שו"ת תעלומות לב חלק ג פה

בבהכ"נ אליהו הנביא יכב"ץ וק"ק מנשה יב"ץ אשר שם באים כת האנשים האלו כי יקדשו בבהכ"נ בשבת ויו"ט כי הגם שמרן ז"ל בסי' רס"ט כתב שיותר טוב להנהיג שלא לקדש בבהכ"נ כמנהג א"י היינו ודאי היכא שמקדשים בביתם דודאי דהכי עדיף טפי משום דקי"ל בהא כשמואל דאין קידוש אלא במ"ס: וכשאין אורחים שם מה צורך לקידוש בבהכ"נ שיש בו חשש ברכה לבטלה אך עתה כי אחסו"ר דר"י כנז"ל נראה לי דאדרבא למצוה יחשב להנהיג לקדש בבהכ"נ דעכ"פ לכ"ע יצא ידי קידוש דאורייתא והאי דאין קידוש אלא במ"ס הוייא דרבנן וכמ"ש ר"י ה"ד הרא"ש ומב"י ומה שהשיב הרא"ש ע"ד ר"י עיין להרב שב יעקב א"ח סי' י"ד והרשב"א באלפי"ו סי' ל"ז אסברא ניהלן ס' רב נטרונאי וז"ל ועיקר דברים אלו דקידוש במ"ס וקודם שיאכל אינו ד"ת אלא מד"ת לקדש בכניסתו והם תקנו על הסעודה ומשום רפואה ומשום אורחים אמרו שיקדשו בצבור וכו' ולשתות ממנו המקדש שמענו התר מדברי הר"ן וכו' וכ"כ בפשיטות בסי' שכ"ב ושכ"ג ואני אומר ג"כ שמשום להוציא את שאינו בקי ומי שאין לו יין וגם לזכות את הנשים שחייבות מד"ת בקידוש כי יבאו לבהכ"נ לשמוע הקידוש כדאי הם רב ור"י לסמוך עליהם בשעה"ד כזה ובזמן הזה שאין דורינו דומה יפה וכדי שלא תשתכח תורת קידוש מאנשים האלו ובניהם הקטנים כמובן: ועוד דבירושלמי משמע דתנאי מועיל לקדש שלא במ"ס אם דעתו מתחלה לאכול במקום אחר ורבו הסוברים דגמרא דידן פליג וכגמרא דידן נקטינן והתוס' פי' דהך דירושלמי הוא כששני המקומות בבית אחד אבל הר"ן גאון ס"ל דאפילו בב' בתים שרי ואף שרבו החולקים עליו וכוותייהו נקטינן מ"מ גברא רבה אמר מלתא וחזי לאצטרופי עם הס' האחרות ובס' חוט המשולש למהר"א אבן טאווה בסי' ל"ב כתב וז"ל ובאמת שהוא תקון גדול וזכות הרבים תלוי בזה שהרבה מתבטלים מהקידוש מחמת שאין להם יין או שאינם יודעים לקדש עיש"ב דון מינה ואוקי באתרין והיותר נכון הוא שישתה המקדש רביעית ויברך ברכה אחרונה שלדעת הגאוני' ז"ל חשיב שפיר מקום סעודה ואף כי לדעת הברכ"י ודעמיה לא חשיב במ"ס להשומעים כדאי הוא הרב מהר"י כולי ז"ל שסובר שמועיל גם להשומעים לסמוך עליו בשעה"ד וכמש"ל ועכ"פ לכ"ע יצאו ידי קידוש דאורייתא וחשש ברכה לבטלה ליכא כיון ששתה המקדש רביעית ובפרט בקידוש ליל יו"ט דקיל טפי כידוע ועיין שו"מ מהדור"א חמשאה סי' ובתשו' הגאונים שבס' נהרות דמשק סי' קי"ד כתב לענין קידוש בבהכ"נ אע"ג דאמרינן אין קידוש אלא במ"ס שעת הדחק שאני ונפיק בההיא קדושא אי שווי ריעותי' למפק ביה ע"כ ועיין בתשו' גו"ר שהבאנו לעיל בס"ב: (ד) באשה הפרושה מאישה ע"י הממשלה או שנתגרשה בדיניהם אם יורשה ומתאבל עליה ועל ארבעה ל"ו אשיבנו במה שתמה עלי על דברתי בספרי הנ"ל בדיני אבלות אות ט"ז באשה שנפרדה מאישה ע"י הקונסול שאינו יורשר ואינו מתאבל עליה וכו' שדבר גדול להקל כזאת ובפרע בערי מצרים שקבלו הוראת מרן וכו' ככתוב בדב"ק ואני תמיה עליו שעזב מקור הדין שהבאתי שם בעניותי והלך להביא עצות מרחוק מתשובת הרשב"א בח"ג סי' רנ"ב והובאה בב"י סי' שע"ד לענין כהן שמטמא לשומרת יבם ולא ראה מ"ש הכנה"ג שם ומ"ש הברכ"י שם ס"א שהרב פמ"א בח"ב סי' ק' הסכים שהיבם אינו מתאבל על שומרת יבם ושכ"כ רב וגדול בתשובה והגם שהרב משאת משה בחיו"ד סי' ז"ך חלק על הפמ"א והסכים דחייב להתאבל כבר בא חכם הרב נחפה בכסף ח"א יו"ד סי' ח' והשיב על דבריו והסכים שאינו מתאבל. ובודאי דכוותייהו נקטינן כי רבים הם. מ"מ אין להביא ראיה משם לנ"ד דאכתי אגידא ביה והגם שנתפרדו ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה וע"כ הבאתי ראיה ברורה מדברי רשב"ם ודעמיה ככתוב שם בקיצור ועיין למהרד"ך בית ב' חדר י"ב: והנה בעיקר הענין נשאלתי מעוב"י ארגיל יע"א בשנת היתרל"ג מאת הרב המובהק הדו"מ כמוהר"ר יוסף דאדון זלה"ה והשבתי לו בארוכה וכמוס היה עמדי בקונ' הכללים עם שאר פסקי ניים. וכעת בקשתיו ולא מצאתיו אך את זה מצאתי בקונטריס אחר קיצור הדברים והואיל ואתי לידן אעתיקם פה: מודעת זאת בכל הארץ הזאת כי ממשלת צרפת יר"ה לא תתן רשות לאיש לגרש את אשתו והיה אם מצא בה ערות דבר או סיבות אחרות שלא יוכלו לשבת יחדיו הם הולכים אל הממשלה ושם כותבים ביניהם לפני השופט שנתפרדו זה מזאת הפרדה גמורה בגוף וממון ונקרא בלשונם סיפאראסיון ועל ידי זה הוא פטיר ועטיר מכל חיובי הבעל לאשתו ואינו חייב במזונותיה וקבורתה ואינו יורשה לפי חיובו ומשפטי המדינה וכשאלנו אם מתה אשה כזאת בחיי בעלה הנפרד מעמה אם מתאבל עליה או לא: טרם בואנו לדון על האבלות נובין ונדון אם בעלה ההוא יורש אותה. כי אף שלפי משפטי המדינה אינו יורשה חלילה לדון במשפטי הגוים בדיני הירושות והתורה חוגרת שק וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה הו"ד בב"י ח"מ סי' כ"ה הן אמת כי עתה יורשי האשה אינם באים מכח משפטי העמים אלא מצד הפשר והחיוב שנעשה לפני השופט כי זה הוא הנימוס המדיני ועל פי הנימוס ההוא מסתלק הבעל מירושתה ונפטר מכל חיוביו לאשתו: ואפילו בדיננו יש אופן של סילוק שמסתלק מירושתה אפי' לאחר הנישואין כמו שסידר הנסח הרב נחלת שבעה ועיין חוו"י סי' ן' ובס' חת"ס ח"ב סי' קנ"ח ועיין למהרשד"ם בסי' קצ"א ובספר דברי ריבות סי' פ"א ואפשר דכגון זה השטרות העולים בעש"ג כשרים והו"ל כנעשה באופן החיוב המועיל לפו"ד ודד"ד כיון שהמלכות מקפדת מאד על זה ועיין בתשו' מרן אה"ע סי' ו' ואכמ"ל: אך נראה ודאי שהדין עם יורשי האשה להחזיק במה שבידם ואין הבעל יכול להוציא מידם שום דבר מירושת אשתו. כי הנה ידוע ס' רשב"ם בב"ב דקמ"ו בההיא דתותרנית שנכנס אחריה לבודקה שכתב מהכא שמעינן שמי שמתה אשתו מתוך קטטה שיש בדעתו לגרשה שוב אינו יורשה וכו' והרא"ש ז"ל