שו"ת תעלומות לב חלק ג עה

שאוכל ושותה ומתקשט ומטייל בו וישן ונכנס בו כחום היום להסתר מפני החמה או בזילוף גשמים להסתר מהם לא יעשה כן בבית הכנסת מפני שכל זה קלות ראש הוא שמיקל בכבוד בהכ"ן וצריך לנהוג בו כבוד: והבריתא החשיבה הספד של יחיד בכלל קלות ראש ובר' הטעם שכיון שיכולין להספיד את המת בביתו א"כ כשמספידין אותו בבהכ"נ נראה כמשתמש בבהכ"נ ללא צורך אלא שמחשיב בהכ"נ כשאר בתים של העיר וזה ודאי קלות ראש הוא שמיקל בבהכ"נ: אכן הספד של רבים שלא ימצאו בית גדול כללי כזה אינו קלות ראש ומה שפירש רש"י הספד של רבים של ת"ח שמת שצריכין להתאסף ולהספיד ובהכ"נ ראוי לכך לפי שהוא בית גדול נתן טעם למה הותר להספיד הספד של רבים בבהכ"נ מפני שבהכ"נ מכילה רוב עם ולא ימצאו בית כללי גדול כמוהו א"כ אינו קלות ראש שנוהגים בבהכ"נ כשצריכים הצבור להספיד בתוכו ופי' הספד של תלמיד חכם שמת נר' טעמו ממאי דתניא בתוספתא הובאה בש"ס במסכת שבת דף ק"ה ע"ב ומס' מ"ק דכ"ה ע"א חכם שמת הכל קרוביו הכל קורעין עליו הכל חולצין עליו וכו' ואיתא התם כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו וכו': אמטו"ל פירש הספד של רבים בת"ח שמת שבודאי ישראל כשרים ומתאספי' לסופדו ואינם מתעצלים בהספדו. ולא בא לאפוקי אדם נכבד שרבים מתאספים לסופדו אלא בא לאפקי שאר העם שאין מתאספים רבים וזה יקרא הספד יחיד דבכגו"ד אין להקל בכבוד בהכ"נ כי מיעוט עם אינם צריכים בית גדול עד שיכנסו לבהכ"נ והוי קלות ראש: וכן מבואר שם בסוגיין על פסקא דברייתא ומספידין בהם הספד של רבים היכי דמי הספד של רבים מחוי רב חסדא כגון הספדא דקאי בי רב ששת מחוי רב ששת כגון הספדא דקאי בי רב חסדא רפרם אספדה לכלתיה בבי כנישתא אמר אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דמיתא אתו כ"ע פרש"י אתו כ"ע והו"ל הספד של רבים ע"כ: והרי"ף ז"ל העתיק הברייתא וכתב ומספידין בתוכו הספד של רבים מחוי רב חסדא כגון הספדא דקאי ביה רב ששת מחוי ר"ש כגון הספדא דקאי ביה רב חסדא רפרם ספדה לכלתיה בבי כנישתא אמר אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דידה דמיתא אתו כ"ע ופי' הר"ן הספד של רבים שהרבים עוסקים בו ע"כ: מתבאר מדברי הרי"ף שהעתיק הברייתא ודברי הש"ס להודיע מה נקרא הספד של רבים שר"ל שמת איזה חכם מגדולי העיר או קרוביו שבאים רבים לאותו הספד וכן כתב הרמב"ם בפי"א מה' תפלה ואין מספידין בהן אלא הספד של רבים כגון שיהיה שם הספד גדולי חכמי אותה העיר שכל העם מתקבצין ובאין בגללן: והטור ז"ל בא"ח סי' קנ"א כתב ואין מספידין בהן אא"כ יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר שכל בני העיר מתקבצין ובאין להספידו וכן העתיק מרן ז"ל בש"ע א"ח סי' קנ"א וז"ל ואין מספידין בהן אא"כ יהיה ההספד לא' מגדולי העיר שכל בני העיר מתקבלים ובאים להספידו ע"ב: וכתב הרב ענן אברהם לאחד מגדולי העיר שמת קרובו של הגדול כגון רפרם דספדה לכלתיה בבהכ"נ ע"כ וביאר הרב מחצית השקל דבריו שמת קרובו של הגדול וכו' ר"ל שלא תטעה דכוונת הש"ע שמת חכם גדול אלא אפי' מת קרובו של גדול והכי איתא להדייא במגילה דכ"ח עכ"ל: מבואר יוצא מכל דברי הפוסקים דהספד של רבים דקאמרה הברייתא הוא כמשמעו כמו שפי' הר"ן ז"ל הספד שהרבים עוסקין בו כמו שביאר הש"ס דקאמר רפרם משום יקרא דידי ודמיתא אתו כ"ע ולאו תנאי מתדבק הוא דבעינן שיהיה הספד לא' מגדולי חכמי העיר שמת ובאים לסופדו אלא אפי' אם הגדול חי ומת קרובו ובאים ומתאספי' לספוד משום כבוד הגדול רבים מבני העיר מותר לעשות אותו הספד בבהכ"נ דלא מפני כבוד של חכם הותר להספיד בבהכ"נ אלא מפני שרבים מתאספים והו"ל הספד של רבים ובהכ"נ בית גדול ומכיל את רוב העם המתאספים לאותו הספד כמ"ש רש"י ז"ל ועוד אני מבאר כי ההספד שהיו עושים בזמן קדמון היה מעין מה שאנחנו עושים בר מינן לכבוד הרב מרבני עיה"ק ירושלם על שמועה רעה ח"ו שיושבים בארץ כאבלים ואומרי' קינות כיום נ"ב זה ההספד הוא שנאסר אם לא יהיה הספד של רבים ובזמנם היו נוהגים לומר קינות על כל אדם מישראל שמת ב"ט אבל מה שנהגו שאומר הרב טוב שם משמן טוב גדול העצה וכו' או משנת הילודים למות או משנת עקביא ן' מהללאל וכו' כל זה לא היה נקרא בזמנם הסעד כמו שקורין אנחנו עתה אלא נקרא דברי כבושין שאומר החכם להכניע לבות בני אדם והחי יתן אל לבו כי סוף אדם למות ודברי כבושין כאלו אין לאסור לאומרם בבהכ"נ והרי יותר מהמה תקנו בשני וחמישי לומר בבהכ"נ אנשי אמונה אבדו וכו' ועוד אני אומר כי מנהג זה שמכניסים את המת בבהכ"נ ומספידין אותו ואח"כ מוליכין אותו לבית עלמין כבר היה לעולמים עה נא אמון יע"א מקדם קדמתא ומנהג קדום הוא ומנא אמינא לה מדברי רבינו הרמב"ם ז"ל בתשובה והיא לו' נדפסה בשו"ת פאר הדור סי' ע"ז וז"ל: שאלה ותורינו הדרתו מה שכתב בס' אהבה (הלכות תפלה פי"א הלכה ז') ואין מספידין בתוכם אלא הספד של רבים והמנהג באסכנדריא שמביאין המת בחצר בית הכנסת עד שיתפללו הצבור ואח"כ יבואו הדיינים והחזנים ואח"כ יבואו כל הקהל יצ"ו עם המטה ויאמרו צדוק הדין וקינות כל אחד מהחזנים ואח"כ מוליכין אותה לבית הקברות אם זה נקרא הספד של רבים או לאו וכן אם אחד מהאבלים אינו יכול לעלות לבית הקברות או הוא חולה או מפני הגשמים או על שמועה כי באה לו ונוהגי' שבעת ימי אבלות בבית הכנסת ואחר התפלה יאמרו צדוק הדין וקינות הנמצאים שם אם זה הספד רבים או לא ואם יש מנהג זה בעיירות אחרות או לא עכ"ל השאלה: והשיב. תשובה אין זה נקרא הספד של רבים והספד של רבים הוא כשמת א' מגדולי העיר אז חייבין כל העם לסופדו. או שנשמע על אדם כשר שנלב"ע זהו הספד של רבים דאז יכולים לסעוד בבית הכנסת ומה שראינו במצרים שיש להם כותל