שו"ת תעלומות לב חלק ג פב

מתשו' הרמב"ם בפאר הדור סי' פ"ד גם על זה פקחתי עיני בתשובתי הקודמת ופירשתי דבריו פירוש נכון ומדברי הרה"ג ח"ק נתן ז"ל מובן שהמנהג הקדום היה שלא להכני' שום מת בבה"כ וגם המפ"ה ז"ל אשר התיר להם הכנסת המתים לבהכ"נ לא התיר אלא לאנשים חשובים מכובדים והיו מכבדים את ה' באורים גדולים קדש הלולים והיה כבוד גדול לבהכ"נ המקודש הזה כמו שכתוב בסוף דב"ק. אך כיון שהתירו פרושים את הדבר לא היו מבחינים עוד בין חשוב לאינו חשוב ובין איש לאשה והיו מכניסים את כולם לבהכ"נ כי מי היה יכול להתיר לאחד ולאסור לאחר ולגרום מחלוקת ואיבה וקנאה ושנאה ועל כן אסרתי להם בכח גדול וביד חזקה והחזרתי הדבר להמנהג הראשון ותלי"ת שנתקבלו דברי באהבה וחיבה ותשקוט הארץ: הצעיר אליהו חזן ס"ט סימן יט מעיה"ק טבריא ת"ו אליהו רבא רישא דדהבא. הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול כמוהר"ר אליהו חזן שיחי' תחת הכסף הביא נחמדים מזהב ? קויתי לצדקה והנה ספרים למנחה נוה שלומו. ומשארו המעלות לשלמה' ותבט עיני בשוריו והתגדלתי והתקדשתי במתנתא דתורה ותשואות חן חן לו: והאלהים אנה לידי להראותו בעליל. שאני ת"ח ולא באתי להראות חכמתי רבתי בדעות. כ"א במדות בהלכות דעות ומסתכל הייתו בספרו תכף לקבלה. בהשקפה קלה בכל תוקף צרתי על הכנסת כלה: לא זזתי מחבבו וחביבים עלי דברי תורתו: א דף ט' ע"ב אות כ"ח. הכל עולים למנין ז' אפילו קטן במגלה כ"ג א' אפי' קטן אפי' אשה ובש"ע רפ"ב ג' אפי' אשה וקטן וכת"ר דלג האשה ולכאורה פלא. הא אין קורין בתור' בפחות מעשרה (משנה מגלה שם כ"ג ע"ב) ובני חורין גדולים (או"ח קמ"ג): ולמה צריך צירוף אשה וקטן למנין ז' ל וגם תינח קטן דאתי בהדי דאבוה לבהכ"נ להתחנך במצות: אבל אשה בעזרה מנין ? וצריך לומר כגון כשיצאו מקצתן שגומרים (ש"ע שם) או באופן שהיו ה' כהנים ולוי' וד' ישראלים וכדומה. או בבואם שנים שנים לבהכ"נ איש ואשתו יחד ישבו לשמוע בקול עוגב ומשוררים ומשוררות כדרך החדשים והגברים אינם תאבים לעלות לתורה וכ"ש בפרשיות תזריע וטהרה וכדומה והנשים שהן תמיד אדוקות בדת יתר מגברים. כחוה שהוסיפה הנגיעה. ואשת מנוח הוסיפה ״עד יום מותו״ הן חפיצות לעלות לתורה וכזאת אולי יתכן כי יקרה באלכסנדרי' והיה ראוי להציג משפטו ודינו שאשה משלמת למנין ז' ולא לג' או דבזה"ז שכ"א מברך אין אשה עולה כלל (כברכ"י שם): ב שם אות כ"ט שידעו לבטא חדל ממנו בין חדל להיות לשרה אשם הוא בין אשם אשם לה'. והרב גו"ר מתברך לאמר שש"צ שלהם יודעים לבטא היטב מהרגלם: לא רק אצלנו אשכנזים נשחתו ההברות. כי אם גם אצל הספרדים יש ויש ביטוים לא טובים מהרגל נעשה טבע לא לטובה לדוגמא חולם אין לספרדים וסגול וצירי שוין ופתח וקמץ שוין (ועיין בחיי ריש וארא) ואשכנזי לא יוכל לטעות בין והמת לא תמיתוהו לחשוב והמת כטעות רבינו חיד"א ז"ל (ראש דוד קמ"ח ע"ד והרגיש בפאת הראש סוף מחב"ר) ובני ספרד דטורקיא אין מחלקין בין שין לסמך ובני מערב מחלקין (ברכ"י או"ח ן') ובספרדים כל השמות מלרע אברהם יצחק יעקב שרה רבקה רחל ובאשכנזי' הכל מלעיל. | | | | | | אברהם יצחק יעקב שרה רבקה רחל וכצחוק לשמוע מכל חכמי ספרדים שאומרים רחל אמנו לא אמנו ואומרים צפת לא צפת ככתו' שופטים א' י"ז ובחבורי גלי מסכתא כתובות הבאתי ראי' שחז"ל דברו במבטא אשכנזית. ובתשובה הארכתי בכל חלקי הסותר: ג דף כ"ד ע"ב אות י"ג שאין קפידה לשנות הפסוקים מלשון יחיד ללשון רבים זה מפורש בש"ע או"ח קט"ז דדרך תפלה ובקשה מותר. ואכנה"ג הטביעו במטבע ברכה רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונושעה כי תהלתינו אתה פסוק שלם משונה מיחיד לרבים (אם לא מזמור שלם) ואחריהם כל הסליחות והפיוטים כן ואיך טעה מי שטעה ולמה צריך להרחיק עדות מתוספתא של מגילה וממאיר נתיבים ולא ממעשים בכל יום ומהלכה פסוקה במקומה: ד דף ל"ו ע"ב אות י"ח שהוא נוהג בכוס מילה בחול טועם טעימה ובשבת שותה רביעית שיהי' במקום סעודה אנכי טועם בחול טעימה לפני בקשת קיים את הילד שהרי י"א דהוי הפסק (תשב"ץ ח"ג ס"ג וע"ט) וגם להסוברים דלא הוי הפסק (טור רס"ה) ודאי דהכי עדיף טפי סמוך לברכה. ובשבת מנהגי לשתות רביעית לקידוש ולסעודה. שהרי המברך צריך שיטעום כן מצוה מן המובחר ולמה לא יטעם המברך עצמו ואמת שהגאונים שסוברים בקידוש שאם לא טעם המקדש לא יצא מ"מ מודים הגאונים ששאר דברים שטעונין כוס דדי בטעימת אחד (או"ח רע"א ה') מ"מ מן המובחר ודאי שיטעום המברך והנה אסור לטעום כלום קוד' שיקדש אפילו מים (שם שם) וכשמקדשין בבהכ"נ אין למקדש לטעום מיין הקידוש רק מטעימו לקטן דאין קידוש אלא ב"ס ואם אין קטן ישתה כשיעו' ויהיה בדעתו לצאת בקידוש זה ואפ"ה יכול לקדש בביתו שנית (או"ח רס"ט ובמ"א שם סק"א) וכאן אפי' שיש קטן כשרוצה לטעום המברך עצמו למצוה מן המובחר ישתה רביעית לקידוש ולסעודה אך הוי כב' קדושות על כוס אחד והוי מצות