שו"ת תעלומות לב חלק ג עו

מיוחד ויושבין כל שבעת הימים דננו אותם לכף זכות שאמרו שאותם המקומות אשר יקראום כתל האבלים לזה נבנה מעיקרא ואינם כשאר הבית הכנסת אלא מתחלה הוקצה לכך וכך התנו. אמנם בית הכנסת סתם ודאי שאסור לומר בו קינה על מת אלא אם יהיה הספד של רבים וכתב משה עכ"ל רבינו ז"ל בתשובה לבאר מה שכתב בחבור: למדנו מדבריו ז"ל כי כבר בזמן רבינו ז"ל נהגו פה אסכנדריא להכניס את המת בבהכ"נ ולהוציאו משם לבה"ק כמו שעושים פה היום אלא שהיו נוהגים לעשות כן לכל מתי ישראל להביאם לחצר בהכ"נ ושהה המת שם עד שיתפללו ואח"כ היו באים הדיינים והחזנים וכל הקהל עם המת לבהכ"נ ואומרי' צדוק הדין וקינות ואח"כ מוליכים אותו לקוברו: והשואל רצה להליץ בעד המנהג באומרו כי כיון שהולכים כל הקהל עם המת לבהכ"נ הו"ל הספד של רבים ושאל להרב אם כיוון יפה והשיב לו כי אין זה נקרא הספד של רבים כיון שאין מספידין בתורת חיוב שאינם חייבים בהספד שאר העם אלא שכיון שהקהל מתפללים בבהכ"נ ושם נמצאו כשמביאין המת בודאי לא ילכו עד שמוליכין את המת ומטעם אחר נמי אינו נקרא הספד של רבים שאין באים שם כל בני העיר או רובם אלא אותו קהל שמוליכין המת בו וכן בתשובה שינה מלשון השואל שאמר כל הקהל ובתשובה כתב חייבין כל העם לסופדו וסוף דבר כתב עיקר האיסור הוא לומר קינה בבהכ"נ על המת ובודאי דזה הוי זלזול לבהכ"נ וכגו"ד שהיו אומרים קינות על המת הוא שאסר הרב שיעשו הספד של יחיד דהיינו הספד של אחד העם אבל על אחד מגדולי העיר או שמועה רעה ב"מ שמת אדם כשר התיר אפי' קינה כמבואר בדבריו ז"ל: באופן דזכינו לדין ונמצינו למדין דמה שאנו נוהגים להכניס ארונו של מת בתוך בהכ"נ לפי"ד רבינו מותר גמור הוא דהכנסת המת גופה אין שם ליתא באיסורא כי אפי' בהר הבית מותר כ"ש בבהכ"נ ובחו"ל ודברי כבושים שאומרים עליו לא נאסר מעולם וקינות אין אנחנו נוהגים לומר בבהכ"נ אפילו לאחד מגדולי ישראל כ"ש לשאר העם א"כ לפי"ה אפי' לכל איש מישראל מותר לעשות לו ההספד שאנחנו נוהגין לאומרו שהם דברי כבושין כנז': אבל ההספד שהיו נוהגים בימי התלמוד מבואר במס' מ"ק דב"ה ע"ב על רבא בר רב הונא ורב המנונא פתח עליה ההוא ינוקא גזע ישישים עלה מבבל ועמו ספר מלחמות קאת וקיפוד הוכפלו לראות בשוד ושבר הבא מבבל קפץ על עולמו וחמס ממנו נפשות ושמת בהם ככלה חדשה רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק כי נח נפשיה דרבינא פתח עליה ההוא ספדנא תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר נשים לילות כימים על משים לילות כימים ור' חנין שלא היו לו בנים וביום שנולד לו בן נלב"ע ר' חנין פתח עליה ההוא ספדנא שמחה לתוגה נהפכ' ששון ויגון נדבקו בעת שמחתו בעת חנינתו אבד חכינו כי נח נפשיה דר"ז פתח עליה ההוא ספדנא ארץ שנעל הרה וילדה ארץ צבי גדלה שעשועיה אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה וכל אלו וגם מאמרי נשי דשכנציב דהתם כלם הם ממש קינות על המת דברים הנכנסים בלב השומע ומתעורר לבבות ולהוריד דמעות על המת והוא מה שהיו נוהגי' מקדם קדמתא פה אסכנדריה בזמן רבינו הרמב"ם ז"ל כמו שכתב השואל והוא ז"ל אסר להם שיאמרו קינה על המת בבהכ"נ להספד יחיד זולת לאחד מגדולי העיר שחייבים כל העם להתקבץ לסופדו: באופן כי למדנו מכל האמור כי ההספד שאנו עושים שאומר הרב פסוק גדול העצה ומשנת עקביא מהללאל או הילודים למות וכיוצא שאינם הספד שהיו נוהגים לומר בזמן התלמוד לא נאסר מעולם לאומרו על היחיד בתוך בהכ"נ אפילו שאינו הספד של רבים שאינם אלא דברי כבושים וכנז"ל: ומעתה הבא נבא עלי' בא"ר מאי דאייתי בידיה הרב מאורות נתן ז"ל מתני דמ"ק דכ"ז ע"א אין מניחים את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד ופרש"י אין מניחין מטה במועד ברחוב להספידו ולא של נשים לעולם מפני הכבוד פרש״י ולא של נשים לעולם ששופעת זיבה ע"כ ובגמ' על פסקת ולא של נשים לעולם מפני הכבוד אמרי נהרדעי ל"ש אלא של חיה אבל שאר נשים מניחים ופרש"י ל"ש אלא חיה שמתה מחמת ולד שהיא שופעת ר' אלעזר אמר אפי' שאר הנשים דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה: ולכאורה מ"ש דנהרדעי ס"ל דמפני הכבוד דקאמר התנא אין מניחין מטה של אשה ר"ל מפני ששופעת זיבה דוקא דמפני הכבוד דקאמר התנא ר"ל ניוול שמא יזוב ממנה דם והוא לה ביזוי אם באנו לחוס לכבודה להניח מטתה ברחוב להספידה כאנשים מתוך שמתאחרת המטה ברחוב שעה או שתים עד שיתקבצו בני העיר שמא מתוך כך יזוב ממנה דם נדה ותתנוול וכ"ז בחיה יש לחוש לזה אבל שאר נשים לא ומ"ש דפי' רש"י ז"ל במתני' אתי כנהרדעי שפי' ששופעת זיבה אבל לר"א דקאמר דאפי' שאר הנשים אין מניחין ויליף לה מן המקרא דקאמר ותמת שם ותקבר שם סמוך למיתה קבורה לית ליה טעמא דמתני' דאין מניחין מטה של אשה ברחוב מפני ששופעת זיבה אלא מפני הכבוד דקאמר התנא שאין כבוד לאשה שתהיה מושכבת במטה ברחוב אבל שמא יזוב ממנה דם לא חיישינן והיה אפשר לומר דלר"א ודאי דאית ליה דאין לחוש לנדה אלא לאשה שמתה נדה בימי זובה או יולדת ובהא לא פלוג אנהרדעי שהרי מתניתין היא במס' נדה דס"ט ע"ב ב"ש אומרים כל הנשים מתות נדות וב"ה אומרים אין נדה אלא שמתה נדה. ובגמרא מאי טעמייהו דבית שמאי אינימא משום דכתיב ותתחלחל המלכה ואמר רב מלמד שפירסה נדה הכא נמי אגב בעיתותא דמלאכא דמותא חזיא וכו' ואסיק דטעמא דב"ש מדרבנן ומשום טומאה וטהרה התקינו שיהיו מטבילים כלים וכו' כב"ש כמ"ש התוס' שם לתי' אחרון בד"ה והאנן תנן וכו' יעו"ש: אלא דכ"ז לא יתכן לאומרו כיון דרש"י ז"ל פי' טעמא דמתניתין מפני הכבוד דר"ל ששופעת זיבה ותתנוול צ"ל דס"ל המח' נהרדעי עם ר"א הוא דלנהרדעי דוקא בחיה דודאי שופעת זיבה אין מניחין מטתה ברחוב מפני הכבוד דודאי תתנוול אבל בשאר נשים לא חיישינן אבל ר"א ס"ל דיש לחוש אפי' באשה