שו"ת תעלומות לב חלק ג פ

בפשי' והוא המנהג שאנחנו נוהגים להספיד על שמועה רעה מאיזה רב וגדול של הגולה שם ישבנו לארץ כאבלים בק"ק זראדיל גם בכינו ואמרנו קינות ערוכות כיום מר בתשעה לחדש אב הנחמות הספד כזה הוא שאמרו בברייתא אבל מספידין בתוכו הספד של רבים כמו שביאר הרמב"ם ז"ל בתשובתו הנז"ל אבל דברי כבושים שאנחנו נוהגי' לומר על כל נפשות מת וכנז"ל שאנחנו קורין לדברי כבושים כאלו הספד בלשון מושאל דבר זה לא נאסר מעולם ודוקא לענין צדוק הדין הוא שנחלקו בחול המועד שתלמידי רש"י כתבו משמו שאומר על המת צדוק הדין וקדיש שאין זה הספד אלא הודאה וקבלת דין שמים ובדבר זה נחלקו חכמי אשכנז כמו שכתב הרא"ש במס' מ"ק פ"ג סי' פ"ז ד"ה ועל צדוק הדין וקדיש לאומרו בחנוכה ובפורים וכו' יעש"ב וי"ל דדוקא בחנוכה ופורים וחוה"מ נחלקו כי עכ"פ בימי שמחה איכא דס"ל שזה אנינות אבל שיקרא זה עצמו הספד אין לנו אלא דחכמי מגנאזה כתבו דדי לאומרו על חכם גדול בחוה"מ שמספידין עליו אומרים אותו אבל לאחרים שאין מספידין עליו אין אומרי' ג"כ צדוק הדין ולא שיקרא בשם הספד ועל הכל אנחנו מנהגנו לומר צדוק הדין וקדיש בבית המת לא בעזרת בהכ"נ אלא דברי כבושין הנז"ל ובימים שאין אומרים תחנונים שאנחנו אומרים בבית המת ה' מה אדם ותדעהו וכו' שלא לומר צדוק הדין אעפ"כ עקביא בן מהללאל וגדול העצה וכו' אומרים אותו שאין אלו דברי הספד איבא דכ"ע וז"ב: כתב עוד וז"ל ומעתה הבא נבא אל הביאור דאם יהיה מותר להכניס מטה או ארון של מת ואדם חשוב מפורסם בעיר גם בזה מצאנו הדבר מפורש להדייא במס' מ"ק דכ"ח ופסקה הש"ע ביו"ד סי' שמ"ד סעיף ח"י וז"ל מספידין ת"ח בבהכ"נ או בבה"מ אבל לא שאר העם ע"כ הרי בהדייא שדוקא לת"ח הוא מותר להכניס הארון לבהכ"נ ולא לשאר אנשים ואפי' החשובים והביא ראיה ע"ז מאדם נכבד הישיש זקן קרוב לפ' שנה שצוה שלא יכניסו ארונו לבהכ"נ ובהא סליק שיש ללמוד ממנו שאם חסיד וזקן שהוא הר' שלמה סופינו צוה כן כ"ש שאר אנשי דעלמא: ואנא דאמרי לישרי לן מר בכל מ"ש בסו"ד כי הדין הנז' בש"ע יו"ד סי' שמ"ד סי"ח הנז' לא ממס' מ"ק הוא אלא ממס' מגילה. וגם כי הרב ח"ק נתן ז"ל השמיט תיבה אחת מהש"ע שעליה נבנה טירת כסף כאשר נבאר שעיקר הדין כתבו הטור ז"ל שם וז"ל בבהכ"נ ובבית המדרש מספידין בהם תלמידי חכמים ונשותיהם אבל לא שאר העם ע"כ וציין מרן בב"י בפ' בני העיר דכ"ח ודברים הללו ממש העתיקן מרן ז"ל וז"ל מספידין ת"ח ונשותיהם בבהכ"נ ובבה"מ אבל לא שאר העם אלא שהטור ז"ל הקדים תיבות בבהכ"נ ובבה"מ מספידין בהם ת"ח ונשותיהם. ומרן הקדים תיבות מספידין ת"ח ונשותי' וכו': והטעם נ"ל דלענין כבוד בית הכנסת כבר כתבו הטור ומרן בא"ח סי' קנ"א דבית הכנסת ובה"מ אין מספידין בהם אלא א"כ יהיה ההספד לא' מגדולי העיר שכל בני העיר מתקבצין ובאין לסופדו ופה ביו"ד באו לבאר שלא נטעה דדוקא לגדולי העיר הותר אבל לתלמיד חכם שאינו מגדולי העיר לא הותר לזה חזרו וכתבו הדין בכל ת"ח מותר כיון דחכם שמת הכל קרוביו וכנז"ל א"כ ודאי מתקבצים רוב העם לסופדו ועוד הוצרכו לבאר מה שביאר הרב מגן אברהם דמ"ש מרן אא"כ יהיה ההספד לא' מגדולי העיר אין הכוונה כשמת הגדול דוקא אלא אפילו מת קרובו של הגדול כגון רפרם דספדה לכלתיה בבי כנישתא כמ"ש בפ' בני העיר דכ"ח וכנז"ל זהו שביארו הטור ומרן ונשותיהם ולאו דוקא נשותיהם שא אפי' שאר קרוביהם כיון דלכבוד החכם מתקבצים רוב בני העיר להספיד הו"ל הספד של רבים ומותר להספידן בבהכ"נ וכנז"ל אלא דמרן בש"ע בחכמה יסד אר"ש דבא"ח סי' קנ"א דקא עסקי בדיני כבוד בכ"נ וב"מ ראוי להקדים ב"כ וב"מ וכאן דקא עסקי בענין ההספד ביו"ד סי' שמ"ה ראוי להקדים תיבות מספידין ת"ח וכו' ולסיים בבהכ"נ ובה"מ משו"ה בזה לבד שינה מרן בש"ע פה שהקדים המאוחר עכ"פ מדבריהם למדנו דאין הפרש בין אשה לאיש בענין ההספד. והרב ח"ק נתן ז"ל השמיט תיבת ונשותיהם מהש"ע יען היא כנגד היסוד שבאה לפי דעתו ז"ל שרצה לאסור הספדן של נשים בבהכ"נ וכבר הארכנו למעלה דכשם שמספידין לאנשים כך מספידין לנשים כאשר ביארנו וזיקקנו למעלה ראש: וכבר מילתי אמורה דחלילה לומר על הרב מאורות נתן ז"ל דאשתמיט מניה כ"ז אלא דלעשות רצון שרי וגבירי הועד שחשב בדעתם שהיו רוצים להסכים לבל יכניסו עוד ארון המת לבהכ"נ כתב מה שכתב לעשות סמך לדעתם לפי"ד ועוד אחרת היתה שנדמה לו להרב ז"ל כי ההספד המוזכר בפוס' הוא להכניס ארונו של מת לבהכ"נ ואחר המח"ר להכניס ארונו של מת לבהכ"נ מותר גמור הוא דאפי' בהר הבית הותר להכניסו וכאשר ביארנו אלא ההספד שאינו של רבים אסרו מפני כבוד בהכ"נ כאשר ביארנו אבל הספד של רבים לאיזה אדם חשוב או אשה חשובה בין ילדה בין זקנה הרה ויולדת הכל מותר כשמתאספים רוב עם ובהכ"נ בית גדולה שמכילה אותם וכ"ז שנאסר הספד של יחיד שאינ' מהאספי' רוב עם להספידו הנק' הספד של יחיד יש לצדד דדוקא הספד וקינות הוא שנאסר כמבו' בתשו' הרמב"ם לא דברי כבושים שאנחנו נוהגים לומר וכיון דאין כאן שום הסכמה בזה חזר הדבר לסני וכיון שאני הצעיר כבר התרתי להם שיכניסו ארונות של אנשים חשובים מכובדים: ועיני ראו בשלשה וד' משרי ישראל שהכניסו ארונם לבהכ"נ הקדושה קהל אליהו זכל"ט ע"כ באורים כבדו ה' המקום המקודש הלזה מאורי אור יקרות והיו למאורות. זה"ר צילם כככבים בהילם. והיתה הארה גדולה כיום מועד וכבוד גדול עשו לו לבית הכנסת המקודש הנז' דבר להפליא מלא האורה היתה מאירה אורים גדולים קדש הילולים וכמה מנורות היו לברות. יושר המאורות דבר נאה