיש הנפרד מאשתו ע"י הממשלה יר"ה כי בהיות אין להם גירושין כלל: והאיש אשר מצא באשתו ערות דבר או סיבות אחרות אזי כותבים וחותמים לפני השופט שנפרדו זה מזאת פירוד גמור בגוף ובממון ונקרא אצלם תיפאראחיון ואין להם עוד זה על זה שום קשר וחיבור ולא טענה ותביעה ולא שום זכות בנכסיהם לא בחייהם ולא במותם הדבר פשוט שגם בדיננו אם מתה אינו יורשה וי"ל שגם החולקים על רשב"ם מודים בנ"ד. ואף אתמ"ל שחולקים גם באופן זה מ"מ יורשי האשה שהם מוחזקים יכולים לומר קי"ל כס' רשב"ם ודעמיה ואין כח ביד הבעל להוציא כלום מידם. ועיין שו"מ מהדורא רביעא ח"ג סי' פ"ח: ואחר שביארנו שבכגון נ"ד אינו יורשה ממילא ג"כ שאינו מתאבל עליה שהרי כתב רש"ל ביש"ש פ"ב דגטין סי' ד' שהורה הלכה למעשה דאע"ג דיורשה אינו מתאבל עליה דקי"ל הלכה כדברי המקל באבל ושלח הדבר לזקני ירושלם וכתב לו זקן אחד חכם מופלא שהסכימו כן חכמי ירושלם ע"ב והו"ד בס' עה"ש ס' ץ' ססי"א ואע"ג שכתב הרב דלא מסתבר דכיון שיורשה וחשבינן לה כאשתו הוו תרתי דסתרן וכתב הרב ב"ד חיו"ד סי' קצ"א דלא אמרינן הל' כדברי המקל באבל בס' הדחויה מכל הפוס' ע"כ והנה מלבד שכבר העלה הרב גו"ר יו"ד כלל ה' סי' יו"ד דאמרינן הל' כדברי המקל באבל גם ביחיד נגד רבים ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל יו"ד ח"ב בשירי א"ח סי' י"ט. מ"מ בנ"ד שכבר העלינו דאינו יורשה לכ"ע אינו מתאבל עליה. וגם ס' רש"ל לאו יחידאה היא שהרי רבני ירושת"ו הסכימו עמו עכ"ן בקיצור ממה שהארכתי בענין זה: וכעת בא לידי ס"ה צל הכסף ח"א ושם בחאה"ע סי' י"ב האריך בענין זה. גם ראיתי בס' עבודת השם הנד"מ בחיו"ד סי' ט"ו שהאריך גם הוא בענין זה גם הביא דברי הרב עה"ש סי' ץ' הנז' ותמה עליו והעלה דאינו מתאבל עליה והיא אינה מתאבלת עליו כיעוש"ב ואין הפנאי מסכים להאריך ולמגמר מעתיקא קשה כידוע והרבה סמוכות הבאתי בקונטריסי ההוא מספרי הפוס' ז"ל ועכ"פ הדין דין אמת כאמור (ה) על מה שנהגו התר ביו"ט להוציא אש מעצי גפרית כבחול במה שתמה שלא הבאתי בהל' יו"ט להתיר הוצאת האש מעצי גפרית שנהגו התר פה ושמע שכן הורה הרה"ג כמהר"מ פארדו ז"ל לזאת אשיב כי שמועת שוא היתה ומעולם לא התיר הרב הנז' וגם עתה אני מורה ובא לאסור והירא את דבר ה' מחמיר בזה. וזכורני בשנת התרכ"ד בעה"ק ירושלם תוב"א הורה אחד חכם מהרשומים התר בדבר הזה. וכששמע זאת הגאון מז"ה ח"ד בדרא זלה"ה שהיה ראש הרבנים וראש"ל בעת ההיא שלח והכריז בכל הב"כ לאסור איסר: את כל אלה ראיתי ונתון אל לבי להשיב על דב"ק. ושו"ט יסגא וכסא כבודו יגדל כאות נה"ר וכנא"ה: הצעיר אליהו חזן ס"ט