שו"ת תעלומות לב חלק ג פד

וכן הוא המנהג עתה בכל תפוצות ישראל שאין מעלין אשה לקרות בתורה ולברך ואף פה אלכסנדריה של מצרים שנשים זהירות הן לבא אל הרנה ואל התפלה לבהכ"ן פן יושבות בטח בדד בעלייה בעזרה ומה שהפליא פלא למה צורך צירוף אשה וקטן למנין ז' כיון דאין קורין בתורם בפחות מעשרה גדולים וכו' אתו הסליחה כי לא לענין צירוף אתא אלא דינא אשמועינן שאם רוצה אשה לעלות לתורה וכן קטן אם אביו רוצה לחנכו שעולים ומצטרפים למנין ז' אף שאינם צריכים לצירופם והוא ברור: (ב) במ"ש שמותר לשנות הפסוקים מיחיד לרבים בתפלה מה שתמה על מה שכתבתי בספרי שם בדכ"ד ע"ב שאין קפידא לשנות הפסוקים מיחיד לרבים כשהוא דרך תפלה וכו' ורו"מ תמה כי הדבר מפורש בש"ע א"ח סי' קט"ז ואיך טעה מי שטעה ולמה צריך להרחיק עדות מתוספתא וכו' ע"כ הרואה יראה שחיסור לשון יש שם וכן נתקן בהשמטות במה שכתבתי עיין בתוספתא וכו' נשמט זה הובאה בטור א"ח סי' קט"ז ושס הביא משם ר"י וכו' ובסוף ועיין מאיר נתיבים א"ח סי' ד' ע"כ ואף כמו שנדפס בעיניו יראה שאין זה עצות מרחוק כי ס' ר"י היא מקור הדין והטומם שטעה הוא מפני שסמך על פשט דברי התוספתא והוא פשוט: (ג) ובו ג' סעיפים סעיף א' אי בקשת רחמים הוי הפסק בברכה כתבתי שם בדיני מילה אות י"ח שנהגתי לתת לטעום להתינוק קודם שאני טועם. דהיינו אחר בקשת הרחמים השיב לזה שהוא נוהג לטעום קודם כיון שי"א דהוי הפסק וציין להתשב"ץ ח"ג סי' ס"ג וס"ט וכו' עי"ש ואנכי לא ידעתי אנה מצא בס' התשב"ץ דבקשת הרחמים הוי הפסק ושם בתשובת הרב סי' ס"ה וע"ט שכבר ציינתים שם. מבואר שאין המברך צריך לטעום כלל וסיים וכן אנו נוהגים להטעים הכוס לשמש או לתנוקות. ואין המל טועם כלום ועי"ש בסס"י ע"ט ואני כבר הבאתי הסברות שהביא הטור בסי' רס"ה לענין ההפסק וציינתי מ"ש הרב אות היא לעולם בח"א אות ה' שהאריך הרחיב בזה וסיים שראוי לטעום אחר הברכה תכף דהמחמיר תבא ע"ב מ"מ העיד בגודלו שלא כך היה המנהג ואנכי מזקנים אתבונן שראיתי שהיו נוהגים כן ונהגתי כמותם ואין ראוי לשנות המנהג שיסודתו בהררי קדש ובפרט שפעמים רבות לא יוכל המברך לטעום כלל ומסתפק בטעימת היולדת או התינוק או אחד המסובים ואי אפשר לתתו להם קודם גמר הענין כמובן: סעיף ב' כמילה בשבת איך יתנהג המברך ער הכוס גם כתבתי שם שבשבת נהגתי לשתות רביעית לקידוש ולסעודה וכמו שכתבתי בספרי שם ובהל' שבת ס"ו ורו"מ נר"ו כתב שנהג כן ושם בדיני שבת כתבתי שאף שאין מועיל תקון זה אלא להמברך כששותה רביעית ולא לאחרים הטוענים הקידוש לבד מ"מ כתבתי שאין למחות בידם כי יש להם על מה שיסמוכו ס' הגו"ר כלל ג' סי' י"ב ושם ציינתי דברי הברכ"י בסי' רע"ג ס"א שכתב שלא הקל הגו"ר אלא בקידוש היום דקיל טובא ושם בס"ג כתב שגם הגו"ר לא סקל אפי' בשעת הדחק אלא שלא למחות בידם אבל אשר נגע אלהים בלבו לא לטעום מידי דלא חשיב מה ששותה רביעית המקדש לאחשובי במ"ס גם לאחרים וכו' וזה פשוט ומבואר בש"ס והפוסקי': והנה מה דפשיט"ל להרב ז"ל מהש"ס והפוסקים דבשתיית רביעית שכתבו הגאונים דחשיב במקום סעודה היינו דוקא לאותו ששותה רביעית ולא לאחרים השומעים דלדידהו לאו מקום סעודה מקרי אנכי לא מצאתי הדבר מפורש. כי מסוגין דפ' ע"פ דק"א אין הכרח ברור לא לצד זה ולא לצד זה וממ"ש בב"י וב"ח בסי' רס"ט ובפרישה שם במה שכתבו לישב קושית הטור על ס' רבינו כטרונאי שכתב לקדש בבהכ"נ וטועמים הצבור יש ללמוד מתוך דבריהם שאם שתה המברך רביעית דחשיב מקום סעודה גם לאחרים השומעים ויצאו ידי קידוש במ"ס ואף אם יש לדחות מ"מ לא נתבאר ההפך: וכן ראיתי בס' זכור לאברהם ח"א א"ח אות ק' שהביא משם הרב מהר"י כולי ז"ל בס"ה מעם לועז פ' יתרו דקצ"ז ע"ב שאם שתה המקדש רביעית מהני לכל הקהל וחשיב לכולהו במ"ס ויכולים לשתות שארופי וכדומה ולא ע"א דבדיעבד אם שתו בין כולם רביעית סגי עי"ש והנה לא הודיענו מאין הוציא דין זה דפשיט ליה טובא למעבד עובדא לכתחלה. ובפרט במה שהפריז על המדה לאחשובי בטעימת כולם רביעית שיהיה חשוב במ"ס זה קשה לשמוע אפילו בדיעבד דהא הגאונים שאמרו ששתיית רביעי' חשבינן ליה במ"ס היינו כששות' אותו המקדש שמתחייב בברכה אחרונה ולדעת הב"ח ודעמיה צריך מלבד מה שישתה מלא לוגמיו מכוס ראשון שישתה רביעית מכוס אחר ואף דלא קי"ל כוותייהו מ"מ שתיית רביעית כולו בעינן ואפילו לשיעור מלא לוגמיו פסק הש"ע בסי' רע"א בסתם דאין שתיית ב' מצטרפת ואפילו לס' הי"א ששתיית כולם מצטרפת היינו לשיעו' מלא לוגמיו אבל לשתיית רביעית לאחשובינהו במ"ס לכ"ע בעינן אחד שישתה רביעי' שלם ויברך ברכה אחרונ' אך סברתו הראשונ' דשתיית המקדש רביעית שלם מהני לכל הקהל לא נפלאת היא והגם ש"ה חסד לאלפים אות ד' ה"ד בס' יפה ללב ח"ב סי' רע"ג חלק עליו גם בזה. מ"מ נראה שבקידוש היום דקי"ל טובא יש לסמוך עליו בהצטרפו' ס' הרב גו"ר ז"ל והמחמיר תע"ב: סעיף ג' לענין קידוש בבהכ"נ והנה בעיר הזאת לא נהגו עתה לקדש בבהכ"נ ליל שבת ולילי י"ט ולפי מה ששמעתי מאחד מהזקנים שבעיר שבימי קדם היו נוהגים לקדש ולהבדיל בבהכ"נ וברוב הימים בטלו הקידוש בבהכ"נ וכמו צע"ר בנפשי על אשר הגידו לי כי רבים ונכבדים מעם לועז אשר הם באים בליל שבת לבהכ"נ וכן בליל י"ט לשמוע אל הרנה ואל התפלה ואחרי כן הולכים לבית וועדם ובבואם לביתם יושבים לאכול בלא קידוש יש מהם שלא נמצא אצלם יין כשר וגם הן רבים עתה עם הארץ שלא ידעו לבטא בשפתם מלה אחת בלה"ק ועל כן שפר קדמי לתקן