שו"ת תעלומות לב חלק ג סט

הבת הנשואה פקע זכות האב ונתגלה שלו הנכסים של הבנים וכו' עי"ש ויש לצדד שלס' הטור אין הפרש בין מת זקנה קודם נישואיה או אחרי כן. כיון שלא ביאר וסתמא קאמר וגם מרן בש"ע פסק שנוטלת בראוי ולא פירש באיזה ראוי: איברא שעל ס' הרא"ש שסובר שנוטלת בראוי רבים קמים עליו וכמ"ש הרשד"ם בחח"מ סי' ש"ך דאין לעשות כהרא"ש אלא משום תקנת בנות ישראל ראוי לעשות לענים משוה"ד גם הרמ"ה הו"ד בש"מ לכתובות דאם לא הוה ליה לאבוה מידי ומת בחיי האב דאינה נוטלת ע"ן דאין בע"ח נוטל בראוי וכ"ת אדרבא כיון דהות בע"ח דאחי תגבה מנייהו ותסברא אימור דאמרת בע"ח דאחי בנכסי אבוהון בשאר נכסי דידהו מי אמרינן וכו' עיש"ב גם המש"ל בפ"ך מהל' אישות ה"ו תמה על הטור דבכה"ג דמצו למימר מכח אבוה דאבא קאתינא למה תטול הבת ע"ן. והמרדכי והרא"ש שכתבו דנוטלת בראוי היינו מהראוי של אביהם כגון מלוה של אביהם ושכר פעולה וכופר וכדומה עי"ש גם הרב חת"ס בחאה"ע סי' קע"ח כתב דעובדא הוה קמיה במותב תלתא ופסקו שאין להבת ע"ן בנכסי זקנה משום דאחיה יכולים לומר מכח אבוה דאבא קאתינא וגם דהאב בקבר אינו חייב במצות את בנותיכם תתנו לאנשים ואבי אביהם לא היה מחוייב בדבר דאיכא למימר בנותכם ולא בנות בניכם וכו' עיש"ב והרב ז"ל פסקיה לדיניה בסכינא חריפא ולא הזכיר ס' הטור ולא החולקים עליו. ונראה שדבריו אלה הם קיצור מה שהעלו במושב ב"ד אחר המו"מ בדברי הפוסקים (שוב ראיתי שרו"מ נר"ו האריך בזה בספרו שערי רחמים סי' י"ד לאה"ע ואכמ"ל) ועיין שו"מ מהדורא שתתאה סי' מ"ב: וכדי למעט במחלוקת אימא שגם הטור מודה אם מת אבי האב אחר שנשאת. דממ"ן אם הוא סייע בנישואיה הרי אין מקום עוד לע"ן. ואם לא רצה לסייע משלו הרי גילה דעתו שאינו חפץ לזכותה ולא גרע מאב עצמו שצוה שלא יתפרנסו מנכסיו ואפי' קודם שנשאת מ"מ ודאי שאין ללמוד מזה להיכא שמתה האלמנה ולא נשבעה אחר שנשאת שיש לומר דנוטלת ע״ן כיון שהנכסים הם נכסי אביה ולא זכתה בהם האלמנה עד שתשבע ומ"ש הרמב"ם שהנכסים הם בחזקת האלמנה היינו לענין השעבוד כמו שפירש כדי שתהא נזונת מהם כלומר שלזה הוא דוקא שיש לה חזקת הנכסים וכיון שמתה ולא כשבעה איגלאי מלתא למפרע שהנכסים הם של אחיה וזכתה היא בעין והוא ברור וס' בית מאיר שציין נר"ו אינו מצוי אצלי: אתאן למה שתמה רו"מ נר"ו על דברתי בספה"ק תעלומות לב ח"ב ד"מ ע"ב שהוא עיקר מטרין ולעצמי אני מציל כי הנה אנכי הבאתי שם ראיה שהבת יש לה ע"ן אחר מיתת המנה בלא שבועה: ממ"ש הרמב"ם בפ"ך מה"א והש"ע בסי' קי"ג במי שמת והניח אלמנה ובת וכו' ואפי' מתה הבת וכו' דמשמע שאם הבת בחיים לוקחת הפרנסה וכו' ולזה השיב רו"מ נר"ו שדברי היו לו כחידה בלא פתרון וטרח לפרש דמ"ש ואפי' מתה הבת ל"מ קאמר וכו' ככתוב בדב"ק תמיהני על יופי שלימותו וכי כך אני בעיניו שהוכרח לפרש הדברים הפשוטים ולא שת לבו להבין אמרי בינה הנאמרים במלות קצרות ועתה אני אפרש כונתי הברורה שאם היה מקום לצדד ולומר שמיד שנשאת הבת אבדה זכות פרנסתה בכל הנכסים המשועבדים לאלמנה ולמזונותיה ולכתובתה לפי שהם בחזקתה ועדין לא זכו הבנים ואפילו תמות האלמנה בלא שבועה וחזרו הנכסים להבנים אין לה בהם חלק ונחלה. א"כ ממ"ן מעת שנשאת לא נשאר לה שום זכות בנכסים האלו. כי אם תגבה האלמנה כתובתה הרי גם האחים לא זכו בהם ואם מתה ולא נשבעה היא הבת אפי' היא בחיים לא תטול כלום א"כ מהו אומר שאפי' מתה הבת אין הבעל יורש פרנסתה והיינו מפני שלגבי אלמנה שויהו כיורש בנכסי אשתו הא אין כאן נכסי אשתו והיא בעצמה אין לה זכות עוד בנכסים אלו בחיי האלמנה מפני שהיא בע"ח דאב והיא בע"ח דאחי ואחר מותה גם אם לא נשבעה זוכים אחיה ולא היא: אלא הדבר ברור שהיא כשנשאת אכתי נשאר לה זכות ע"ן שלה על הנכסים המשועבדים האלו ואם תמות האלמנה בלא שבועה אזי היא נוטלת ע"ן מנכסים אלו ואותו זכות הכניסה לבעלה ואם מתה הבת קודם האלמנה אין הבעל זוכה בזכות זה מפני ששויוהו כיורש משום פסידא דאלמנה ולא הבאתי ראיה זאת משמעתין דב"ב משום דהתם בבת יורשת עסיקינן אבל להר"מ והש"ע דאוקמוה גם בבת בין הבנים ולענין ע"ן היא ראיה אלימתא אימתני ותקיפא כי לא יקרא נכסים משועבדים להבת אלה אם יהיה לה באיזה זמן זכות בהם כגון שמתה ולא נשבעה וכיוצא ודבר זה פשוט הוא: ולפי שהיה מקום לומר דאף אם מן הדין היא לוקחת ע"ן אם מתה האלמנה ולא נשבעה כיון שהיא בע"ח דאחי היינו אם מתה האלמנה קודם שנשאת הבת אבל אם נשאת הבת בחיי האלמנה ולא תבעה ולא גלתה דעתה שרצונה לקחת ע"ן אם תמות האלמנה בלא שבועה אימור דמחלה לזה אמינא דאפי' לא מחתה בפירוש ולא גלתה דעתה לא אבדה זכותה דכיון שעדין הנכסים לא באו לידי גובינה ואפי' הם ביד אחיה מ"מ הם משועבדים להאלמנה ויכול להיות שתשבע האלמנה על כתובת' ותקחם בכגו"ד אינה צריכה למחות וזהו שכתבתי דלא גרע מקטנה שהשיאוה אמה ואחיה וכו' שאם נתנו לה פחות מחלקה יכולה לתבוע לכשתגדל אלא שאם היתה גדולה כשנשאת צריכה למחות וזו אינה צריכה למחאה כיון שהנכסים הם מסופקים וכל שיש במה לתלות שתיקתה לא אבדה פרנסתה כמו בזנו אותה האחים אחר הבגר ורו"מ נר"ו כתב לדחות זה מבלי טענה מספקת ואכמ"ל וזכורני כי באותו פרק כשקריתי לי הלכה זו נאה הארכתי בענין זה והבאתי סמוכות לסברה זאת לזכות את הבת בע"ן מהנכסים שהיו משועבדים לאלמנה ומתה ולא נשבעה ולא מצאתי הקונטריס ההוא אך את זה מצאתי מה שנדפס בספה"ק הנז' ומלתא מני אזדא ולמגמר מעתיקא קשה ובפרט בימים שאלה. ע"כ אשים קנצי למלין ושו"ט וכסא כת"ר יגדל והיתה עמו החיים והשלום: הצעיר אליהו חזן ס"ט