שו"ת תעלומות לב חלק ג עא

לפשר ואולי באופן זה הוא שכתב מהרש"ך ז"ל שיחלקו ביניהם ואין ספרו מצוי אתי ואף אם הוא דבר בקדשו באופן זה נראה דיפה כתב הרב ישועות יעקב ז"ל שאין דבריו נראים אפי' לפשר דכיון שאם אותם הנכסים שהפרישו לה לפי הנכסים שהניח אביה החלו ונתדלדלו. נראה שאין האחים חייבים לשלם מכיסם כיון שההפרשה הוא תכף אחר מות אביה. וכבר פרעו את חובם מינה שאם השביחו הנכסים ההם עצמם שזוכה הבת. והדבר תלוי ביד ב"ד הצדק לערך הממון והשבח ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ולהיות העת נחוץ וספרי דבי רב אינם אתי ע"כ אשים קנצי למילין: סימן טז נא אמון יע"א שנת התרמ"ט בענין הכנסת ארון המתים לכהכ"נ חכם ואלוף וגאון מכניסין אותו לב"ה ומניחים המטה במקום שהיה דורש וסופדין אותו כ"כ בש"ע סי' שמ"ד וכן הוא המנהג באיזה עיירות שכשנלב"ע הרב המורה לצדקה מכניסים ארונו לבהכ"נ וסופדין אותו שם. אבל ברוב תפוצות ישראל וגם בעה"ק ירושלם ת"ו אין מכניסין לבהכ"נ אפילו ארונו של הרב הראשון אך פה העירה בזמן הרב סבא דמשפטים ח"ק נתן עמרם ז"ל התחילו לנהוג להכניס ארונות המתים לבהכ"נ אנשים ונשים זבות ויולדות ועל זה צווח ככרוכיא הרב ז"ל ושרטט וכתב לראשי וועד הקהלה לאסור איסר ח"ל: הגדתי היום מאשר שאלו ממני להודיעם דעתי אם יכולים להכניס את המת לבהכ"נ ולהספידו שם וכמו שכן עשו זה חמשה או ששה שנים להכניס ארונו של מת מאנשים חשובים או נשים שאננות לק"ק אליהו הנביא ז"ל המקודש אצלנו יותר משאר בתי כנסיות שכן מקובל אצלנו מזה כמה מאות שנים שהוא מיוחס לאליהו הנביא זיע"א: זאת אומר כי מעת ראותי ענין זה הייתי נכוה בחמי חמין ואוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר שכן הייתי משער בדעתי שאם הייתי מוחה בידם אין ספק אצלי כי מרוב מרירות קרובי המת ורוב דעות המנגדות לזה היו באים לידי הכאות איש באחיו ואפי' עד שפוך דם. ולכן הייתי אומר בלבי הנח להם מוטב שיהיו שוגגים ואולם עתה שנמסר הדבר ליד מעלת ראשי הקהלה שרי הוועד הקדוש נוה שלום יכב״ץ לתקן המעוות ולגדור הפרצה הזאת מעל הקהל הקדוש הזה זאת אומר דהא ודאי אין לך איסור גדול מזה. וכ"ש להכניס מטה של אשה לב"ה והרי זה דומה לטובל ושרץ בידו כי היא באה להתקדש בקדושת המקום הקדוש בבהכ"נ והרי שמלתה מתגוללת בדמים דם נדה ודם יולדת: ולעיקר הדין זו אינה צריכה לפנים שהרי משנה ערוכה היא זו במ"ק דז"ך ע"א אין מניחים מטה של אשה ברחוב העיר ל"ש חיה ל"ש יולדת מפני הניוול וכל הנשים סמוך למיתתן קבורתן ע"כ והוקבעה בש"ע יו"ד סי' שנ"ה ועדיפא מינה מצינו באבל רבתי ואין עולין בחבר עיר באשה. ופי' הט"ז שאין יוצאים עם הארון של אשה בכבוי עם שלא תתבייש מפני הניוול שבה דהיינו דם נדה ודם יולדת עי"ש והרי להדיא שאפי' ברחוב בכבוי עם אין מניחים עטה של אשה. כ״ש וק"ו שאין להכניס ארון אשה לבהכ"נ דהא ודאי אין לך ניוול גדול מזה: ומעתה הבא נבא אל הביאור אם יש התר להכניס מטה וארון של מת אדם חשוב ומפורסם בעיר גם בזה מבואר הדבר במס' מ"ק דכ"ח ופסקו הש"ע סי' שמ"ד סי"ט וז"ל מספידין ת"ח בבהכ"נ ובב״ה אבל לא שאר העם ע"כ הרי להדיא שדוקא לת"ח הוא מותר להכניס הארון לבהכ"נ ולא לשאר אנשים ואפי' החשובים שבעיר וזכור אותו האיש לטוב אדוני הארץ זקן ושבע ימים המנוח איש קדוש כבוד שלמה סופינו נ"ע שצוה לפני מותו שלא יכניסו ארונו לבהכ"נ וממנו יש לכל אדם לקחת מוסר השכל. ועל ידו זכה שנתגלגל הדבר להסיר מכשול זה מאת אחב"י: הכ"ד החותם בקרב יאוריו פה נא אמון יע"א ביום א"ך טוב לישראל לחדש שבט שנת ומחזיקים בברית"י לפ"ק ברוב עז ושלום: הצעיר נתן עמרם ס"ט ואחרי כן בזמן הרב הגדול כמהר"מ פארדו ז"ל הותרה שנית הרצועה והיו מכניסים לכל המתים לבהכ"נ ואני בבואי בשנת התרמ״ט ליצירה לשרת בקדש ראיתי המנהג הזה וכמו זר נחשב בעיני וגם שמעתי הרבה מילידי הרפ"ה מתאוננים על זה ונחשב בעיניהם לחילול כבוד בהכ"נ. ושאלתי גדולי הק"ק והודיעוני שהותר הדבר ע"פ הוראת חכם הרב האפ"ה ז"ל וכי הוא עשה פסק דין על זה. אך אני לא ראיתיהו ולא נמצא בין כתיבותיו רק שמעתי שהוא מסתמיך ואזיל שמנהג זה להכניס המתים לבהכ"נ היה מנהג קדום מזמן הרמב"ם כמבו' מתשו' הבאה בס' פאר הדור סי' פ"ד ואני בעוניי לא מצאתי לו סמך משם ונראה לי שראוי לאסור הכנסת המת לבהכ"נ ולסופדו שם כמו שאבאר: ואען ואומר גם כי ידעתי שרב גובריה ורב חיליה של הרב המתיר זלה"ה אך באמת אמרו אין למדין הלכה מפי מעשה. ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכבר אמר רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע בפ' י"ן דק"ל ע"ב כי אתי פסקא דדינא דידי לקמייכו לא מקרע תקרעונה ולא מגמר תגמרון מניה ואם אמרו חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר כבר כתב מהר"מ מינץ ז"ל בסי' צ"ח שאם החכם הראשון התיר והשני בא לאסור הרשות בידו וכ״ש שאני בא להחזיק פסק הרב האוסר הראשון ולהחזיר המנהג למנהגם הקודם. וכמנהג כל תפוצות ישראל שאין מכניסין ארון של מת לבהכ"נ רק באתה עיירות נהגו להכניס ארון של הרב הראש אב"ד לב"ה ודורשים שם וכן הוא