שו"ת תעלומות לב חלק ג עב

מנהג עי"ת אזמיר יע"א כמ"ש בס' חיים ביד סי' ק"ה ויש להם על מה לסמוך מתשובת ר' האי גאון ז"ל הביאה הטור ופסקה הש"ע סי' זה ס"ך דחכם ואלוף וגאון מכניסין אותו לב"ה ומניחים המטה במקום שהיה דורש וסופדין אותו שם והגם כי קשה למצוא עתה שלשה מעלות אלו חכם ואלוף וגאון ואולי מטעם זה ציוו איזה רבנים בעיר אזמיר יע"א שלא יספידום כמבואר בס' חיים ביד שם מרוב ענותנותם מ"מ יש סמך למנהגם כי מי שזכה להיות רב ראשון ומרביץ תורה בדורו הרי הוא כשמואל בדורו ואין לך אלא שופט שבימיך: אמנם ודאי דלא הותר לשום חכם אחר להכניס ארונו לבהכ"נ וכ"ש שאר העם ונשים. והדבר פשוט שמ"ש מרן ז"ל בסי' זה סי"ט מספידין ת״ח ונשותיהם בב"ה ובב"ה היינו ההספד לבד לפי שלא הותר אפי' הספד לבד בבהכ"נ אלא א"כ הוא הספד של רבים כמ"ש במגלה דז"ך וכמ"ש ביו"ד סי' זה וא"ח סי' קנ"א והיינו אם מת ת"ח או אחד מגדולי העיר שכל בני העיר באים להספדו. וה"ה אם מת קרובו של הגדול כמ"ש המג"א וכן נשותיהם וכלותיהם שמפני כבודם באים רבים להספד נקרא הספד רבים ושרי ובספר יפה ללב סי' זה הביא משם השו"ג סקל"ז שתמה דמי גרע שאר העם מנשים וכו' ואין ספרו מצוי אצלי ואין כאן תימה דמה שהותר לנשים הוא דוקא נשי הת"ח או גדולי העיר שמשום כבוד בעליהם אתו כ"ע וכמ"ש ברפרם דאספדי' לכלתיה בבי כנישתא דאמר משום יקרא דידי ודמתא אתו כ"ע וא"כ ודאי דלא דמו לשאר העם: עכ"פ ודאי דהיינו דוקא הספד לבד ולא הכנסת ארון וממקומו מוכרע ממ"ש בס"ך שהתירו לחכם ואלוף וגאון להכניס ארונו לב"ה ואם לכל הת"ח ונשותיהם היו מספידין בהכנסת ארון לב"ה ובית המדרש מאי אולמיה דחכם ואלוף וגאון אלא מוכרח דמ"ש בסי"נו היינו דוקא על הספד לבד: והדבר פשוט שהוא כן כי מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה להכניס ארון של מת לבהכ"נ מקום השראת שכינה וקבול תפלות ומה שהתיר ר' האי גאון ז"ל בחכם ואלוף וגאון היינו לחד בדרא ולהיות מקום שהיה דורש בו בחייו ולא לשאר הת"ח וכ"ש נשותיהם וקרוביהם וכ"כ בפירוש מהר"י ן' ויכסנוי ז"ל דההיא דרפרם לא הכניסו ארון לבהכ"נ אלא שהספידוה לבד והביא ראיה מהא דתנן שאין מניחין מטה של נשים ברחוב לעולם מפני הכבוד ואיך יביאו ארונה לבהכ"נ והגם שוהרש"י ז"ל בס' דברי שמואל חלק עליו וכתב שהביאו מטתה לבהכ"ן וכתב על ראיית מהר"י כבודו במקומו מונח דאין הנדון דומה לראיה עי"ש כבר השיב על זה הרב הון רב ח"א בדקל"ז ע"ד שדחה דברי מהר"י ז"ל בשתי ידים ולפי הנראה ממתניתין דאין מניחים ובין מפשט הסוגיא הוא כסברת מהר"י וטעמו ונימוקו עמו עי"ש שהאריך: ומה שנראה מתשובת הרמב"ם בסי' פ"ד שהמנהג היה בנא אינון בזמנו להביא המת בבהכ"נ שכתב וז"ל והמנהג באסכנדרייא שמביאים המת בחצר בהכ"נ עד שיתפללו הצבור ואח"כ יבאו הדיינים והחזנים ואח"כ יבאו כל הקהל עם המטה ויאמרו צדוק פדון וקינות ואח"כ מוליכים אותה לבה"ק אם זה נקרא הספד רבים. והשיב רבינו שאין זה נקרא הספד רבים אלא כשמת אחד מגדולי העיר שאז חייבים כל העם לסופדו או ששמע על אדם כשר שנלב"ע וכו' עי"ש ומכאן נראה שסמך הרב הגדול המפ"ה ז"ל להתיר הכנסת הארון לבהכ"נ ולדידי אין הכרח מכאן שהיו מכניסין הארון לבהכ"נ שהרי מפורש שהיו מביאים המת לחצר בהכ"נ אלא שאח"כ היו באים הדיינים והחזנים וכל הקהל עם המטה לפתח בהכ"ן והאנשים ההם המלוים את המת היו לפנים בהכ"נ ומהם חוץ לבהכ"נ ועל זה שאלו כיון שהיו אומרים הצדוק הדין והקינות בפתח בהכ"נ ואנשים הרבה בתוך בהכ"נ הוי כאלו היו עושים ההספד בבהכ"נ ואולי שהחזן המקונן היה עומד מן האגף ולפנים ועל זה שאלו אם זה נקרא הספד רבים ולכאורה קשה על תשובת רבינו שהשיב שאין זה הספד רבים אחרי שמבואר בשאלה שהיו באים הדיינים והחזנים וכל הקהל אך נראה שכוונת אומרו כל קהל אינו כל יחידי הקהלה שבעיר אלא כל קהל המתפללים ודוק: ומזה אני תמיה על הרב ח"ק נתן ז"ל שכתב שדוקא לת"ח מותר להכניס הארון לבהכ"נ ולא לשאר אנשים ואפילו החשובים שבעיר וחיליה ממ"ש בש"ע סי"ט מספידין ת"ח בבהכ"נ וב"ה אבל לא שאר העם ע"כ. וכבר מלתי אמורה דכאן איירי לענין הספד לבד ולא להכנסת ארון ואם כל חיליה מהכא הרי התירו נשותיהם כמ"ש מספידין ת"ח ונשותיהם. והוא ז"ל השמיט תיבת נשותיהם ובא"ח סי' קנ"א כתב אלא א"כ יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר וכו' וכן כתב הרמב"ם בתשובה הנז' והדין דין אמת דלהספד לבד בבהכ"נ בלא הכנסת ארון הותר דוקא בהספד רבים דהיינו אם מת ת"ח או גדול העיר או קרובו ואשתו שלכבוד המת והחיים באים ומתקבצים רבים להספידו ואז שרי: מ"מ הסכמת הרב סבא קדישא מהר"ן עמרם ז"ל לאסור הכנסת הארון לבהכ"נ אפי' אם מת אחד מגדולי העיר וכ"ש נשותיהם ולדעתי אפי' לת"ח לא מצינו התר מפורש אלא דוקא בחכם ואלוף וגאון שהתיר ר' האי גאון ז"ל ופסקה הש"ע וכך נהגו כמעט בכל תפוצות ישראל וכמש"ל וכבר אמרו בפ"ה דמעשר שני ופ"ז ממס' פאה ובמס' יבמות פ' אלמנה לכ"ג אם הלכה רופפת בידך ראה איך הצבור נוהגים ונהוג כמותם וכ"ש שכך יפה לנו לפאר ולכבד בית אלהינו אשר הוא מקדש מעט כמ"ש במגלה דכ"ט ע"א ועיין במרדכי פ"ק דשבת ופרק בתרא דמגלה שכתב דקדושת בהכ"נ היא כקדושת בהמ"ק דדמו להדדי ועיין למהריק"ו שורש קס"א ותיתי לי שגם הרב הגדול כמהר"מ פארדו ז"ל שהתיר להם ישמח משה בעלמא דקשוט במה שאסרתי להם כי תורה היא ואין מחניפין בה: ושבה אני לראשי עם קדש היושבים ראשונה בוועד הכומניתא הע"י אשר קבלו את דברי בספ"י לרומם בית אלהינו ואסרו איסר שלא להכניס שום ארון לבהכ"נ ונכתב בספר הזכרונות למזכרת נצח זכרה להם אלהי לטובה ולברכה והיה זה בש"א לח' סיון המוכתר בכתר תורה ש' היתרמ"ט ליצירה. בא סי' וכל אש"ר יעשה יצלי"ח לפ"ק: הצעיר אליהו חזן ס"ט ועתה