שו"ת תעלומות לב חלק ג סח

המבוכה בזה בספרי הפוסקים וגם אני בעניי נשאתי ונתתי בדבריהם בסה"ק שערי רחמים חא"ה סי יו"ד והמורם מהם היוצא מהם דהגם דלתי' מור"ם ז"ל בד"מ סי' צ' ההיא דפ' כל הנשבעין איירי במקום שנוהגין כאנשי יהודה דמסלקין האלמנות ולכך נקרא מוחזק וכמה מהפוסק' תפסו כן בפשיטות דלדידן השעבוד חשיבי ראוי ואין ב"ח ובכור נוטלין מהם מ"מ רוב הפוסקים חלקו בזה והעלו דהיתומים מוחזקים בנכסי אביהם מקרו הגם דעליהם כתובת אמם אפילו שלא נשבעה וכן העליתי שם להל' ולמ' ועי"ש בסי' י"ג מה שהאריך בזה הרה"ג כמוהר"מ פארדו ז"ל: אלא דאת זו ראיתי להגאון בע"ס בית מאיר סי' קי"ג ס"ו גבי מי שמת והניח אלמנה ובת דאין הבת נוטלת עי"ן מפני מזונות האלמנה ואפילו מתה הבת אחר שנשאת אין הבעל יורש וכו' כתב וז"ל ונ"ל כ"ז שהאלמנה חי אין הבעל יורש אבל אחר מות האלמנה או שיסלקו לה הכתובה מרצונה או לאנשי יהודה שלא מרצונה הנשאר נקרא מוחזק ויורש הבעל כן מבואר במרדכי בשם מוהר"ם פ' כל הנשבעין ולזה רומז הב"ש וכתב ואחר שסילק לה הכתובה וכו' ועי' ריש סי' כ' וסי' ק' ור"ל לתי' מוהרי"ל. ולתי' הד"מ במקום אנשי גליל צ"ע ולשון הש"ע שהרי כולן בחזקת האלמנה צ"ע קצת עכ"ל ולכאורה נראה דדקדוקו זה בדברי מרן הוי סיעתא למ"ש הרב פרח שושן דנ"ז ע"ב והרב פני אהרן סי' ל"ה דקכ"ט ע"א בדעת מרן ז"ל דס"ל כההיא תשו' דפ' נערה דהנכסים המשועבדים למזונות האלמנה וכתובתה ראוים חשיבי ולא מוחזקים ולכן הביא בב"י סי' ק' התשו' הנז' דהיא העיקרית ולא רצה לסמוך על תשו' דפ' הנשבעין עי"ש ויען קמי שמיא גליא כי אינני בקו הבריאות לא יכולתי להתישב הטב כעת ועוד חזון למועד יה"ב ואם ברי'"אה יברא ה' אשובה אשנה פרק זה לעת הצורך: סמוך לחתימה ראיתי לכת"ר שי' בספרו תע"ל ח"ב ד"מ שנכנס בחקירה זו ממש וכתב דהדבר פשוט שיש לה עי"ן ממ"ש הר"מ והש"ע סי' קי"ג מי שמת והניח אלמנה ובת וכו' ואפי' מתה הבת אחר שנשאת אין הבעל יורש וכו' ומשמע שאם הבת בחיים לוקחת הפרנסה הראויה להנתן לה ולא גרע מקטנה שהשיאתה אמה ואחיה וכו' א"ד הי"ו ודבריו באו אלי כחידה בלי פתרון דאיך משמע מדברי הרמב"ם אלו דאם הבת בחיים לוקחת פרנסת' אחר שמת' האלמנה מה שאין זכר בדבריו מזה כלל דמ"ש אפי' מתה הבת וכו' ל"מ קאמר ל"מ בעודה בחיים דאינה נוטלת עי"ן כיון שהם משועבדים לאלמנה אלא אפי' מתה די"ל בעל לוקח הוי ואין מוציאין למזון האשה מנכסים משועבדים ותפסיד האלמנה דאפי"ה אין הבעל יורש פרנסה הראויה להנתן לה דשוויוה רבנן כאן לבעל בנכסי אשתו כיורש כמ"ש הב"י בשם הה"מ אבל אחרי מות האלמנה אין שום משמעות בדבריו מה שורת הדין נותן דיש לצדד באחד מב' הצדדים ואדרבא מסו"ד שכתב שהרי כולן בחזקת האלמנה דקדק הגאון ב"מ דחשיבי הנכסים ראוים והצ"ע בדבריו כמש"ל גם מ"ש דל"ג מקטנה וכו' לדידי נראה דגרע וגרע דכיון דבשעה שנטלה עישור נכסי לא היה מגיע לה לפי הדין יותר מזה אפשר דגם בהוחזקו אחיה בנכסים המשועבדים לאלמנה אין לה שום זכות בהם דאין בע"ח נוטל כראוי וכעת דין זה צריך ישוב היטב לפי קט שכלי הנה הארכתי הדבור מהעולה על רוחי והרשום בזכרוני למרס בדם האהבה כי נעים נאוה הוא ברחמיו ית' תכנו להתעלס באהבים פנים בפנים יחד על הארץ הטובה כנה"ר וכנא"ה נא"ה המייחל ומצפה ישועות מלכו והמוקירו ומכבדו כערכו. הצב"י רחמים יוסף פראנקו ס"ט סימן יג וזאת תשובתי נא אמון יע"א יום ז' לח' תמוז ש' ה'תרנ"ה לכבוד ולתפארת כולי בהדרת רב רחומאי המיר לבאי הרב המופלא גדול סרבן שמו במהר"ר רחמים פראנקו גר"ו ראש אב"ר בעה"ק חכת"ו כסאו לעד יכון והוא מרומים ישכון כיר"א: מכתבו היקר מיום ה' לחדש אייר מעמק חברון ת"ו הגיעני ביום ב' לחדש תמוז: ועם היות גלוי וידוע לפניו כי המחלה הנוראה (חולי רע) שוררת כעת בארץ הזאת וידי מלאות עבודה להמציא מזור ותעלה להחולים. ועזר וסעד להבריאים שלא יחלו ותלי"ת כי עד עתה לא נתן ה' את המשחית לבא אל בתי בני ישראל. וה' יגמור לטובה ובהיותי עסוק כל היום אין הפנאי מסכים עמדי לעיין בדבר הלכה אך בהיות חביבים עלי דב"ק גם כי ראיתי שאלתו היא אם יש זכות לבת התובעת עישור נכסי ממה שהפרישו האחים לאלמנת אביהם למזונות האלמנה וכתובתה ומתה האלמנה ולא נשבעה. אחר שכבר נשאת הבת: והנה מעכ"ת נר"ו צדד לומר דכיון שאם היתה האלמנה נשבעת על כתובתה וגבתה אותה: היו יורשיה יורשים אותה א"כ עכשיו שמתה ולא נשבעה הו"ל ראוי ואינה לוקחת בראוי ומ"ש בש"ע ס"ב דנוטלת בראוי היינו אם בשעה שבאת לגבות דהיינו בשעת נישואיה כבר זכו האחים אך אם לא זכו אלא אחר שנשאת כגון אם מת זקנה אחר נשואיה אינה נוטלת וכו' את"ד: ואני אומר דמה דפשיט"ל למני"ר בדעת הטור שאם מת זקנה אחר שנשאת שאינה נוטלת ע"ן מנכסיו לדידי מספק"ל דכיון דס"ל להטור שנוטלת ע"ן מנכסי זקנה אף שמת אביה בחייו ואין אחיה יכולים לומר לה מכח אבוה דאבא קאתינא א"כ מה לי מת קודם שנשאת או אחר שנשאת ואף לדעת מהר"א אבאיוב ז"ל הו"ד בתשו' מהרשד"ם סי' כמ"א שכתב דגם לדעת הטור אינה נוטלת ע"ן בחצי השבון הבת שמתה אחר מות אביה. כבר פירש הטעם מפני שתקנת חזרת ההשבון הוא מצד התנאי למי שהוא בעולם ואביה איננו בעולם עי"ש ובתשובת מהרשד"ם חח"מ סי' ש"ך ביאר יותר דכיון שמת האב בחיי