שו"ת תעלומות לב חלק ג עז

זקנה כי אין להכחיש המוחש מאי דסברי ב"ש דאגב בעיתותא דמלאכא דמותא חזייא ואפשר דנעקר דם מן החדר ויצא לפרוזדור ואחר דרפוי מרפיין אבריה יצא הדם לחוץ ותתנוול ואע"ג דלענין טומאה אפשר דאינה מטמאה באבן מסמא לבית הלל מ"מ לענין נוול חיישינן אפי' בספק כזה ומאי דדריש ר"א בג"ש דסמוך למיתה קבורה טעמא דקרא הוא זה דשמא תתנוול ותנא קא דייק ואמר מפני הכבוד דמ"ש כי זהו טעמא דקרא ואתי פי' רש"י שפיר אף לר"א שכן פסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטור ומרן ז"ל: וכן בקדש חזיתיה להרב תוספת יו"ט ז"ל על מ"ש הרב רע"ב בפי' המשנה שכתב ולא של נשים לעו' דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה ע"כ וכתב הרב תוס' יו"ט של המשנה ולא של נשים לעולם מפני הכבוד פרש"י ששופעת זיבה ומ"ש הרב דכתיב ותמת שם מרים וגו' ה"ק ר"א בגמרא וצ"ל דמתני' טעמא דקרא מפרשא עכ"ל. וכן כתב הר"ן ע"ד הרי"ף ז"ל במלות קצרות שכתב הרי"ף ולא של נשים לעולם מפני הכבוד ל"ש חיה ול"ש שאר כל הנשים דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה ע"כ וכתב הר"ן של חיה פי' שהיא קרובה לבית הנוול יותר והלכתא כר"א ע"כ בא לומר דלא תימה דדוקא לנהרדעי חיישינן לנוול בחיה אבל בשאר נשים לא. ולר"א לא חיישי לנוול אפי' בחיה וגזירת הכתוב הוא דסמוך למיתה קבורה דליתא אלא אפי' לר"א דדריש מקרא דשם שם טעמא דקרא הוא משום נוול וכן מתבאר מדתניא באבל רבתי פי"א עיר שמתו בה שני מתים מוציאין את הראשון ואח"כ מוציאין את השני וכו' איש ואשה מוציאין את האשה מפני שהשה קרובה לנוול וכן פסק הטור ביו"ד סי' של"ד איש ואשה מוציאין את האשה מפני שקרובה לבית הנוול ע"כ והא ודאי תיבת לבית היא ט"ס וצ"ל שקרובה לנוול כמ"ש הש"ך ע"ד מרן בש"ע שהעתיק דברי הטור עי"ש וכתב בפרישא לבית הנוול ששופעת זיבה ע"כ: כתוב עוד בבריתא דאבל רבתי הנז' דברים שבין איש לאשה מניחים את האיש ברחוב ואין מניחים את האשה עולין בחבר עיר על האיש ואין עולין בחבר עיר על האשה ע"כ. וכן פסק הטור בסי' שנ"ה וז"ל אין מניחין מטה של נשים ברחוב מפני שקרובה לנוול ל"ש של יולדת ל"ש של שאר אשה ועולין בחבר עיר על האיש ואין עולין בחבר עיר על האשה ע"כ. וכתב מרן בב"י אין מניחין מטה של נשים ברחוב משנה בסוף מ"ק ובגמרא אמרי נהרדעי ל"ש אלא של חיה אבל של שאר נשים מניחים ר"א אומר אפי' של שאר נשים ופסק הרי"ף כר"א וכן פסק הרמב"ם פי"ב והרמב"ן בת"ה ומ"ש ועולין בחבר עיר על האיש וכו' ברייתא באבל רבתי פי"ב עכ"ל: והנה בדין הראשון שכתבו הטור ומרן בסי' שנ"ד איש ואשה מוציאין את האשה: ושאל התשב"ץ ז"ל בח"ב סי' מ"א וז"ל עוד שאלת איש ואשה שמתו ביום אחד שמוציאין את האשה תחי' מפני הנוול אם יש חילוק בין ילדה לזקנה למעוברת ומניקה תשו' ודאי שכן הוא שמוציאין את האשה תחילה כדתניא באבל רבתי ומוכח התם דאפילו מת האיש תחי' מוציאין את האשה תחי' שאם מתה האשה תחילה לא היינו צריכים לטעם נוול דהא תניא התם עיר שמתו ב' מתים מוציאין את הראשון תחילה ואח"כ מוציאין את השני. ולענין שאלתך אם יש חילוק בין אשה לאשה הא מלתא פלוגתא דאמוראי היא בפ' ואלו מגלחין גבי הא דתנן ואין מניחין את המטה ברחוב וכו' ולא של נשים לעולם מפני הכבוד דנהרדעי אמרי דוקא של חיה אבל שאר נשים מניחין ור"א אמר דאפי' של שאר נשים אין מניחין דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם שמוך למיתה קבורה ופסקו רבוואתא כר"א וה"ה נמי לענין הוצאה תחי' ל"ש של חיה ול"ש של שאר נשים דכולהו קרובות להתנוול יותר מהאנשים עכ"ל: למדנו מדברי הרשב"ץ ז"ל דטעם שני הדינים אין מניחין את האש' ברחוב ושמוציאין את האשה תחילה כשמתו איש ואשה בעיר אחת ביום אחד אף אם מת האיש ראשון מוציאין את האשה תחילה מפני שקרובה להתנוול מפני דם זיבה שבה: ובודאי דה"ט דכיון שמוציאין את המת הראשון תחילה ומוליכין את המת לבה"ק ואח"כ חוזרין משם לעיר ומוציאין את השני בודאי שוהים כמה שעות בין הוצאת הראשון לשני ומאי דביני ביני יש לחוש לנוול באשה ומהאי טעמא מקדימין להוציאה קודם האיש ומהאי טעמא גופיה אין מניחין מטה של אשה ברחבה מפני שהיה מנהגם להניח המטה ברחוב כדי שיראו בני העיר את המטה ויתאספו לגמול חסד עמה א"כ דוקא מטה של איש מניחים אפי' שתשהה המטה שעה או שתים שפיר דמי מפני כבוד המת כדי שיתאספו בני העיר וכבודו במרובים לעשות יקר למת בראוי אבל באשה לא אע"ג דאין הפרש בין איש לאשה ע"ש: וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' אבל ה"ה וז"ל ומספידין הנשים כאנשים בכל מקום אבל אין מניחים מטת האשה ברחוב לעולם שזה גנאי לאשה אלא סמוך למיתתה קבורתה עכ"ל וכתב מרן בכ"מ ומספידין הנשים כאנשים בכל מקום בפ' בני העיר דכ"ח ע"ב רפרם ספדה לכלתיה ובפ' ספדה ר"נ לאמו של בן זזא הספד גדול ע"כ גם בב"י ע"ד הטור בסי' שד"מ שכתב ונשים נספדות בין האנשים ובין החכמים כראוי להן: וכתב מרן בב"י ונשים נמי נספדות בין האנשים והחכמים כראוי להן כן כתב הרמב"ן בת"ה והביא ראיה מדאמרינן בפ' בני העיר דכ"ח רפרם ספדה לכלתיה בבי כנישתא אמר אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דידה אתו כ"ע ובגמרא אמרי' ספדה ר"נ לאמו של בן זזא הספד גדול ודאתמר עלה לא מפני שראויה לכך על הספד גדול הוא חוזר הרי"ץ גיאת ע"כ. וכ"כ הרמב"ם בפי"ב שמספידין הנשים כאנשים בכל מקום עכ"ל מרן ז"ל בב"י ובש"ע כתב כשם שמספידין על האנשי' כך מספידין על הנשים כראוי להן ע"כ העתיק דברי הרמב"ם ז"ל כשם שמספידין על האנשים