שו"ת תעלומות לב חלק ג סז

דל"ש זה ועד"ז חי' הרב גו"ר ז"ל חא"ה כלל ד' סי' ט"ז בין אשה הטוענת על בעלה שאבזבז נכסיו ורוצה לעכב מנכסי בעלה שיעור כתובתה ללוה המבזבז נכסיו עי"ש וכבר כתוב אצלי במ' הבא לידי ש' תרמ"ה אלא דבכל זאת נראה בעיני להכריח לאחיה ליחדם מעתה והמה יקחו הפירות למזונותיה דהכל לפי העת והזמן ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות אמנם דא עקא כי ב' אחיותיה הנשואות והבתול' עמהן נוסדו יחד על אחיהן שלא לעשות טאקריר לפני הממשלה יר"ה שכבר לקחו חלקן המגיע להן בנימוסיהם בירושת אביהן כנהוג עתה דלא סגי בלא"ה כידוע עד שירצו אותן ברצי כסף והנה אמת דלפי הסכמת רוב הפוסקים האחרונים חייבים האחים לתת להן יו"ד לק' מהמגיע לחלקן ודלא כמוהרימ"ט ז"ל מ"מ כבר הורה זקן הרה"ג בדורינו בע"ס משנת דר"א ח"ב סי' ב"ך דה"ד אם יהיו מוכרחות ללכת הן עצמן לפתח בית המשפט שלהם ומדין ש"ש נגעו בה אך אם יבא המוטיבילי לביתם ויעשה טאקריר בפניהם מבלי שיצטרכו לצאת מפתח ביתן החוצה פטורים האחים לתת להם דבר וחייבות לעשות מה שמוטל עליהן ואם לא ישמעו חייבים ב"ד לייסרן ובמ' זה שלפני כן הוא שלא יצטרכו הבנות לצאת אנה ואנה ובכל זאת לא רצו להתפייס בשום אופן וגם אחיה תקעו עצמם לקוב הדין את ההר לייסרן וכו' וכאשר הן בעון אחסור דרי ובענינים כאלו קשה הדבר להעמיד הדין על תלו כמובן טרחתי ויגעתי להביאן אל עמק שוה מבלי לתת להן דבר מה כי אם להוסיף עוד על העישור של אחותם הקטנה היותה חביבה לאחיותיהן מאד ויאותו בזה וגם האחים נתרצו מטו"ר את כל אלה ידי עשתה עפ"י מה שהגידו אלי היורשים כי רצון האלמנה לקבל כתובתה. אמנם הן כהיום באת לפני האלמנה וענתה ואמרה כי רצונה לשבת תחת כבוד בעלה ואינה מנחת למכור החצר הגדול עבור מזונותיה ואם מוכרחים למכור מפני החובות ולא ימצאו דיים בחצר הקטן וכאשר שלחתי אחר היורשים בא גם אפוטרופוס היתומה וטענו כנגדה כי החצר הקטן לא יספיק רק לבעלי חובותיו ומאין יבא עזרת היתומה לגבות עי"ן המגיע לה כי הנה הגיע לפרקה ובין היום למחר יזמין ה' לה בן זוגה וע"כ מוכרחים למכור החצר הנז' והיא תקבל כתובתה במזומן ואפוטרופוס האלמנה טוען כי אין ברצונה לקבל כתובתה ולא יניח למכור וכ"ש שלא תתן טאקריר לפני הממשלה יר"ה דלא סגי בלא"ה: והנראה פשוט בזה הוא כי הדין עם האלמנה דהנה אמת כתב הב"ש שם סי' קי"ג דאם רוצים לסלק לה הכתובה כדי שלא יהיה לה מזונות הרשות בידם כמ"ש סי' ק"ב גבי בע"ח מ"מ שכנגדו חלוק עליו הוא הגאון בע"ס בית מאיר סי' הנז' וסו"ד בפת"ש שם דבמקום שנוהגין כאנשי גליל שאין הבנים יכולים לסלקה בע"כ כ"ש שאין הבת יכולה לסלקה מכח החיוב שלה על היורשים דכיון דעדין לא ירשו כלום לא נעשו בע"ח שלהם ומאין יבא העישור המגיע לה ואפי' לאנשי יהודה יש להסתפ' עי"ש ודבריו נכונים מאד בטעמם וכיון שהנכסים בחזקת האלמנה מאן ספין ומאן רקיע לכוף כאגמון ראשה לקבל כתובתה ואם תתקע עצמה בזה הנני ליחד לה החצר הקטן אשר יש בו כדי סיפוק כתובתה ומהשכירות העולה ממנו יספיק לה לצורך מזונותיה והחצר הגדול ימכרוהו היורשים ויפרעו להבע"ח וגם יפרישו סך העי"ן אשר פסקתי להיתומה! אמנם שואלים הלכו בי הבנים בניו אם אחר נשואי אחותם בסך העישור אשר הפרישו לה כנ"ל מתה האלמנה ולא נשבעה ולא גבתה כתובתי מה הדין נותן בעישור הזה אם שייכה להבת או להם ולכאורה היה נראה בפשיטות דמאחר דנכסים הללו ראויים הם לגבי היורשים שהרי משועבדים המה למזונות האלמנה וכתובתה ואם היתה גובה כתובתה היו יורשים אותה יורשיה והבת בע"ח דאחי הוא הא קי"ל דאין בע"ח נוטל כראוי כמ"ש בש"ע ח"מ סי' ק"ד: והנה אמת דלגבי בת בעישור נכשי פסק רהט"ו סי' קי"ג דנוטלת מן הראוי כגון אם מת אביה בחיי זקנה ולא היו נכסים לאביה ואח"כ מת זקנה וירשוהו אחיה נוטלת מהם עי"ן כיע"ש גם מרן בש"ע שם ס"ב פסק וז"ל עישור זה וכו' ויש לה לגבות משכירות הקרקע ומן הראוי וכו' עי"ש מ"מ יש לצדד דה"ד אם בשעה שבאת לגבות פרנסתה שהוא זמן הנשואין כבר זכו בהם האחים זכיה גמורה מירושת זקנם ומן הראוי דקא' היינו דהגם דלגבי אביה הוו הנכסים הללו ראוים כיון שמת בחיי זקנה ואי הוות בע"ח דאביה לא היתה נוטלת מהם עי"ן מ"מ כיון דב"ח דאחי היא והם ירשו את זקנם נוטלת מהנכסים ההם העישור כמ"ש הב"ש והח"מ שם והרב החבי"ב בהגהב"י אות ח' ברם אם בשעת שנשאת אכתי היתה זקנה בחיים והאחים השיאוה לאיש בלא נדוניא ושוב אחר שנשאת מת זקנה וירשוה האחים וכ"כ אם הניח אביה מקצת נכסים ונתנו לה אחיה העישור מהנכסים ההם ושוב אחר שנשאת מת זקנה וירשו אותו אחיהם אפשר דבכה"ג שהוא ראוי גמור אין להבת חלק בהם כיון דבשעת נשואיה לא הי"ל חוב על האחים מפאת נכסי הזקן שהרי לא באו לידם וחיובא דידהו אינה אלא בנכסי אביהם או אבי אביהם אם באו לידם ול"ד לקטנה שהשיאתה אמה או אחיה דיכולה היא לכשתגדל להוציא מידם הפרנס' הראויה לה כמ"ש בש"ע סי' קי"ג דש"ה דכבר היו בנכסי אביה שיעור פרנסתה אלא שהם רצו לקמץ ונתנו לה פחות מהמגיע לה כמבואר שם וכיון דכבר זכתה בעת מיתת אביה בעישור הנכסים יכולה שפיר להוציא מידם גם אחר נשואיה ולפי"ז בנ"ד שכבר נתנו לה העישור מכל עזבון אביהם מלבד הסך שהפרישו להאלמנה דאין לה שייכות בהם וכיון דאם לימים עוד היתה גובה כתובתה היו יורשיה יורשים אותה א"כ עכשיו שמתה ולא נשבעה ושייכים להאחים הו"ל הנכסים הללו ראוים לגבייהו ואין בע"ח נוטל כראוי שוב נזכרתי מב' תשו' מוהר"ם ז"ל הידועות הו"ד במרדכי הסותרות זו את זו דבפ' כל הנשבעין כתב בשמו דשעבוד כתובה ומזונות אינם נחשבים ראוים וכמוחזקין דמו ואלו בפ' נערה כתב גבי אלמנה שמת חמיה קודם בעלה אין לה לגבות כתו' מנכסי חמיה מחלק ירושת הבעל דכיון דחמיה הניח אלמנה וקי"ל הל' כאנשי גליל הו"ל כל נכסי חמיה ראוי לגבי בעלה ואינה נוטלת בראוי וכו' ורבה