שו"ת תעלומות לב חלק ג פא

ומתקבל אין לך כבוד גדול מזה לבהכ"נ המקודש הלזה ודאי מותר גמור הוא וצ"מ כיר"א זהו מה שהעלתה מצודת שכלי אדם אוע"נו: הצעיר משה פארדו ס"ט סימן יח דבר אליהו המחבר ס"ט קראתי בכל לב האי פסקא דפסקיה עשה ספרא רבה דישראל הרב הגדול משה ר"מ זצוק"ל ועם היות כי אין משיבין את הארי אחר מותו ובפרט שכבר נעשה מעשה רב. וחזר הדבר לאיסורו הראשון וכבר הוקבע מקום מיוחד להכנסת המת בחדר הסמוך לבית הכנסת ונחה שקטה הארץ ואין פוצה פה ומצפצף מ"מ הבאתי דב"ק אלו בחיבורי זה להיות דובב שפתי ישנים ואגב אבא אעיר בקצר אמיץ מה שיש להשיב על דבריו ותורה היא ואין מחכיפין בה: והנה כל חיליה דמר ז"ל הוא דאפילו בעיירות המוקפות חומה שקדשן יהושע מותר לסבב המת בתוכה ולד' הרמב"ם בפ"ז מהל' בית הבחירה הלי"ג אם רצו ט"ה קוברין אותו שם וגם בהר הבית עצמו מותר להכניס המת בתוכו כמ"ש הרמב"ם שם הלי"ד וא"כ מותר גמור הוא להכניסו לבהכ"נ את"ד ואחרי המחי"ר לא ידעתי מדוע חשיב ליה הר הבית מקודש מבהכ"נ והא עתה בעונותינו שחרב מקדשנו הבהכ"נ הוא מקדש מעט וכמ"ש במסכת מגלה דכ"ט ואהי להם למקדש מעט אמר רבי יצחק אלו ב"כ וב"מ שבבבל ואפי' כשחרבו הב"כ עדין הן בקדושתן שהוקשו למקדש מדכתי' והשמותי את מקדשיכם כדאית' התם במס' מגלה ופסקו הרמב"ם בפי"א מהל' תפלה וכ"כ המרדכי בפ"ק דשבת ופרק בתרא דמגלה והובא בב"י א"ח סי' קנ"א דקדושת בהכ"נ היא כקדושת בהמ"ק דדמו להדדי ותסגי לן דשכינה שריא תמן והא ודאי שקדושתו מרובה מהר הבית ועיין למהריק"ו ש"ו קס"א הו"ד בב"י סי' קנ"א (ציינתי דבריו בפסק הא') שכתב דבהכ"נ שלנו חמורה קדושתו מעליות עזרה ויש לדמותו לעליות היכל שנתקדשו עיש"ב והרי בעיירות המוקפו' חומה תמן תנינן יצא אין מחזירין אותו ופירש הרב ז"ל דכיון דיצאה טומאה מן העיר אין מכניסין אותו בתוכה ע"ש וא"כ לאיזה צורך בכניסת טומאה לבהכ"נ המקודש ומ"ש שעתה כולנו טמאי מתים שאין לנו אפר פרה וכו' אין זה מספיק להכניס המת עצמו ואם נכנסים אנחנו לא סגי בלא"ה וכמובן: ומה שהאריך להוכיח שההספד שאנו עושים על המת בדברי כבושין אינו נקרא הספד ושרי לעשותו אפי' בהספד יחיד וכו' דבריו ברורים כי אין זה נקרא הספד ואף שלפעמים אם לא אמרו הצ"ה בבית אומרים אותו שם במקום הקבוץ וכן נהגו כשמתפללים ערבית האבלים בבהכ"נ שאומרי' שם הצ"ה בכל לילה ואף שקרא ערער על זה הרב כסא אליהו בא"ח סי' קנ"א אחר שהביא דברי הרמב"ם בתשו' בפאר הדור סי' פ"ד כבר השבתי על דבריו בספרי נוה שלום חיו"ד דיני אבלות אות ז' וארמ"ל. וגם הותר לומר אותם הדברי כבושין וגם. סצ"ה אסי' בהספד יחיד הספד גמור וקינוס בהספד שיש בו רבים מ"מ לא מפני זה נתיר הכנסת המת עצמו לבהכ"נ וכמו שביארתי בראשון: אתאן למה שהאריך לתמוה על דברי הרה"ג ח"ק נתן זלה"ה על הכנסת ארון אשה לבהכ"נ כי הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו וכו' וסיים דמנהג ישראל לרחוץ את המת יפה ונותנים מוך של פשתן וכו' כיעוש"ב אתו הסליחה כי לא כיוין יפה בדברי הרב מאורות נתן ז"ל כי מ"ש טובל ושרץ בידו כוונתו פשוטה שקרובי האשה החפצים בהכנסת ארונה לבהכ"נ הוא מפני שהם מדמים שזה מועיל לה לכפרה ואדרבא הם גורמים לה צער ונוול כי הנסיון הוכיח פעמים רבות שלא רחצו יפה יפה. ויצא מה שיצא באיש ובאשה ע"י הטלטול והוכרחו לרחצם שנית בב"ע ומה גם כי פעמים רבות להיות בית של המת קטנה או סיבה אחרת מניחים הרחיצ' לעשותה בב"ע. ומעשים כאלו אירעו כשהיו מכניסים את כל המתים לבהכ"נ איש ואשה הרה ויולדת יחדו: ומ"ש דאשמטתיה מ"ש מור"ם בהגה א"ח סי' פ"ח והש"ע ביו"ד סי' רפ"ב וכיון דנשים נדות ויולדות אפי' בחייהן מותרות להכנס לבהכ"נ כ"ש שמותר גמור להכניס ארון של אשה נדה או יולדת שכבר הורחצה כהוגן עכ"ל לא ידעתי מה ענין שמטה זאת וגם הק"ו שעשה הוא מופרך מעצמו כי עתה במותה החשש הוא שאם התירו להכניס את המרוחצות. יבאו להכניס גם אותן שמתו ומטומאתן לא רוחצו ואפי' אם רחצו אותן ע"י הטלטול יבאו לפעמים שיזוב מהן דם ושופעות זיבה וכיוצא. כי זהו עיקר הטעם שאין מניחים מטתה ברחוב כפרש"י במ"ק דכ"ז והוא ברור: ומה שתמה על הרב ז"ל בראייתו שהבי' לאסור ממ"ש בש"ע סי' שמ"ד מספידין ת"ח וכו' שהשמיט תיבת נשותהם יפה תמה. וכבר אנכי העירותיהו בפסק הקודם טרם ראותי דברות קדשו אך מה שבנה עליה דייק שמספידין ת"ח ונשותיהם וקרוביהם דהיינו להכניס ארונם כבר ביארנו לעיל בפסק הקודם דהאי דינא הוא לענין הספד דוקא שאם הוא הספד רבים שרי בבהכ"נ אבל הכנסת ארון לא הותר אלא לחכם ואלוף וגאון כמ"ש בתשו' רבינו האי גאון פסקה הטוש"ע בסי' שמ"ד ולא לת"ח אחרים וכ"ש נשותיהם וקרוביהם ואין צורך לכפול הדברים וכן ראיתי עתה בתשו' מהר"מ שיק חיו"ד הנד"מ בסימן שמ"ה שהביא משם ס' חכמת אדם כלל ק"ן סי' ח"י שלוח על שנהגו להכניס המת בבהכ"נ להספידו ושלמדו זה ממה שהכניסו שם את הגאון ר"א מווילנא ז"ל ושראוי לבטל דבר זה ותמהו ע"ד ממ"ש בירושל' במס' נזיר דכ"ג כד דמך ר"י נשיאה דחף ר"ח לזעירא בבי כנישתא ופי' הפ"מ שזה היה בבהכ"נ וכן הוא במדרש שהכניסו לר"י נשיאה בי"ח ב"כ וע"ז כתב הרב מהר"מ שיק ז"ל שם דודאי דלחכם ואלוף וגאון שרי להכניס ארונו לבהכ"נ כמ"ש בש"ע ומי לנו גדול מר"י נשיאה אך בזה"ז שאין דין ת"ח אין להכניס שום אדם אפי' ת"ח לבהכ"נ עיש"ב וכן הוא המנהג בכל תפוצות ישראל ומה שכתב הרב ז"ל שמנהג קדום היה בנא אמון להכניס המת בבהכ"נ וחיליה