שו"ת תעלומות לב חלק ג עג

ועתה בשנת התרנ"ג בנו חדר מיוחד אחורי בהכ"נ ק״ק אליהו יכב"ץ להכניס שם ארונות המתים ולומר שם דברי כבושין כנהוג ה' אלהים ברחמיו יגדור הפרצות ולא ישמע שוד ושבר בגבולנו אכי"ר: סימן יז אחרי עבור שנים רבות עתה בשנת התרכ"ו ליצירה הגיע לידי פסק דינו של הרב הגדול שקדמני האי תנא ירושלמאה שושילתא דבי נשיאה מופת הדור כמהר"ר משה פארדו זלה"ה וז"ל אסכנדריה ר"ח טוב מבורך אדר א' משנת התרמ"א בא סימן בשבטי ישראל הודעתי נאמנה פ"ק למעלת השרים והסגנים הגבירים הרמים העומרים על הפקודים שרי וגבירי הוועד הקדוש הנקראים בשם כומוניתא אשראלית ומתוכם מעלת הגביר השר פריזדנתי רי לה כומוניתא סי' יוסף סוואריס גר"ו שיחיו לעד כי"ר כתוב בתורה (דברים י"ז ח') ובאת אל הכהן או אל השופט אשר יהיה בימים ההם. פירש רש"י ז"ל אל השופט אשר יהיה בימים ההם ואפי' אינו כשאר שופטים אשר היו לפניו אתה צריך לשמוע לו אין לך אלא שופט שבימיך ע"כ וכן במשנה פ"ב דר"ה ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא לומר לך שכל ב"ד וב"ד שעמדו ב"ד על ישראל הרי כב"ד של משה ע"כ וכן אמרו בש"ס יפתח בדורו כשמואל בדורו ע"כ וכן אמרינן בריש מס' ביצה אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין ע"כ: ובכן מאחר כי הרב הגדול סבא קדישא ח"ק נתן עמרם זלה"ה בשנת התרכ"ח ליצירה שרטט וכתב למע' שרי וגבירי הועד הקדוש הנז' אשר היו בו בפ' מנהיגים את הצבור ושאלו להרב זלה"ה על מה שהיו נוהגים מקודם להכניס ארונו של מת אחד השרים מגדולי ישראל לבהכ"נ המקודש הנק' בשם קהל אליהו זכל"ט להספידו שם אי שפיר עבדי ומותר לעשות כן או אם יש איסור בדבר א"כ יבטלו מנהגם ולא יניחו עוד להכניס שום ארון של מת קטון וגדול שם והרב זצ"ל חשף את זרוע קדשו ובידו המלאה הביא ראיות לאסור איסר כאשר יבואו דבריו לקמן בעהי"ת: ומעתה יאמר האומר מי יעמוד ח"ו לבטל דברי הרב ז"ל ומי יבא אחרי המלך אשר כבר עשוהו שרי עם הגבירים הרמים גדולי ישראל שרי הועד הקדוש הנז' דהא קיימא לן חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר האמנם מאחר כי הרב ז"ל לא עשה כן דרך הסכמה ולא הורה כן מעצמו שאם בו בפרק היו מסכימים מנהיגי הצבור והרב עמהם בדרך הסכמת הצבור שהיו אז הם מסכימים כן היו צריכים להכרת אותה בבתי כנסיות והיו כל הצבור יודעים ובהתאסף ראשי עם יחד בבית הכללי היתה נכתבת בפנקס הכולל ונעתקת בלשון איטלקי למען ידעו דור אחרון והיה לזכרון זה יעיד כי לא נעשית בזה שום הסכמה אלא ששאלו לרב ז"ל אם מצה"ד אסור או לא והרב ז"ל בחושבו כי מע' השרים הנז' דעתם מסכמת לאסור שרטט וכתב לאסור והורה כן לשעתו שאם יסכימו לבטל המנהג ההוא שלא להכניס שום ארון של מת בתוך בית הכנסת הקדושה הנז' יש להם על מה שיסמוכו ובקש צדדים לאסור וכאשר יבואו דבריו לקמן בעהי"ת: ובמטו מניה דמר אמינא כי לא לפניו חנף יבא דבעלמא דקושטא קאי והאמת אהובה כאשר הודיעונו רבותינו בגמרא ב"ב פ' יש נוחלין דף ק"ל ע"ב וז"ל אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע כי אתי פסקא דדינא דידי קדמייכו וחזיתו ביה פרכא לא תקרעוניה עד דאתיתו לקמאי אי אית לי טעמא אמינא לכו ואי לא הדרנא בי לאחר מיתה לא מקרע תקרעוניה דאי הואי התם דילמא הוה אמינא לכו טעמא מגמר נמי לא תגמרו מניה דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ע"כ והרמ"ה ז"ל בשיטתו פי' אחר שהעתיק דברי הש"ס עד דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות הלכך דיינוה אתון לההוא דינא כדמחזי לכו ופסקא דידי לא תקרעוהו דילמא אתי מאן דאמר ביה טעמא לקיומיה ומהדר ליה לדינא עכ"ל והרי"ף והרא"ש העתיקו דברי הש"ס הנז' לפסק הלכה יעו"ש: והנה מדברי רשב"ם ז"ל שפי' וז"ל כד אתי פסקא דדינא שפסקתיו לאדם אחד ומסרתיו בידו להיות לראיה אל תקרעוהו לבטל דברי ע"כ: משמע שבאותו הדין עצמו שפסק רבא וחייבו לראובן שיפרע לשמעון כו"כ לזמן פ' ובא שמעון לדון עם ראובן לפני ר"פ ור"ה לכופו שיפרע לו וכשהוציא שמעון הפסק דין לפני ר"פ ור"ה ראו ר"פ ור"ה שיש להקשות על אותו הדין ולסותרו. ע"ז קאמר להו רבא שלא יקרעו אותו מעב"ד ואם נראה להם שאין הדין כך יכולים הם לפטור את ראובן באותו פסק דין עצמו שחייבו רבא וכן מבואר מדברי הרמ"ה הנז"ל: וכתב הרב כרם שלמה בתשובה ח"מ סי' א' דקי"ג ע"א וז"ל ומדקאמר אי חזיתו ביה פרכא משמע דצריך הדיין כשיבא לפניו איזה פסק דין שמביא התובע בידו לראיה בעלמא לראות ולעיין בו שמא טעה הדיין בדבר משנה כיון דלפעמים תמצא דאפילו יחיד מומחה טועה כמ"ש הפוסקים וכו' וזה דקאמר להו רבא אי חזיתו ביה פירכא ודאי קודם שהיו גומרים את הדין ע"פ פסק דינו קאמר שיראו בו ויעיינו בו כדי שלא יוציאו ממון ע"י פסק שלו שלא כדין ואע"ג דקי"ל טעה בדבר משנה חוזר וכו' בנדון רבא שהיה הבעל דין מוציא פסק דין שנתן לו ורבא לראיה בידו כמ"ש רשב"ם ודאי יותר טוב לראותו קודם גמר דין וכו' והאריך בזה עי"ש: והא ודאי כיון דקי"ל כשם שאסור לומר על האסור מותר כך אסור לומר על המותר אסור הוא כי אם לגדר וסייג יש כח ביד חכמים לאסור ובנ"ד ידענו דלא משום גדר או סייג כתב הרב ז"ל מה שכתב כי אם מצד הדין הגמור לפי דעתו ז"ל כאשר יבואו דבריו לקמן בהי"ת: גם ידוע כי בזמן הרבנים שקדמוהו נהגו לעשות יקר לאיזה אנשים של צורה אנשי שם בעלי