שו"ת תעלומות לב חלק ג עט

הכל בו שכתב מדיחין אותו כדי להעביר זוהמתו וכו' וכדי לנקותו היטב שיהא נקי מכל טינוף כ"כ בבית כ"ב הבי"ד בשירי כנה"ג יו"ד בהגהב"י וסיים ובס' חסידים כתב כל עומת שבא כן ילך כשנולד רוחצין אותו וכשמת רוחצין אותו ובספר מטה משה בח"ה בהלויית המת פ"א ס"ד וכתב בשם תשב"ץ לפי שכשהנשמה יוצאה מהגוף רואה פני שכינה ומחמת פחד פולטת שכבת זרע ומטמא את הגוף וכו' ובס' חסידים סי' תשל"ג כתב יזהר שלא ישאר טינוף על בשרו וכו' ע"כ: וכבר מנהג זה נוהג בכל תפוצות ישראל שמרחיצין את גוף המת יפה יפה ומוציאין ממנו כל צואה וכל לכלוך ונותנים מוך של פשתן בבית הסתרים שלא יזובו ממנו מים סרוחין ע"י טלטולו א"כ מאי קאמר הרב חלילה לחשוד את בנות ישראל שיניחו שמלה מגוללת בדמים על גוף המתה: ותו דאשתמיט מניה דמר מ"ש מור"ם בהגהה בש"ע א"ח סי' פ"ח כל הטמאים קורין בתורה וכו' וכתב מור"ם יש שכתב שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבהכ"נ או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר וי"א שמותרת בכל וכן עיקר וכתב רי"ו הבי"ד הבאה"ט וז"ל יש טועין לומר שהנשים יולדות לא יכנסו לבהכ"נ עד שעבר מ' לזכר ופ' לנקבה ומנהג טעות הוא ויש למחות בידם עכ"ל: והנה מלבד מה שכתב מור"ם על הסברא ראשונה יש שכתבו וסברא שנייה ויש אומרים שמותרת בכל ובודאי כי כן הלכה הוסיף לבאר וכן עיקר. ולא עוד אלא שמרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' רפ"ב ס"ט פסק להדייא כל הטמאים אפי' נדות מותרים לאחוז בספר תורה ולקרות בו וכו' ע"כ א"כ נשים נדות ויולדות אפילו בחייהן מותרות ליכנס לבהכ"נ כ"ש שמותר גמור הוא להכניס ארון שאשה מתה בתוכו לבהכ"נ אפי' נדה או יולדת שכבר הורחצה בצונן וכנז"ל: ואין כאן שום דמיון לטובל ושרץ בידו כלל טבילה אין כאן שרץ אין כאן וכדבר האמור: כתב עוד וז"ל ולעיקר הדין זו אינה צריכה שאלת חכם שהרי משנה ערוכה היא זו במ"ק דז״ך אין מניחין מטה של אשה ברחוב העיר ל"ש חיה ול"ש יולדת מפני הנוול וכל הנשי' סמוך למיתתן קבורתן ע"כ לשון המשנה ופסקה הרי"ף והר"ן לשם והוקבעה בש"ע יו"ד סי' שנ"א וז"ל אין מניחין מטה של אשה ברחוב מפני הכבוד ע"כ וכן הוא הסכמת כל הפוסקים עכ"ל כעת: הנה לפי דמיון הרב לא ידעתי מה הפרש היה בדעתו ז"ל בין מה שהיו נוהגים בזמן הרבנים שקדמוהו וכן בזמנו ז"ל שלעולם היו מניחים ארונו של מת בחצר בהכ"נ של קהל אליהו בין שתי כסאות והרב אומר דברי כבושין רבות בנות עשו חיל ופסוק גדול העצה או משנת עקביא בן מהללאל או הילודים למות וכיוצא ואינו עושה שום הספד על המת ממש ולפי דמיונו היה גם זה אסור ומנהג בטעות היה לפי דבריו ז"ל מהא דאין מניחין מטה של אשה ברחוב: אכן כבר כתבנו דבזמנם לא היו מוציאין את המת בארון אלא בכליבא כעין סולם כמו שביארו התוספות ולא בארון כמו שאנחנו נוהגים ותו דרחיצת המת והדחתו ונקיותו מכל לכלוך וכ"ש הנחת המוך של פשתן בבית הסתרים למנוע כל היורד מהגוף מים סרוחים באיש או זיבה באשה וכיוצא כ"ז מזמן הרמב"ם והכל בו וספר חסידים וכיוצא הוא שנהגו כן ותו דכ"ז שאסרה המשנה להניח מטת האשה ברחוב הוא מפני שהיה מנהגם להניח מטת האיש ברחוב שעה או שתים עד שירגישו בני העיר ויתאספו לגמול חסד עמו להספידו וללוותו ומטעם זה אסרו באשה אפילו זקנה היה מקום לחוש לנוול דידה וכאשר ביארתי למעלה: אבל לדידן דאין מוציאין את המת במטה אלא בארון מכוסה ומוליכין הארון עד חצר הכנסת של קהל אליהו ושם מניחי' את הארון בין ב'כסאות ואינם שוהים שם כלל כי תכף אחר שיאמ' הרב או איזה חכם דברי כבושין הנז' וקדיש תכף יוליכוהו לבית עלמין ולא ישהו אפי' רביע שעה ומ"ל אם יעשו כן בעזרת בהכ"נ מ"ל בתוך בית הכנסת כיון דמת מותר להכניסו בבית הכנסת כאשר ביארנו ול"ד לרחוב כלל וכנז"ל: כתב עוד וז"ל ובדעדיפא מינה מצאנו באבל רבתי והיא ברייתא ערוכה בזהו הלשון ואין עולין בחבר עיר באשה ופירש הט"ז שאין יוצאין עם הארון של האשה ברבוי עם לשלא תתבייש מפני הנוול שבה דהיינו דם נדה ודם יולדת וא"כ כ"ש וק"ו להכניס ארון של אשה לבהכ"נ שהרי אפי' ברוב עם או ברחוב העיר אין מניחין וכו': ואני אומר לישרי לן מר כי הגם שהפריז על המדה וכתב דברייתא ערוכה היא מ"מ כבר כתבנו דמרן ז"ל לא רצה לערוך לה שולחן והשמיטה משולחנו הטהור וכנז"ל: אלא דהרב ז"ל משום מעשה שהיה בזמנו שהכניסו ארונה של יולדת שמתה לבית הכנס' הנז' והרב ז"ל היה רע בעיניו זה שנדמ' בעיניו כטובל ושרץ בידו ובו בפ' שתק עד שנשאל ממע' השרים ובחושבו שדעתם להסכים לבל יכנס עוד ארונו של מת לבהכ"נ בקש צדדים לאסור כדי שיהיה למעלת שרי וגבירי הכומוניתא על מה לסמוך ויודע צדיק שכבר קודם שבתו על כסא הרבנות כבר בזמן הרב שקדמו הרב הגדול כמוהר"מ חזן דכל רז לא הוה אניס ליה הכניס ארונו של אדם חשוב סי' הלל די פיגוטו נ"ע לבהכ"נ הנז' ואפטר עלוהי הרב כמוהרמ"ח ז"ל בתוך בהכ"נ הנז' בדברי כבושים הנוהגים בזמנינו ואין זה הספד שנאסר להספיד בבהכ"נ כשלא יהיה הספד של רבים אלא הספד שהיו נוהגים לומר קינות על המת לבכות עליו כמו שכתב רבינו הרמב"ם ז״ל בתשו' ומנהג זה להכניס ארונו של מת בתוך בהכ"נ פה באסכנדריה כבר היה נהוג מקודם זמן הרמב"ם ז"ל וכשיהיה הספד רבים התיר אפי' לומר קינות על המת בבהכ"נ ולא אסר אלא לומר בהספד יחיד דוקא קינה אבל בהספד של רבים התיר